“מאז שקראתי את החלק הראשון של זכרונותיו של פאוסטובסקי עברה שנה.
כמעט והספקתי לשכוח את החיוניות, את החן ואת הרוח הטובה השורה על כתיבתו.

ובכן, גם החלק השני - "נעורים חסרי מנוח" - מעניין וטוב כקודמו.
החלק הראשון - "השנים הרחוקות" - הסתיים כשהמחבר סיים את לימודיו בגימנסיה הקלאסית בקייב.
עתה הוא מחפש לאן יוליך את חייו, אך במהרה פורצת מלחמת העולם הראשונה והוא בן 22.
הוא מתגייס ומשרת בתור חובש.
בתחילה, האירועים שהוא נוטל בהם חלק קרובים לזוועה, אך הוא עדיין לא בתוכה ממש.
לפרקים פאוסטובסקי מתאר את קורותיו כחובש כמו בסיפור הרפתקאות - טיפוסים שונים ומשונים שפגש וכו'.
לדוגמה אחד המצטרפים למחלקת הרפואה היה רמאי ונוכל מפורסם שהצליח לעשות פלאים בקרב כמה מן הפצועים, אך מטרתו העיקרית הייתה להתחמק מהמשטרה.

לאחר שמיצה את מלאכת הטיפול הרפואי ברכבת הפצועים הנודדת ממקום אסון אחד למשנהו, החליט לעבור לאניית פצועים ולהגשים בדרך עקומה מעט את חלום ילדותו להיות פרק זמן על אנייה.
אך מקרה ממוזל במיוחד הציל אותו מלעלות על האנייה הזו. האנייה טובעה ביום שעזבה את הנמל על ידי צוללת גרמנית. לא היו ניצולים.

בנדודיו עם מחלקתו הוא מגיע לאזור בלרוס-פולין. אזור רווי יהודים. מחצית או יותר מתושבי העיירות והכפרים שהוא מגיע אליהם הם יהודים - בריסק, קוברין, סלוצק ועוד.
הגרמנים קרעו לרוסים את הצורה במלחמה הזו, ואגב כך אתה למד על החורבן הגדול שאירע ליהודי אזור זה כבר במלחמת העולם הראשונה.
(הרומן "אורח נטה ללון" של עגנון משקף את המעט שנותר אחרי המלחמה הזו בעיירה יהודית טיפוסית באזור אחר, בגליציה - בוצ'אץ').
בכפר אחד פאוסטובסקי וחבריו נתקעים כי פרצה בו מגפת אבעבועות שחורות. כן, זה גרוע כמו שזה נשמע.
הוא יוצא מזה חי, אך חברתו הטובה למחלקה, ואהובתו לרגע, לא.

בשורה רעה מאד מחזירה אותו הביתה.
מאוחר יותר כשהוא מנסה לשוב למחלקה שלו, מתברר כי הוא מסולק מהצבא מכיוון שהצנזורה הצבאית גילתה רמז ללעג קל על אודות הצאר באחד מן המכתבים ששלח הביתה. (מזכיר מאד את "הבדיחה" מאת מילן קונדרה)

סגנון הכתיבה של פאוסטובסקי חי ונושם. כיף לקרוא אותו. מילה חמה למתרגם יצחק צור.
רוחו הטובה, אהבת האדם והמולדת שלו ניכרים כמעט בכל עמוד.

גם החלק השלישי של זכרונותיו תורגם לעברית - בידי נילי מירסקי. אחד מתרגומיה הראשונים.
שלושת החלקים הנוספים לא תורגמו.

מומלץ.”

“אם אתם רגשנים, רגישים או בעלי עין טובה - הספר ייהנה אתכם. פאוסטובסקי כותב על חייו כצעיר, מתוך השקפה בריאה על החיים, ומתוך כבוד ואהבה לכל אדם. ספר פשוט נוגע ללב באנושיות שבו. יש לפאוסטובסקי עין חדה בנוגע לאורחות המין האנושי, אבל בלי ביקורתיות. כתוב בשפה ארכאית משהו, מי שאוהב את זה - הרויח.”