איליה איליץ' – אובלומוב.
אח.. איזה טיפוס אתה. איזה טיפוס. נראה שרק <mark>איבן גונצ'רוב</mark> יכול היה להמציא אותך.
מאמינה שלא אכפת לך שאפנה אליך בגוף ראשון ולא בגוף שלישי. למרות היותך אציל רוסי, בעל אחוזה עשיר, בן המאה השמונה-עשרה.
בינינו, הרי דבר לא אכפת לך: לא החיים מחוץ לביתך, המוגף רוב הזמן. לא החיים בתוך ביתך (ביקור קצרצר וכבר אפשר לאבחן: לקרדיט אבק הבית – אתה לא רגיש! לא, אין זו הסיבה לעיניים הנעצמות

-ייתכנו ספויילרים!-


את הספר הזה קראתי בעקבות אהבתי לספרות הרוסית. הספרות היא ספרות לא קלה ולעיתים מסובכת אבל מנגד, יש בה משהו שמושך אותי ככבלי קסם. אולי זה השורשים הרוסיים שלי שמדברים מתוכי ולוקחים להם פיקוד כאשר מדובר בספר רוסי או פשוט בגלל שהספרים הרוסיים כל כך קשים, כל כך בלתי מפוענחים , עד כדי היותם בגדר חידה.
הספר מתאר את קורות חייו של אציל בן המאה התשע עשרה בשם אובלומוב. אובלומוב זה מא

לקרוא בימינו-רומן רוסי קלאסי של המאה ה-19 -זה להרגיש שאתה "מודד,חש ומתוודע" ל -חווית מדידה אישית של בגד הנתפר בידי חייט בתהליך תפירה של - Haute couture על פי מידותיו האישיות של לקוח מסוים וזאת בניגוד גמור לבגדים שנוצרים ב-"קו יצור המוני". רוצה לאמר -כל רומן שכזה הוא ייחודי ב-Haute couture שלו .

מדוע עלתה בדעתי ההשוואה בקריאת הרומן לתפירה ב -Haute couture? -כיוון והקריאה ברומן הזה נעשית בקצב

אולי אם <mark>גונצ'רוב</mark> היה כותב את הרומן שלו היום הגיבור שלו לא היה סתם איזה אציל. כל "בן של", אריסון, תשובה, מוזס, מי שתבחרו, אחד שיכול להרשות לעצמו לשבת מהבוקר עד הערב בזמן שהכסף והגנן והמנקה ואני ואתם עובדים בשבילו, היה יכול להיות אובלומוב.

הוא גם יכול היה ללכת בהפוך על הפוך ולבחור איזה אחד שרכש לו השכלה מופלגת באיזה ענף מאד מאד ספציפי של מדעי המחשב והוא היה עובד מהבוקר עד הערב בפיתוח אפליקציות סו

אובלומוביזם = הדוניזם, אסקפיזם, דחיינות, עצלות, הדחקה, הצטמצמות קיומית, SAD, היפוכונדריה, חששנות, נאופוביה, המנעות, מוות עם דופק על ספה. לסיכום - חרדת-חיים.

הרומן התפרסם ב-1859, שנתיים לפני רפורמת האמנציפציה של אלכסנדר השני. בתחילתו אנו מתוודעים לאיליה איליץ' אובלומוב במצבו הטבעי והשכיח - נים ולא נים על הספה בביתו. אובלומוב הוא בן אצולה נמוכה, בעל אחוזה כפרית שחי כבר שנים בסנקט פטרסבורג ולא זז ממ

כדי להסביר את מערכת היחסים שלי עם הספרות הרוסית, אזדקק לצטט (למרות שאני לא אוהבת לצטט) את רועי חן: "אם הספרות היתה מדינה שאליה היגרתי מתוך צורך לברוח מהמציאות, הספרות הרוסית היתה עיר הבירה שלה".
אובלומוב, פקיד פטרבורגי שהתפטר ממשרתו, (לא, לא מתוך עצלנות, מתוך אובלומוביות) לא עושה דבר בחייו. הוא אינו עובד, אין לו תחביבים, הוא זונח ספרים באמצע, הוא לא מקפיד על הניקיון בדירתו, הוא אינו יוצא לביקורים

אוי אני בבעיה רצינית. על הספר הזה כתבו סקירות מספר אנשים שדעתם חשובה בעיני במידה כזו שהמלצה שלהם שולחת אותי כמו זומבי מוכה ירח לקרוא במלוא תשומת ליבי כל ספר שימליצו עליו בחום.

והנה הגעתי בנחישות לספריה, וביקשתי שיביאו לי את אובלומוב. ואז שתיקה , 3 הקשישות החביבות נועצות בי מבט חצי מתרשם לטובה, חצי מובך והאמיצה שבינהן שואלת אותי בהתנשאות : אובלומה? ואני בהתנשאות מהולה בשמחה לאיד, אובלומוב

אחד התענוגות בכל שנה בימים אלה של ה"חורף" ימי סוף דצמבר תחילת ינואר (מלבד נסיעה אל החורף באחד היעדים המקסימים בקיפאונם הכריסמסי) הוא לשוב לרגע אל אמא-רוסיה.
לשבת למרגלות היולקה (אמיתי או במחשבה, אל מול האח - כנ"ל) להתרפק על שהיה במיוחד כשככה כל השנה יש התרחקות מכוונת או לא והיטמעות ככל האפשר (וכמעט באופן מושלם).
אז סביב הנובי גוד נעים לחזור אל פינה רחוקה וחמה בלב ופינה חמה (תרתי-משמע) בספרייה, ו

נתתי להרבה ספרים את הציון מעולה (5 כוכבים) כי הם שימחו אותי מאוד באותו הזמן שקראתי אותם, אבל הספר הזה הביא אותי לפסגות נשגבות. הוא בלתי נשכח. הספר הזה הוא סיפור על אהבה ועל משמעותה בעיני אנשים שונים. הוא לא סיפור על אובלומוב שמאס בחיי הפעולה ובחר בספה. זה הסיפור המשני. <mark>גונצ'רוב</mark> שואל: מה טעם החיים? אהבה. אז מהי אהבה? ועונה: לא זיקוקי דינור, לב פועם והתרגשות מטורפת, אלא חיים שקטים וטובים, הפריה אינט