כל ספר ראוי שייתנו לו כבוד ושיתייחסו אליו בצורה ראויה. הספר הזה, על לא עוול בכפו, קיבל כאן ביקורות רבות שכל קשר בינן לבין הספר מקרי בהחלט (קשר שהוא שקר...). אז כשראיתי אותו במקרה בספרייה, נכמרו רחמיי עליו והחלטתי להשיב לו את כבודו האבוד.
אז תגידי לי בבקשה, א' לוקהארט, ככה זה יפה, לגמול לי רעה תחת טובה?
כבר עטיפת הספר הסכרינית והמתקתקה בישרה לי רעות, אבל קיוויתי שהיא משקרת. אז בסופו של דבר היא כן שיקרה, אבל בהפוך על הפוך, כי הספר אפילו יותר גרוע מהעטיפה.
אז מה יש לנו כאן? קודם כל, ניסיון ברור ושקוף להתחנף לבני הנוער. לוקהארט, אני מתחנן, תפסיקי להתחנחן! מה זה, זה? אהבת נעורים, צביעות של עולם המבוגרים, מרד נעורים. והכל נראה כמו סלט שלם, וממש לא טעים. ועוד בתיבול גס של מעין ספק אגדות ספק מטאפורות מתחכמות ואוויליות והמוני משפטים דביקים נוסח "שרירי הבטן שלו רוטטים" ו- "הנשיקה שלנו הופכת את העולם לאבק". ויש גם מעין שורות חתוכות כאלה, עוד התחכמות מטופשת של שורות שכתובות בשלוש ארבע מילים.
ואי אפשר בלי לומר מילה רעה על משפחת העשירים המגעילה הזו, שהעושר שלהם מעביר אותם על דעתם ומככב בדמות טבח של בעלי חיים מסכנים. גועל נפש בדמות פרוות, חפצי נוי משנהב, פוחלצים של חיות, מסעות ציד ודיג, ולקינוח מזוויע במיוחד: כבד אווז, קוויאר ושרימפס. החיים הטובים מזמן לא היו כל כך טמאים.
ויש גם טוויסט בסוף. הו, הטוויסט הגדול. מגוחך והזוי ונלעג ומופרך שבאופן פרדוקסאלי משהו, מרוב שהוא היה רע, הוא הצליח ממש לשעשע אותי. וחוץ מזה, התחושה שהתקבלה אצלי היא שכל הסיפור נתפר כדי לשרת את הסוף המפתיע, יעני.
טוב, אז הייתם שקרנים. ביג דיל. וגם משעממים פחד, על הדרך. תלמדו מהשקרים כחול לבן, לפחות הם מעניינים. ואל תכתבו על הכריכה האחורית "רומן מתח פסיכולוגי", כי זה לא ספר מתח, ובטח שאין בו שום אלמנט פסיכולוגי (ככה אמרה לי בתוקף פסיכולוגית אמיתית).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
