• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המפענחים

המפענחים

מאת מייקל קונלי

הביקורת של אספנית כפייתית

תמונה של אספנית כפייתית
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
המפענחים

המפענחים

מאת מייקל קונלי

הביקורת של אספנית כפייתית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אספנית כפייתית
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2009
סדרה:הארי בוש #11
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
רוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני שנתיים

“הארי בוש הוא אחד הבלשים האהובים עלי. הוא שייך לז'אנר של הבלשים בעלי הבעיות האישיות, בעיות מול מפקדיו”

3/19
ביקורות על המפענחים
הבאה
גקי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

ספר מתח פשוט יחסית. אין דרמות, אין פיתולים הזויים ולא צפויים ואין עלילה לא מציאותית.
בלש חוזר ליחידה אחרי פרישה של שלוש שנים ומתחיל לעבוד במחלקת הבלתי מפוענחים. הוא מצטרף לשותפתו הישנה ויחד הם עובדים על תיק רצח בן 17 שנה, לאחר שהתקבלה התאמת דנ"א מהאקדח בו השתמשו לרצח.
לפעמים נחמד לקרוא גם ספרי מתח כאלה, שעושים רושם שאין בהם ניסיון להמציא את הגלגל מחדש - אין רוצח סדרתי, אין מניעים אפלים, אין תוכנית על שלמה שמסתתרת מאחורי כל המקרה. בסך הכל רצח שלא פוענח, ועבור ספר מתח מהסוג הזה, הוא עושה את העבודה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של גלית
גלית
תמונה של Mira
Mira
תמונה של מסמר עקרב
מסמר עקרב
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של IRomi
IRomi
6קוראים|גיל ממוצע54|67%נשים

על המבקרת

תמונה של אספנית כפייתית

אספנית כפייתית

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
90 ביקורות•383 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של אספנית כפייתית
אספנית כפייתית
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות90
לייקים שקיבלה383
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת49מתח ריגול והרפתקאות19ספרות מקורית10

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אספנית כפייתית

קפקא על החוף

קפקא על החוף

הרוקי מורקמי

לרוב, אני לא מתחברת לפנטזיה. לעיתים רחוקות בלבד זה באמת מצליח לתפוס אותי ולגרום לי להתעניין. וקפקא על החוף הוא קצת ספר פנטסטי.
הוא מספר על קפקא, ילד בן 15 שבורח מהבית ומגיע לספריה פרטית בקצה השני של יפן ומשתקע שם. הוא מנסה להפוך לבן ה-15 הכי חזק בעולם, וגם לברוח מהנבואה/קללה שהטיל עליו אביו: קפקא יהרוג את אביו וישכב עם אמו ואחותו. הבעיה היא שאמו של קפקא עזבה את הבית כשקפקא היה בן 4, ולקחה את אחותו איתה, כך שלקפקא אין מושג איך הן נראות וכל אישה יכולה להיות אמו או אחותו.
הספר מספר גם על נאקאטה, זקן פגוע ראש שיכול לדבר עם חתולים אבל לא יודע לקרוא ולכתוב ולרוב לא ממש מבין את העולם סביבו. נאקאטה בורח מטוקיו גם הוא, מסיבותיו שלו, ויוצא לחפש אחר משהו שהוא לא יודע מהו. כשהוא יגיע לשם, הוא ידע שזה המקום.
הסיפורים משתלבים יחדיו אבל גם לא ממש משתלבים. אין איזושהי נקודת השתלבות ברורה, אלא הם די מקבילים אחד לשני, עד שבשלב מסוים הם מתקרבים.
בסוף הספר אתה בעיקר נשאר עם שאלות - האם התאוריה שקפקא העלה בספר נכונה? האם קפקא ונאקאטה הם אותו בן אדם? ובכלל, מה קורה פה?
למרות שרוב הספר מתבסס על דברים מיסטיים, ואפילו בלי איזשהו ביסוס מד"בי אמיתי, אלא מתייחס אליהם כאל פשוט קיימים ואל כחלק מהעולם הרגיל (וזה הכי שנוא עליי), עדיין לא הצלחתי להניח את הספר מהידיים. זה הספר הראשון של מורקמי שאני קוראת ונהניתי. רציתי לדעת מה עולה בגורלו של נאקאטה - מה הוא מחפש, האם הוא ימצא את זה, ואיך הסיפור שלו ישתלב עם של קפקא. רציתי לדעת אם קפקא צדק.
לא קיבלתי את כל (אפילו לא את רוב) התשובות לשאלות שהיו לי במהלך הספר, אבל אולי לפעמים לא צריך לדעת הכל.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
הוא חזר

