(140)

כל מה שחסר עכשיו זה תאריך

לספור אליו ימים

שעון חול

שיגמר בסוף

שיר שימשך לעד

על חוסר אונים

(ח)

שקט השתרר.

"מה זה התקתוק הזה?" שאלתי.

"זה השעון שלי," הוא ענה. "הוא סופר את הזמן."

"כל השעונים סופרים את הזמן," אמרתי. "מה מיוחד בשעון הזה?"

הוא הסתכל עלי. "לא, כל השעונים צועדים לפי הזמן, לא סופרים אותו. השעון הזה סופר את הזמן... שנשאר. לאנשים."

"וכמה זמן נשאר לי?" שאלתי, לא באמת מאמינה.

הוא הביט בשעון. "לך נשאר מספיק."

"ולך?"

"לי?" הוא הביט בי בעיניים מופתעות, ואז חייך. "לי כבר לא נשאר."

הכל בשביל להימנע

מאותו רגע שהיה

ועבר

אבל חזר

ההבנה שנוחתת עלייך

ולא ברור למה

ואיפה

ומתי

ואז לחשוב שבעצם

זה כדאי

אולי

ואז דמעות

חמות

ומשקולת שנופלת על הלב

ההבנה שנוחתת עלייך

כשמת אדם שאתה אוהב