מה אני מחפש בספר? קודם כל שיהיה מקורי. סופר טוב יכול לקחת את הנושאים הנדושים ביותר ולטפל בהם בצורה ייחודית. ואיזה נושא יכול להיות יותר שחוק מפירוק התא המשפחתי לגורמיו? אז להודים יש את מיסטרי ("איזון עדין"), לאמריקאים יש את פרנזן ("התיקונים") ולנו יש את הספרים של מאיה ערד וצרויה שלו. ועכשיו גם את יוכבד רייזמן. אני כותב "עכשיו" כי אני גיליתי אותה רק עכשיו, אך הספר, מסתבר, יצא לפני כעשרים שנה. עשרים שנה זהו גם פרק הזמן שבו פייגי, גיבורת הספר, שוכבת, מרותקת למיטה, חיה-מתה, לאחר שחתנה המיועד בושש להגיע לחתונה. עשרים שנה! נראה לכם הגיוני? לי, ממש לא. האם הממד המוגזם, על גבול הגרוטסקי הזה, פוגע באמינות של הספר? גם, ממש לא. הסיפור אמין מאוד, ויותר מזה – מרגש ונוגע ללב.
הסופרת מיטיבה לפרק את התא המשפחתי למרכיביו, לפרק תרתי משמע. החלק הארי של מלאכת הפירוק נוגע למערכת היחסים המורכבת בין פייגי לאימה. כל כך הרבה רגשות מפעפעים במערכת היחסים הזו, שאהבה ושנאה גרים בה בכפיפה אחת. רייזמן מנתחת את המורכבות המשפחתית שכוללת בין השאר נישואים שניים, אם חורגת, ויחסים בין האחים בינם לבין עצמם ובינם לבין אימם, ובניתוח היא משתמשת באזמל מנתחים חד במיוחד. והיא לא עושה הרדמה קודם לכן... רייזמן כותבת בציניות ולעתים מעמידה את הגיבורים באור נלעג. בפעמים רבות אחרות היא מאירה את הדמויות, ובעיקר את הדמות הראשית בצורה חומלת ונוגעת ללב.
תוך כדי כך היא מספיקה לגעת גם בנושאים מורכבים אחרים מתוך ההוייה הישראלית: הצלקות שמותירות השואה, בעיות בקרב הקהילה החרדית ואפילו בהיטמעותם של בני העלייה הרוסית בארץ. נגעה ללבי במיוחד דמותה של ליליה, וכאב לי שהיא לא זכתה ל- "זמן מסך" מספיק ברומן. "המנהל קרא לי רוסיה גנבה ואמר שלא כדאי לדרוש מהם פיצויים, אחרת יתלונן במשטרה".
האוכל והתבשילים מהווים מוטיב מרכזי ברומן, א לא משורטטים באופן מחמיא במיוחד. למעשה, הם מובאים בצורה דוחה, מגעילה וממש לא מעוררת תיאבון – במתכוון. יש גם התייחסות להפרעות אכילה, לניסיון נואש למצוא באוכל מפלט מכל צרות החיים, ועל הכישלון של הניסיון הזה. בכל הנוגע למאכלים הבשריים המתוארים בספר, כמובן שהדבר הגעיל אותי אף יותר ממה שהסופרת התכוונה... "מרים התרוצצה בין המטבח לשולחן, מגישה קציצות דגים ששרגא חרך בניסיון לטגנן" , "הסכו"ם היה חרוך ושרוט וזבובים נרגשים עטו על צלחות של חזרת ודג מלוח". איכסה...
ביקורות רבות וטובות כבר נכתבו על הספר הנפלא הזה, אך הביקורת של שונרא היא הטובה מכולן ובזכותה קראתי את הספר המעולה הזה. אני מצרף קישור לביקורת – לקרוא ולהתמוגג.
http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=82080

















