יצירת מופת! יצירה סיפרותית מושלמת! מכשפת, מהפנטת, סוחפת, מטרידה מטלטלת. נסו לסגור את הספר באמצע בלי שהוא ישלוט במחשבתכם.. העלילה מתרחשת בניו יורק, אבל לא זו שאתם למדתם להכיר, אלא בניו-יורק בה כיבשניי השואה עדיין בוערים בנפשות הפליטים היהודים הנמלטים אליה. תושביה היהודים חיים , מונעים, חושבים, ורואים רק את השואה מול עינהם ובתוך המציאות הבלתי האפשרית הזו, מתרחשת עלילה מרתקת. הרמאן כמו כל גבר יהודי ראוי מוצא את עצמו נשוי לאשתו החוקית שמתה בשואה וחוזרת לחיים בניו-יורק, לקדשה היפייפיה , המוטרפת והנרקסיסטית שלו. וכאן מתבטאת הגדולה של בשביס זינגר: הוא זורק לקלחת המבעבעת הזו גם דמות נשית נוספת , רעייתו הגויה של הרמאן לה נישא כאות תודה על שהצילה אותו ממוות במתבן ביתה. כל אחת מנשותיו היא מודל נשי אחר לגמרי, שלושתן אוהבות אותו, סולחות לו ומקריבות את עצמן יום יום למענו.אתם כבר מבינים את הסוף.. גם אלוהים פה בתפקיד הנבל הגדול והעלילה שזורה בפנינים פילוסופיות על מהות האהבה, החיים ללא רגש והפחד מבדידות.זוהי זכות אדירה וחוויה פנטסטית לקרוא את היצירה הזו. זו חובה לכל אוהב ספרים ומטיב לכת בתחום. למענכם , תגיעו לספר הזה בקרוב, זו חוויה בלתי נשכחת.

מה זה היה השטויות האלה? אני כועסת על עצמי שבזבזתי יותר מיממה אחת על אוסף השטויות וקלישאות המתמשך הזה. היו פרקים שחשבתי לעצמי , טוב מה עכשיו קטעים נבחרים ממאמרים של בנין ודיור? טיפים למעצבת פנים מתחילה? אבל אז פתאום זה הפך ליומן ווידוים של הומוסקסואל מתחיל.. הדמויות הן קלישאה מהלכת אחת , ההומו חייב להיות גם חתיך , גם קצין צהל קרבי וגם להדרדר לזנות?מה אין הנחה? ואז מה צריך לאייש בתפקיד האישה המצליחה מישהי שעונה על כל הקלישאות של מתחתנת סידרתית, מאהבת אגדתית ואמא מחורבנת? לא מיצינו?? השלישית סתם שיעממה טיכו כי היא בארכיטיפ היחיד שהיו פנוי אשה מסורה שקצה בריצוי בעלה המבוסס ומשפחתה הבורגנית אז היא מתגרשת וישר חוטפת סרטן. השתעממתי ואז כשהתרגלתי ( מה שאני אוותר? בחלומות הלילה ) התאכזבתי ובסוף כבר גיחכתי והשחזתי סכינים לפוסט מורטם הזה. לא. ג'ירפות לא יכולות לעוף אבל היי, הספר הזה כן - דרך החלון ובקרוב. חוסו על זמנכם היקר

הספר הוא ספר הדרכה מעולה לפסיכותרפיסטים .מאוד רציתי להזמין אותכם אליו וחשבתי רבות איך לנסח את ההזמנה . אז בואו נתחיל בזה שאני מאמינה שכולנו פה חברים טובים של מישהו, מעניקים את הנשמה למישהו ,מאוד דואגים לו /לה ורוצים בטובתו. ואיפשהוא מנקר בכם החשש אולי אתם מייעצים עצות חסרות תועלת , אולי אנחנו רק מעוללים רע? אז יאלום למיטב הבנתי הוא חבר נהדר , וזהו ספר הדרכה משובח למי שרוצה פשוט להיות חבר טוב ותומך- חבר למסע של החיים. לא באנו לטפל באף אחד אלא להינות "מדאלוגים" של יאלום עם רילקה למשל ,המייעצים לנו "לא להאריך רוח מול כל מה שלא בא על פתרונו, ולנסות לאהוב את השאלות עצמן ויאלום מוסיף ולנסות לאהוב את השואלים." תאמצו שאלות פשוטות כמו "מה שלומינו היום?" להעניק ביטויי תמיכה ,אלה הנכסים הטובים ביותר שיש לחבר טוב להציע. יש טכניקות מורכבות יותר כמו לימוד אמפתיה ( שזו מיומנות מאוד לא פשוטה לכולנו עם יד על הלב..)אבל הכי חשוב להניח לחבר להיות יקר לנו, להודות בטעויות שלנו ופשוט להיות דוגמה אישית במקום מחנך ויודע כל. ולסיום לפעמים מעשה אחד למען החבר עדיף מאלף מילים..