הוא חזר

טימור ורמש

אוף. כשהספר יצא רציתי ישר לקרוא אותו. קניתי והוא ישב לי על המדף תקופה די ארוכה (שנה אם להיות מדויקת, ואם לדייק עוד יותר - זו לא תקופה כל כך ארוכה אצלי). וכל כך התאכזבתי. באמת, איזה שעמום.
כן, הרעיון נחמד ומעניין - היטלר חוזר לחיים? איך? למה? מה עושים איתו? אבל הביצוע הרבה פחות.
היטלר חוזר לשנת 2011. בהתחלה הוא לא מבין מה קרה לברלין שהוא מכיר ולמה הכל נראה כל כך טוב. עד פה הסיפור אמין (עד כמה שחזרה לחיים יכולה להיות אמינה). אבל רבאק, באיזשהו שלב, כשהוא מתוודע לאינטרנט ולטלפון הנייד ולגוגל - הוא לא חושב לעשות על עצמו חיפוש ולראות מה עלה בגורלו?
וכשהוא מתעקש לא להבין שכולם סביבו בטוחים שהוא קומיקאי מסור במיוחד - הוא לא תוהה למה?
ולמה הוא לא מנסה לדבר עם אף אחד ולנסות להבין מה קרה לו?

ריבוי החורים בעלילה מנע ממני לצחוק בצחוק כל כך גדול כמו שהכריכה הבטיחה. נכון נכון, סיפור לא אמין מראש, אבל לא צריך לזלזל כל כך בקוראים ולצפות שהכתיבה לבדה על טאבו תעשה את העבודה.
תחסכו מעצמכם

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
סטונר

סטונר

ג'ון ויליאמס

אני נמצאת כרגע בתקופה קצת מבלבלת. תוהה מה יהיה איתי בהמשך חיי. אמנם רק בת 23, אבל זה כבר הזמן להחליט החלטות חשובות. ולכן הספר הזה היה בשבילי כמו מכה בבטן.
סטונר, אתם כבר בטח יודעים, מספר על וויליאם סטונר, נער חווה שהולך ללמוד חקלאות באוניברסיטה, אבל במסגרת קורס חובה בספרות אנגלית, מתאהב דווקא במקצוע הזה. הוא מחליף חוג, מסיים את לימודיו והופך למרצה. מלבד זה, הוא מתחתן עם אדית', אישה משוגעת לכל הפחות, או למחמירים מבינינו - פשוט רעה. באוניברסיטה, הוא מנסה לעמוד על שלו ולא לתת לדוקטורנט עצלן ושקרן להמשיך בעבודתו, אבל נכנס למלחמת אגו עם ראש המחלקה, שמתעמר בו במשך יותר מ20 שנה על כך. יש לו גם בת, גרייס, שהוא היחיד שמטפל בה בשנות חייה הראשונות, אבל בשנות ההתגברות שלה אדית' מרחיקה אותה ממנו ומכולם.
הבעיה עם סטונר היא שהוא פסיבי. הוא לא לוקח יותר מדי אחריות על החיים שלו ולא עומד על שלו מול הסובבים אותו. הוא לא עוזב את אדית' (או אפילו לא מנסה לנער אותה), אלא פשוט משלים עם הנישואים חסרי האהבה ביניהם. הוא לא מתעמת עם לומקס, ראש המחלקה, על כך שהוא מתנקם בו בעזרת מערכת השעות שלו במשך שנים. הוא אפילו לא מתעמת עם עצמו, אלא מקבל את החיים כמו שהם.
אולי בגלל זה סטונר שואל את עצמו בסוף הספר כמה וכמה פעמים "למה ציפית?"
אולי הוא לא ציפה לדבר. אולי הוא לא ציפה מלכתחילה לאיזשהו יחס. אולי הוא מלכתחילה לא ראה את עצמו כשווה מספיק.
--
לאורך כל הספר ליוותה אותי תחושה רעה. כמו כשיודעים שמשהו רע עומד לקרות. היא לא הרפתה, ואתמול, כשסיימתי את הספר, בכיתי. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבכיתי ממש בזמן קריאת ספר, אבל אתמול לא יכולתי לעצור את הדמעות. בסופו של דבר, סטונר הוא אדם טוב, שפשוט אף אחד לא עומד לצידו ואף אחד לא נלחם למענו, וסיפור חייו הוא לא פחות מטראגי בעיניי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

