"המאהב היפני" של ראני מאניקה הוא ספר שהשאיר אותי ברגשות מעורבים, אבל בשורה התחתונה הוא בהחלט נוגע ללב, בעל כתיבה מיוחדת וסוף יפיפה. זו כתיבה מרמזת, כזו שלפעמים דורשת מהקורא ממש להתעמק ולהתרכז כדי להבין את השכבות שמתחת לפני השטח. לאורך הקריאה מצאתי את עצמי אומרת לא פעם שהספר הזה פשוט "מוזר ממש ממש", ועדיין – יש בו קסם פנימי.
האירוניה הגדולה של הספר היא הכותרת שלו. מי שמצפה לרומן רומנטי עמוק וסוחף עם הקצין היפני, עשוי להתאכזב. החלק של המאהב היפני היה למעשה די שולי מבחינת עומק העלילה. מדובר בקשר של תשוקה בלבד, שלא מצאתי בו שום עומק רגשי אמיתי, וגם כשהוא עזב או מת – זה לא באמת הזיז לי כקוראת.
הליבה האמיתית של הספר, המקום שבו נמצאים העומק והרגש, היא בכלל הדרמה המשפחתית. הקשר של הדמות הראשית עם בעלה, על כל המורכבות העצומה שלו, הוא מרתק. כך גם הקשר שלה עם הבת של בעלה אותה אימצה, ובנה המורכב עם הסוף הטראגי שלו. התהליכים שהדמויות עוברות כאן הם מופלאים – במיוחד התהליך המדהים של הבת שלה, שמצליחה בסופו של דבר לאסוף אומץ ולהודות בפני בעלה ברגשותיה האמיתיים כלפיו.
ומעל הכל, יש את מאיה המשרתת. מאיה היא דמות מהממת שאי אפשר שלא להתאהב בה ובחוכמתה. היא ליוותה את הגיבורה בצורה מדהימה לאורך כל המסע המורכב של חייה החדשים. מאיה כולה שקועה באמונות, במקדשים ובטקסים המקומיים, גם שאר הדמויות – ואלו בדיוק הקטעים שהפכו את הספר למעניין ומתיש יחד. אבל משפטי החוכמה הרבים שלה הם אלו שהחזיקו את הרובד הרוחני של הסיפור.
שורה תחתונה: ספר מרגש, לעיתים מעייף בגלל עודף הטקסיות והאמונות, אבל שווה את המאמץ. הדרמה המשפחתית חזקה, הדמויות עוברות תהליכים נפלאים, והסוף פשוט יפיפה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
