קצרה יריעתי מלתאר בפרוטרוט את הכאב שחשתי כשהספר הגיע לקיצו.
<mark>לארס סובי כריסטנסן</mark> מתאר בפירוט כה עמוק (ניתן לנחש שכך יהיה מעובי הספר) את קורות חייה של משפחה נורבגית כביכול נורמטיבית - ובכל זאת מוציא ממנה דרמה אדירה וסיפור יוצא דופן, כזה שכנראה מצוי ברקע של כל משפחה אם רק נטרח להתמקד בו.

הדמויות מתוארות עד לפרטים הקטנים ביותר, ולעיתים רק ע"י הפרטים הקטנים ביותר, שאתה מרגיש שלא ייתכן שכריסטנסן פש

****





״הלו, אלון?״ היא אמרה בטלפון, ״ראיתי אותך באוטובוס והבנתי שאתה לומד בבצלאל עם חברה של שותפה שלי... אז לקחתי ממנה את הטלפון שלך. קוראים לי פאולה ומצאת חן בעיניי.״

גמגמתי משהו שניסה להישמע צנוע אבל יצא החוצה יומרני ומזוייף, וקבענו להיפגש. למרות שיש לי חולשה לבחורות דרום אמריקאיות, לא בניתי על משהו ארוך טווח. נכון, אולי יש לה קצת ביטחון עצמי, אבל רוב הסיכויים שהיא נראית לא משהו. קב

תמיד תהיתי על העובדה שרוב הזכרונות שנחרתים לנו הם אלה העוסקים בתחושות קשות: עלבון ודחייה, עצב ובושה. הספר הזה עוסק בזכרונות. הסיפור הוא סיפור של משפחה צולעת - כזו שבתקופות מסויימות היא מורכבת מנשים בלבד, אחר כך מצטרף ילד עגום ודחוי ובסוף מצטרף גם בן זוג ואב. קורותיה מסופרים בערך מתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי הבן הצעיר, בארנום (כן, מן הסתם על שם האמריקאי המפורסם שאמר "Every minute a new sucker i

בגן של הבת שלי, חלק מתכנית הלימוד נקרא 'יצירת אקלים מיטבי', קצת חלמתי בהקיץ כשדיברו על זה באסיפת ההורים אבל זה קשור בין השאר לגישור וליוגה.
כשאומרים אקלים מיטבי אני מיד מדמיינת טמפרטורה של בין חמש עשרה לעשרים מעלות עם אחוזי לחות נמוכים, שמש מלטפת או גשם אלכסוני דקיק-
קשה לתאר עד כמה הייתי יכולה להיות נוחה לבריות, נעימת הליכות וסבלנית באקלים המיטבי שלי.

אז מה שקרה זה שבאחד הימים המיוזעים של של

לא יודע למה, אבל כשהתייעצתי עם הGPT מה לקרוא, הוא המליץ לי על הספר הזה.
לא משום מקום, אלא מתוך רשימה של כותרים שהיו לי על המדף.
וניסיתי. והוא התחיל בסדר. בסדר. בלי תנופה או כריזמה או אפילו מסתורין, אבל היה שם משהו אז קראתי.
המתנתי שהזרע ינבט. והמשכתי והמשכתי.
ו... זה היה כל כך סתמי שמתישהו שאלתי את עצמי למה להמשיך?
דמויות מעפנות וכתיבה בינונית ואווירה מוזרה ולא משכנעת.
אז מה עשיתי?
קראתי כמה

ספר מעולה, אחד הטובים שקראתי בשנים האחרונות. מנשבות בו רוחות מהקוטב הצפוני וקוסמופוליטיות יחדיו. משלב פרוזה מעולה עם חוויות תקופתיות. ריאליזם עם קסם. ספר שאם תופס אותך (ולי זה קרה), קשה להניח אותו מהיד. עברית מעולה של אחת דנה כספי. 733 עמודים של כישוף חלפו להם ביעף. עכשיו אני אבל על שכבר הסתיים. מזל שיש לי עותק קנוי, אחזור אליו באחד הימים..

*מכיל ספויילרים*

ספר פשוט מדהים! אין לזה הגדרה אחרת.
מתאר במילים יפות אך קשות את היחסים במשפחה. ברנום, הגיבור, מעריץ (לדעתי) את חצי האח שלו, פרד, שהוא כל מה שהורה מקווה שבנו לא יהיה.
הספר כתוב בצורה מדוייקת, רווי משפטים יפים ותובנות מורכבות מדי לילד בגילו של ברנום. היי, גם אני לא כל כך בוגרת, ובכל זאת, בגיל עשר לא "התאכזבתי, המוות חייב להיות יותר מזה, יותר מניקיון ומשחק כיסאות מוזיקליים,