כמו שכתבתי כאן בעבר, אני נוטה להיזהר מספרים שהם קונצנזוס. אם יש משהו שכולם אהבו, אני אתייחס אליו בחשדנות. אפילו אם יש סרט שכולם ראו, כנראה ייקח לי כמה שנים טובות לראות אותו.
בנוסף לכך, אני נזהרת ממלכודות בכי כמו מאש. בכל פעם שאני נתקלת במסחטת דמעות, אני מתמלאת ציניות. ב"שומרת אחותי", כשכולם בכו, אני צחקתי.
ועם זאת, הרגשתי שמזמן לא קראתי ספר טוב, שממש נהניתי ממנו ונכנסתי אליו, אז בחרתי את "ללכת בדרכך". וכמה שאני נזהרת מקונצנזוס וממסחטות דמעות, גם אני נפלתי.
התחלתי את הספר בראשון בצהריים וסיימתי אותו הבוקר - פשוט לא יכולתי להניח אותו מהיד. כן, גם אם הוא קלישאתי, גם אם הוא מוגזם, גם אם הוא לא אמין, הוא פשוט יפה ומרגש, ואם לא הייתי מסיימת לקרוא אותו בעודי על כלי תחבורה ציבורית, הייתי מייבבת ומתייפחת.

מיותר לציין שאתמול הזמנתי גם את ספר ההמשך, נכון?

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
המלכה היחפה

המלכה היחפה

אילדפונסו פלקונס

אני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים, רצוי כאלה שמתרחשים באירופה באלף השני. מאוד אהבתי גם את "הקתדרלה ליד הים" של פלקונס, לכן לקחתי גם את הספר הזה, על אף שהעלילה בכריכה האחורית לא נשמעה לי מי יודע מה מפתה - הקשר בין משפחת צוענים לבין שפחה לשעבר במאה ה-18.
אני מודה שאין לי יותר מדי מה להגיד על הספר הזה. לקח לי זמן להיכנס לעלילה (אבל גם לקח לי זמן להתחיל לאהוב את "הקתדרלה", לכן לא נבהלתי) ובסופו של דבר היא לא הייתה מרגשת במיוחד.
זה ספר שבסה"כ עושה את העבודה - נחמד לקרוא אותו, הוא מעביר את הזמן, הדמויות מעניינות, אבל הוא לא יישאר איתך אחרי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
פלאפל אוסלו

