המילים היו חלק מגיבורת הסיפור, קמיל. פשוטו כמשמעו חלק ממנה ומגופה.
קיבלתי את הספר כספר לבן, כך שלא ידעתי על מה העלילה. הרבע הראשון של הספר היה טוב, לא קרה משהו שעורר תמיהה.
יותר מהסיפור עצמו, אהבתי את הכתיבה עם התיאורים המדוייקים והיא זו שמשכה אותי לקרוא, עד שסיפורה של קמיל היכה בי, זעזע עד צמרמורת ובעיקר הכאיב.
סיפורה האישי של קמיל, הסיבה בגללה אושפזה בבי"ח פסיכיאטרי, הוא תוצאה של יחסה של אימה (היפוכונדרית ומטורפת) אליה.
הרבה קרה בספר, הרבה מחשבות עלו. רצח הילדות זעזע עד עמקי נשמתי בעיקר כשמתגלה מי הרוצח.
ספר מאוד מומלץ לאוהבי הז'אנר המצמרר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