הוא הגיע אליי במקרה, כבר בהתחלה חשבתי שהוא חביב עליי, לא לקח הרבה זמן ומשהו מוכר צבט אותי,אני מכירה אותו - אני והומו פאבר מכירים ממש טוב. הומו פאבר הוא גבר והוא מכונה.זה לא נדיר במיוחד, לא חסרים כאלה. במקרה הזה מדובר בגבר לבן ממוצא אירופאי בגיל העמידה שהספיק להרים מספיק חומות ומגדלי שמירה מסביב ללב והפך למכונה מהלכת. ולמכונה הזו יש איזו חוברת הוראות , אבל היא היתה כתובה בגרמנית ולא ידעתי על איזה כפתור ללחוץ. אז לחצתי על כולם לפעמים מקבלים חיבוק חם לפעמים תקבלו דוקרן קרח. כך זה אצל פאבר, מכונה ניצלת מהתרסקות מטוס במדבר , מכונה יוצאת לשייט, מכונה נפטרת מהאישה הנודניקית שאוהבת אותו. ואז קורה נס ,פאבר מתאהב בחינניות של מכונה בלי שום דרך לדעת איך לתפעל את הדבר הזה או לשמר אותו. וגם זה מתקלקל. ואז הוא חוזר אחורה לנסות לתקן עם מישהי שגם פעם הוא חושב שהוא אהב אותה, ואז המכונה בעצמה מתקלקלת . פאבר הוא מכונה עצובה, אבל יש בה משהו מאוד מפתה , מפתה אך חסר כל סיכוי ממשי לתפעל נכון. ולכן פאבר מעציב אותי אז ועכשיו. ספר רגיש ונוגע ללב למי שאוהב מכניקה ולא מפחד מעצב.

לכבוד יום כיפור עם כל הצומות וחשבונות הנפש שאיימו לבקר אותי, החלטתי להקדים רפואה למכה ולברוח אל בשביס וארצות הפרא שלו. בספר תאוות בשביס מתאר כוחות נפש פראיים המשתלטים על דמויותיו ולוקחים אותם למקומות שלא חשבו כי קיימים בהם. לא תמיד זה במובן הגיאוגרפי ,אם כי ווארשה עדיין במרכז העיניינים, אבל חשתי כאילו בשביס מבקש לחזק את הטיעון שלו ולכן,מיקום הסיפורים מתפרש על מספר יערים ביבשות שונות : הוא מזכיר את תל- אביב, ליסבון, וגם לבואנוס- איירס מגיע הכבוד להיות עיר תאומה לווארשה כמייצגת נאמנה את תאוות תושביה. תופעה מעניינת ששמתי לב אליה , התיאור של ארגנטינה ותושביה הזכיר מאוד את עולמו של מרקס, עם הביצות, המכשפות ומגיפות שמעטרות את חיי התושבים כאילו היו חלק מתכונות האופי שלהם. התאוות בדומה לשדים בספריו האחרים, מביאות את הדמויות לשינוי הזהות שלהם לחלוטין ולקבלה מוחלטת את החזרה לשורשים הפראיים שלהם. יחד עם זאת הכל נראה טבעי אצלולדוגמה, יש לך אשה משוגעת, לך תברא לך שדה ותנעל איתה במערה עד שכרון חושים. מההתרשמות שלי התאווה הגדולה היא להיות מוערך ואהוב וכל האמצעים כשרים ולי אין מילת ביקורת אחת להגיד על צורך בסיסי כזה. היופי בספר זה הן מספר פנינים שבשביס שזר בפי הדמויות ששופכים אור על טיבו כאדם, באחד הסיפורים מעריצה שלו מגיעה לפתח ביתו, היא מזדהה בדרך שובת לב:" ..נכדה רבה של קלנדב מצד אמי. ומצד אבי מוצאי מהרפתקנים".. מעריצה נוספת( יש לו בשפע ) מחמיאה לו כך: " אויבים רבים לך אבל גם ידידים רבים. אני אחת ממליצי היושר שלך..מה אין הללו אומרים! שאתה סנוב, ציניקן, מיזאנטרופ, מסתתגר. אבל אני..מגינה עליך כלביאה! כשבעלה חוזר הביתה התגובה המתבקשת שלו היא: " קראתי כל מילה שכתבת. בבקשה אל תפתה את פרל שלי..." לצערי בשביס הלך לעולמו, למזלי הוא השאיר לי מזכרות או אבני דרך, תלוי איך מתסכלים על זה.