פלאפל אוסלו

אמיר בן-דוד

בסך הכל אני מחבבת פלאפל. זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי כשאני רעבה, ככל הנראה אעדיף אוכל איטלקי או אסייאתי, אבל מדי פעם, גם פלאפל זו אופציה ממש נחמדה.
גם "פלאפל אוסלו" לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. למעשה, הספר שכב למעלה משנתיים על המדף עד שהואלתי בטובי להגיע אליו. אבל כמו שהמאכל יכול להיות מרענן, כך היה גם הספר.
"פלאפל אוסלו" מספר על פרוספר לנון לומברוזו. פרוספר על שם סבו מצד אמו, ולנון על שם ה-לנון, כי הוא נולד ב9 בדצמבר 1980 - היום שבו נרצחה החיפושית האהובה, לפי שעון ישראל. אביו של לנון מאמין שנשמתו של ה-לנון התגלגלגלה אל גופו של בנו, ולכן קורא לו כך.
הפלאפל הוא בדם של משפחת לומברוזו. לאביו, אלבר, יש דוכן פלאפל פופולרי מאוד בטבריה והוא כבר דור רביעי בתחום. לכן, אך טבעי שגם לנון יתגלגל לעסק, אבל להפתעת כולם הוא מגיע לשם רק בנורווגיה, אליה עבר עם אהובתו הנורווגית. באוסלו הוא פותח דוכן פלאפל, עליו הוא מציב שלט שמכריז: "המאכל הלאומי המופלא של ישראל", אבל כמו כל דבר שקשור בישראל, יש מי שלא אוהב את התיאור הזה ועולה השאלה - האם ניתן לקרוא לפלאפל המאכל הלאומי של ישראל? האם זה עוד משהו שנכבש מהערבים (כדבריהם בספר)? כמובן שהפרשה מקבלת תשומת לב בינלאומית, ובארץ מתחילה גם "אינתיפאדת הפלאפל", במסגרתה מיידים פלסטינים כדורי פלאפל על שוטרים.
למעשה, הספר מתחיל בסוף - על העמוד הראשון אנחנו כבר יודעים איך הכל נגמר, ורוב ה"עניין" עליו מסופר בכריכה האחורית מגיע ממש בעמודים האחרונים, אבל בעיניי ידיעת הסוף לא פוגמת בחווית הקריאה כלל, אלא רק מגבירה את העניין, את הרצון לדעת איך דברים התגלגלו כך. "פלאפל אוסלו" הוא ספר מעולה, מעניין, שנון וזורם.
אולי אלך לקנות פלאפל, פתאום בא לי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
מדונה על הירח

מדונה על הירח

רולף באוארדיק

״אפקט הפרפר״ הוא מונח שמתאר מצב בו שינוי קטן וזניח למראה בתנאים ההתחלתיים מביא לשינויים גדולים לאורך זמן.
ב״מדונה על הירח״ אפקט הפרפר הוא כיבוי נר התמיד בכנסייה של באיה-לונה: ׳״בכפר הזה כולם משוגעים, וגם אתה כמוהם,״ ככה אמר לי פריץ הופמן רגע לפני שכיבה את נר התמיד בכנסייה. ״מה זה כבר משנה אם בכפר המת הזה דולק או לא דולק נר קטן?״ בשביל פריץ זה לא שינה דבר, אבל את חיי חילק אותו נר לתקופה שלפני כיבויו ולזו שאחריו.׳ (עמ׳ 255)
--
באיה-לונה הוא כפר קטן בטרנסמונטניה, מדינה קטנה ודמיונית שמזכירה למדי את רומניה. המספר הוא פאבל בוטב, נער צעיר, שלומד בבית הספר עם כל ילדי הכפר באותה כיתה, אצל המורה ברבולסקו, אלכוהוליסטית, שלאחר שהיא מבקשת מפאבל לתלות את תמונותו של מזכיר המפלגה החדש על הקיר, היא מצווה עליו גם להרוג אותו ולשלוח אותו לגיהנום. זמן קצר לאחר מכן, היא נעלמת.
פאבל הוא גם נכדו של איליה, שיחד עם חברו דימיטרו הצועני, מחפש את מריה הקדושה על הירח ומנסה לעצור את תוכנית החלל הסובייטית.
בנוסף לכל אלה, יש גם כומר שנרצח, שחיתות שלטונית, אהבה לא אפשרית ומצפון שלא מניח.
--
הספר הזה נהדר. באמת. אני לא יודעת איך כל כך מעט אנשים קראו אותו. הכתיבה נפלאה, מצחיקה ומעציבה בו זמנית, ובעיקר לא מרפה.
הספר מראה שלא פעם הדברים הם אינם כפי שהם נראים, שאי אפשר לדעת מה עומד מאחורי החזות של האדם ושכשמיהו שרוצה להאמין במשהו, הוא ימצא את כל הראיות להוכחת צדקתו. גם אם זה אומר להאמין שמרילין מונרו היא מריה הבתולה.
לכו, דלגו, קפצו ורוצו לקרוא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
הרוצח שחלם על מקום בגן עדן

