ביקורת ספרותית על רקמת סתיו מאת טרו מימוטו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 28 במרץ, 2015
ע"י Gidi


אני אוהב ספרים יפניים, ואני אוהב ספרים על יפן. קראתי ואהבתי את שוגון ואת זיכרונותיה של גיישה המערביים. אך הסופר היפני היחיד שקראתי עד כה הוא כמובן הרוקי מורקמי. לכן כשנתקלתי ברקמת סתיו, החלטתי לתת צ'אנס לעוד סופר יפני, למרות שלפי השם של הספר, רקמת סתיו נשמע כמו משהו שג'יין אייר כתבה. הספר כתוב כרומן מכתבים, שזה ז'אנר שאני קצת פחות אוהב, אבל האווירה היפנית מורגשת חזק כבר מההתחלה: אקי הדמות הראשית, נוסעת להר זאו עם בנה קיוטקה ויושנת בריוקן וכו'. גם התנהגות של הדמויות יפנית אוטנטית: כולם פסיביים אגרסיביים, מאשימים את עצמם בצרות העולם, אובססיביים לתחביבים שלהם, ורגעי השבירה שלהם מתבטאים בשתיקות רבות משמעות או צחוק לא מוסבר. כל הספר גורם לי לדמיין בתי עץ עם קצוות מעוקלים (פגודות?) ,עצי דובדבן פורחים לידם, מלא טויוטה על הכביש וכו'. אה ויש גם עלילה: אקי, צעירה יפנית, פוגשת את ארימה עשר שנים אחרי שהתגרשו. ממש כמו בסדרת הריאליטי "עד סוף העולם" הם מתחילים להעלות זכרונות ולהיזכר כמה טוב היה להם ביחד ומלבנים כל מיני סיפורים מהעבר. בקיצר טלנובלה. רק במכתבים. וביפן.
***
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אוקי (אורית) (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
מאוד אהבתי את "רקמת סתיו", מאוד. אבל, כן, מסכימה שצריך להתחבר לסגנון האיטי-קשה-שקט משהו. ממליצה לך על "האגם" (אבל, לפני כן מומלץ שתקרא קצת ביקורות עליו כי הדעות עליו חלוקות..) ו.. טויוטות ? (לא חשבתי על זה :))



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