קראתי את ״מתיר אסורים״, ואני חושבת שזה אחד הספרים החשובים שנכתבו כאן על התקופה הזאת.
לא רק בגלל הנושא, אלא בעיקר בגלל הבחירה הספרותית. <mark>מירון</mark> לא כתב תחקיר עיתונאי, לא מסמך פוליטי, ולא ספר זיכרונות שמנסה לקבע גרסה אחת של המציאות. הוא בחר בדרך מורכבת ועדינה בהרבה: רומן פרוזה שנולד מתוך אירועים אמיתיים וכבדים מאוד, אבל מצליח לעטוף אותם בצורה שמכבדת את המעורבים, שומרת על ריחוק נכון, ועדיין מאפשרת לקור