הרוצח שחלם על מקום בגן עדן

יונס יונסון

לפני כחצי שנה הייתי בחו"ל כלשהו. לקחתי איתי ספר של הנס פאלאדה וסיימתי לקרוא אותו כבר בטיסה הלוך. לכן לא הייתה לי ברירה אלא ללכת לחנות ספרים ולקנות ספר חדש. האמת, שעם המחירים שהיו שם לספרים, הרגשתי שזה פשע לקנות פחות מארבעה.
וכך יצא מצב שגיליתי שליונס יונסון יש ספר חדש, שעוד לא תורגם לעברית. אני יודעת שרבים פה לא אוהבים את ספריו של יונסון, אך מכיוון שאני כן אהבתי מאוד את ספריו הקודמים לא היססתי וישר קניתי גם את הספר החדש, אבל לצערי התאכזבתי.
לפעמים כן צריך להחליף סוס מנצח, כי גם הוא מתעייף. מה שעבד בשני הספרים הקודמים לא עבד כאן הפעם. כבר קשה לי לשים על זה את האצבע, כי זה היה יחסית מזמן, אבל אני זוכרת שדי השתעממתי מהעלילה והכתיבה לא כל כך הצחיקה וריגשה אותי, וזה חבל.
יכול להיות שמישהו שלא קרא את הזקן ואת האנלאפביתית (או קרא רק אחד מהם) כן יהנה מ"הרוצח", אבל אני אישית התאכזבתי.
אחכה לספר הבא ואקווה שיהיה טוב יותר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
הצופן האלכסנדרוני

הצופן האלכסנדרוני

ויל אדמס

אני אוהבת ספרי מתח ואני אוהבת היסטוריה. אלה שני דברים שאך טבעי שיתחברו יחד.
אבל אני לא אוהבת ספרים שמנסים להיות "צופן דה וינצ'י". זה משעמם, זה מיותר ואף אחד לא נופל בזה.
"הצופן האלכסנדרוני" מספר על ארכיאולוג שבורח מכולם תוך כדי שארכיאולוגים עמיתים מגלים תגלית גדולה על אלכסנדר מוקדון. כמובן שעד הסוף אנחנו לא יודעים ממה הוא ברח, כמובן שיש ארכיאולוגית בסיפור, שלא יודעת את כל האמת וכמובן שיש את הbad guys. אבל שום דבר מזה לא עובד.
הכתיבה לא מעניינת ומשאירה אותך במתח והכל קורה בצורה פשוטה מדי.
אני חושבת שלכתוב ספר ולהכניס לתוכו המון מידע במעט מאוד מילים זה ככל הנראה כישרון, אבל כאמור, לדן בראון יש אותו ולרבים אחרים אין.
זה כבר קרה לי בעבר, עם "אחוות התכריך הקדוש", ספר נוסף שמנסה להיות צופן דה וינצ'י אבל נכשל חרוצות. שנאתי כל שנייה ממנו אז, ולכן נטשתי את הספר הזה בעמוד 170. אני עובדת על העניין הזה של לא לבזבז את הזמן שלי על ספרים שלא שווים אותו.
המחשבה שהייתה לי כשהגעתי לעמוד 169 הייתה: "האם כשאסיים את הספר, אזכור בעוד שנה על מה הוא היה?"
התשובה הייתה לא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית

ביקורות נוספות על "המפענחים"

המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

הארי בוש הוא אחד הבלשים האהובים עלי. הוא שייך לז'אנר של הבלשים בעלי הבעיות האישיות, בעיות מול מפקדיו ומצד שני חריף שכל, בוטה, תמיד -אבל תמיד - נגד כל הציפיות מצלח להביא תוצאות. גם הפעם - 3 שנים לאחר פרישתו, מוחזר הארי למחלקת לפענוח פשעים ישנים שלא נפתרו. בעזרת שותפתו הותיקה ובצד התנכלות מצד מפקדו הקודם (כך בכל הסדרות שלו) ובעזרת אינטואיציה נדירה (ובעזרת הסופר שמעניק לו רמזים שמאפשרים לו...) הוא מפענח פשע של רצח נערה מלפני 17 שנה. כל זה על רקע משטרת לוס אנג'לס הנגועה בשחיתות, גזענות ועוד. ספר טוב ומהנה והוא המי יודע כמה בסדרה הזו שקראתי

לפני שנתיים•
★★★★★
•רוני
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

"שינה בשבת תענוג", גורס הנוטריקון הידוע. ואכן, אחרי שישה ימים עמוסים בעבודה, במטלות וביגיעה רבה, נראה שהכי טוב זה לנצל את שעות השבת למנוחה ולשינה הגונה. אלא שלכל שבת יש גם מוצאי שבת, ובמוצאי שבת אחרי שבת-רווית שינה מגיעים בלי שום צורך בשינה. ויש מחשב, ופייסבוק, ופורומים, ובלוגים. כך נמשך לו הלילה עד השעות הקטנות של הבוקר, ויום ראשון מתחיל בעייפות רבה. לקח לי זמן, ובסוף הבנתי שהשינה המענגת בשבת הורסת לי למעשה את כל השבוע שאחר כך. וכך החלטתי להתנזר משינה. ובמקום שינה - מה? כמובן ספרים. קיץ, שבת ארוכה, בלי שינה, עם הרבה חברים לילדים. בחישוב פשוט יש הרבה זמן לקריאה. וזאת אכן עשיתי.

"המפענחים" הוא אחד משלושה ספרים שקראתי השבת. למה אני מתחילה דווקא איתו? לא יודעת. למה לקחתי אותו מהספריה? גם כן לא ברור. עד כה נרשמו לזכותו של מייקל קונלי שני ספרים טובים, ולחובתו ספר אחד, כך שבלי ספק היה כאן הימור. מצד שני, מלאי הספרים שלא קראתי בספריה הולך ואוזל, אז זה לא שיש לי הרבה ברירות. בקיצור, לקחתי אותו. ואפילו התחלתי לקרוא.

מה יש לנו כאן? יש הארי בוש, בלש במשטרה. כאן הכריכה האחורית מכנה אותו "קשוח", בספר אחר הוא "מסוקס". נראה לי שאפשר לקחת כל תואר גברי אחר, ולחבר אליו, וזה יישמע סביר, כי מתוך הספרים עצמם לא עולה ממש דמות של אופי כלשהו. זה לא ריצ'ר הנפש החופשיה, ולא הארי הולה הדכאוני והאלכוהוליסט, וגם לא אחד מאותם עשרות בלשים ספרותיים שחצנים שעפים על עצמם. בלש. בספר הזה הוא חוזר מתקופת פרישה, היישר אל עולמם של תיקי הרצח הפתוחים, ואל דגימת דנ"א שמחזירה אותו אחורנית, לרצח שבוצע ב-1988.

הוא גם חוזר לפוליטיקה פנים-משטרתית, לתככים ולאינטריגות. וכולם משתלבים יחד בתיק. מאוד קשה להבין מה הוא מרגיש כלפי הדברים, כי הוא בעיקר פועל. יש תחושת דאגה הורית עמומה, שכן הארי שלנו, הוא למרבה ההפתעה אב, ועוד לילדה שמתגוררת רחוק ממנו. דומה כי קטעי הדאגה ההורית האלה נשתלו בתשומת לב רבה, על מנת לעורר את רגשות הקוראים, ותו לא. כמו כן, גם כן לתועלת הקוראים, יש הרבה קטעי הסבר שתולים בתוך הדיאלוגים הרבים בספר. אותי זה עצבן. בטוח שיהיה מי שימצא בזה עניין.