לפני שנה בערך התרסקתי במדבר הצחיח של השטן ממוסקווה, השתעממתי ופיתחתי איבה סמויה לנודניק שחושב עצמו השטן שבא להציק משעמום גדול את אושיות התרבות של מסקווה. לא כתבתי סקירה על אכזבתי הגדולה, אך נצרבה בזכרוני ההמלצה החמה של ליאור לא לוותר ולקרוא את האמן ומרגריטה. צ'יק צק כעבור שנה בחשש רב לקחתי לי את הספר בספריה ומצאתי את עצמי על ספסל ברחובות מסקווה לצידו של ברליוז האומלל. כעבור מספר פרקים בערך כשהקורבן השלישי של כנופיית הקסם ניסה לשכנע את הפסיכיאטר הראשי שהוא קורבן להתעמרות של חתול במשקפיים , עלתה בי מחשבה מטורפת אולי זה היה עזאזלו ובהמות שהשתעשעו להם או שזה היה וולנד בכבודו ועצמו שהחליט להפנות את סוסיהם השחורים חזרה לעירשלם ולהתעמר בגורל השליטים שלנו? זה לא נשמע מתקבל על הדעת שעזאזלו הביא עלמה יפה כמו א' ללשכתו של נשיא המדינה ובהמות סידר לו לשכה משודרגת במעשיהו לשם השעשוע? ולראיה אצטט את השיר הנפלא מעמ'175: " אומרים שהוד מעלתו אהב עופות מחמד וגם פרש את חסותו על פרגיות בלבד!" אולי זה היה קורובייב שחזר על תרגיל הכסף הזר ופיזר שטרות בנדיבות אין קץ בידיו של אולמרט ורק אמש בכספתו של פואד האומלל בהכרזה:" ובקשר לכסף אל תתבייש" . הנשף הגדול של השטן הזכיר לי כל ארוע ממוצע של הון שלטון שמסוקר על ידי כתבת חיננת של גיא פינס , ודיי בצדק משום שנכתב בהשראת נשף השגריר האמריקאי ב1935. קורובייב שואג באמוק כל רגע " כולי התפעלות!" כשנוהרים לנשף כל הכולירות שזכו ליפול ברשתו של וולנד. בדיוק כשמתחילים לחייך ברשעות ושמחה לאיד לנוכח מזימותיהם הזדוניות, מגיע פרק 19 ומרגריטה גונבת את אור הזרקורים. האמת הופתעתי לגלות כי ישו התלוי מהפרק השני נבחר לגלם את פסגת הטוב עלי אדמות ויריבו ( היה מת) של וולנד , רק כדי לסדר לפילטוס ולגיבורים סוף טוב. אבל אני מסכימה שכדאי מאוד להיות מקורב לוולנד כדי לנוע קדימה בחיים ( גם אם זה על מטאטא). אם אני משווה את קסמה של אותה כנופיה לצילו החיוור של ישו , ולתבוסתנות של פונטוס פילטוס שוויתר לפוליטיקה הקטנה של הכהן הגדול והסכים לתלות את האדם היחיד שריגש אותו, קסמו של וולנד רק מתעצם. האמן שנושא על כתפיו החולניות את כותרת הספר מתגלה כאדם חלש , שחקן שולי בצבאו של וולנד. הוא לא אחד מהחכמים הנדירים אליהם התייחס וולנד בשיחתו עם בליבית המשורר. אם כך נשארה לי רק מרגריטה כגיבורה ראויה אשר בקעה לה מביצת עקרת הבית המשועממת, והפכה לאשה עירומה (= מכשפה) הממריאה על מטאטא לאחר שעזאזלו ארגן לה קרם פנים אנטי אייג'ינג ומטיס אותה ישר לחסדי וולנד. למרבה הפלא וולנד מתגלה כג'נטלמן שכנראה אין לו שום חשק לנשים עירומות בשר ודם ומסתפק למלא את בקשתו של ישו ולעשות למכשפה שלנו טוב על הנשמה . לטעמי הפרק הראשון מתחיל בהמלצה הכי לא מתאימה לקוראי הספר: "בשום אופן אל תדברו עם זרים" וולנד לעומת זאת נותן למרגריטה המלצה מוצלחת והולמת מאוד את השליטים האסורים והמסובכים שלנו :" לעולם אל תבקשי דבר!.. ובייחוד לא מן החזקים .