הכתיבה סבירה, חוץ מעניין ההסברים. גם העלילה סבירה, ואני מודה שהפיענוח הפתיע אותי לחלוטין, כמו גם כמה מהסיבובים העלילתיים בסוף. לא ידעתי איך לדרג את זה. נראה לי בסדר כזה. משהו שאפשר לקרוא כשאין דברים אחרים לעשות, אבל לא משאיר שום משקעים אחריו. אני בטוח אשכח את הספר כבר בשבוע הבא. אולי ספר אחר של המחבר יהיה טוב יותר. מי ידע?

לפני 12 שנים•נצחיה
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

התגעגעתי להארי בוש, נכון שאני קצת עקום ואין לי שום סדר כרונולוגי בקריאת הספרים שלו, אבל וואלה התגעגעתי, נכון שהוא בלש מתבגר לקראת סוף הקריירה, נכון שהוא קצת מוגבל ונכון שסופרמן הוא לא, אבל זה כל היופי בדמות הזאת. ספר כיפי כמו כל סדרת הארי בוש

לפני 15 שנים•
★★★★★
•dsh
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

ספר מתח? אולי 30 עמודים אחרונים השאר עבודת משטרה סיזיפית ומשעממת הספר גולש על בעיות הגזע בארה"ב בצורה מאד בוטה. חבל שהתחלתי לקרוא

לפני 5 שנים•
★★★★★
•גקי
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

זה כבר ספרו השלישי של מייקל קונלי שקראתי.
כולם מיטב הספרות הבלשית. מרתק מן העמודים הראשונים, מפתיע בפרקיו, ועוד יותר מפתיע בסופו.
מומלץ מאוד לכל אוהבי הסוגה הספרותית הזו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•יוסי נינוה
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

למרות שלקח לי די הרבה זמן לקרוא אותו (כשבוע) הספר הינו ספר מתח טוב - מעט פחות מהסטנדרט שהרגיל אותנו "מייקל קונלי" אבל עדיין טוב.
אדם שעוזב את עבודתו וחוזר אליה אחרי כמה שנים גורם לרגשות מעורבים.מצד אחד יש כאלה ששמחים לשובו כמו שותפיו וכו' אבל אלה שהוא בא על חשבונם או שהתנגדו לשובו יכולים לשים לו רגלים.
הארי בוש הינו בלש שחזר לעבודתו ונופל לתיק שכמה מהמתנגדים לשובו בחשו בו בעבר...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הנסיך הקטן
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

קראתי את הספר פעם שנייה אחרי שלא קראתי זמן מה, והספר עומד במבחן הזמן. הרגשתי כאילו אני קוראת אותו בפעם הראשונה ואני נשאבת לתוך הסיפור מחדש. מומלץ!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•הדס
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

ספר קצבי ומותח שמטיל את הקורא לתוך הפוליטיקה הפנימית במשטרת לוס אנגלס במקביל לחקירת רצח מן העבר,רצח של נערה בת 16 שבוצע לפני 17 שנה ומוטל כעת על זוג שוטרים ותיקים,לאור ממצא חדש שנתגלה בתיק,עקב התפתחות ביכולת הטכנולוגית,הספר כתוב היטב,מעמיק וסוחף,עד חלקו האחרון ממש אינך יודע מיהו באמת הרוצח וגם אז עוברת העלילה תפנית משמעותית,ממליץ מאוד

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אבי שקדי
המפענחים

המפענחים

מייקל קונלי

ב 80% הראשונים של הספר לא קורה דבר. ואז מתחיל החלק האקשן ויש תזוזה לכיוון שקונלי מתמחה בו, למרות שחלקים גדולים בעלילה ידועים, יש מספר קטן של הפתעות. בשתי מילים:אפשר לוותר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ybmr
דירוג
2.0
לפני 5 שנים

“ספר מתח? אולי 30 עמודים אחרונים השאר עבודת משטרה סיזיפית ומשעממת הספר גולש על בעיות הגזע בארה"ב בצור”