ביקורת ספרותית על רקמת סתיו מאת טרו מימוטו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 באוגוסט, 2010
ע"י עדי


יש ספרים שפוגשים אותך ממש באמצע החיים, באמצע ההמולה, בתקופה שמתאימה לכך בדיוק- זה הספר הזה.

את הספר קיבלתי מתנה מאחותי, שקנתה אותו כלאחר יד, והוא נשאר על המדף, תמיד היה לי משהו מעניין אחר לקרוא, הייתי עסוקה ופשוט שכחתי ממנו לחלוטין, והוא שכב שם, אעלה אבק וחיכה לי בסבלנות.

פגשתי בו היום.

הספר הוא בעצם אסופת מכתבים, בין זוג שהתגרשו, המקום הוא יפן, כשמתארים אותו בצורה שכזו- נגרם לספר עוול.

בחמישים העמודים הראשונים של הספר בכיתי,ההרגשה הייתה נוגה מין ערפול שכזה ולא הצלחתי להסביר לעצמי למה, הסיפור לא עצוב (מדי), לא קורה שום דבר מזעזע במיוחד ועם זאת מזמן לא קראתי ספר כ"כ טעון רגשית כמו הספר הנ"ל.

לפעמים יש לי הרגשה שכל ספר שאני קוראת מדבר בדיוק אלי וכל אלפי האנשים שקראו אותו פשוט לא הבינו את מה שאני הבנתי ואני לא אגיע להבנה שלהם על מה שהם קראו, הספר הזה הושלך כ"כ במדיוק שנבהלתי, כל מי שחווה פרידה קשה, פרידה ששוברת את הלב ומשבשת את הלך החיים יבכה וירגיש קרבה לדמויות בסיפור.

חשבתי לעצמי תוך כדי קריאה, שאם היה לנו האומץ לשפוך את הלב, את הדברים האפלים ביותר, במכתב לאדם שהמעגל איתו לא נסגר, החיים של כולנו היו נראים אחרת, כמעט שכתבתי בעצמי, כמעט...

הדמויות כ"כ אמיתיות, אנושיות ומלאות פגמים שכבר חשבתי עליהן כמושלמות.

הספר עמוס בתובנות, תובנות על החיים ועל מה שמעבר, תובנות על עצמנו.

המוטיב המרכזי של הסיפור הם החיים והמוות, ההבדל ביניהם, מה שעושה אותנו חיים ומה שגורם לנו לחיות כמתים.
יש המון התחבטויות, בין הדמויות ובינן לבין עצמם.
אהבתי בייחוד את הגישה לגבי מוגבלויות, את הכוח שנשב בין המילים והתקווה לגבי העתיד למרות העבודה הקשה שעוד נותרה בהווה, ואיך שהאדם משליך על עצמו את מה קרה לאחרים, ואיך הקרמה שלנו משפיעה על כל מי שמסביב.

לא כל אחד יתחבר בוודאות לספר הזה, אותי הוא פגש בתקופה טעונה, לפני סגירת מעגל, ועזר לי לעשות עוד צעד בנעילת הדלת מאחורי.
הדמויות מצאו את עצמן נסחפים אל העבר שאף פעם לא הרפה(למרות שעברו עשר שנים) וסוגרים סוף סוף את הדלת, כדי שיוכלו לפתוח דלת נוספת.

ולמרות כל העוצמה, הקריאה זורמת וקלילה.

הדבר היחיד שקצת הרס לי את החוויה היה שהרגשתי שהספר מתרחש באזור נייטרלי, אומנם מדובר על יפן אבל יפן בקושי הורגשה, לא התרבות ולא אופן החיים, מצד שני, זה בהחלט עוזר להתחברות אל הדמויות ועדיין הייתי מעדיפה לנשום קצת תרבות יפנית תוך כדי הקריאה.

תארגנו פגישה עם הספר הנ"ל, אולי גם אתכם הוא יפגוש בדיוק בזמן.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עדי (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אני ממש שמחה. זהו ספר נהדר, עכשיו שאני נזכרת בו, למרות מדף הקריאה האימתני שממתין לי, אני אקרא בו שוב.
תודה:)
שין שין (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
קראתי את הספר בעקבות המלצתך ואהבתי מאוד.
עדי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
תודה לך יקירה כ"כ שימחת אותי עם הערה שלך.
:)
שין שין (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
את כותבתמוכשרת ומחוננת. כל ביקורת-יהלום.
עדי (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
היה לי קונפליקט בעניין הייתה תחושה אנושית להפליא לאורך הקריאה כולה עד כדי כך ששכחתי לגמרי מהבדלי הלאום והתרבות, מצד אחד זה היה יפה כי זה נותן תחושה של קירבה אל הדמויות והפך אותן, לפחות בעיני, למשהו רלוונטי לכל אחד, וצדקת שאמרת שכל האנשים דומים ברצונות ובגעגועים, ובכל זאת הייתי רוצה להריח מעט את יפן, האמת שהדבר שהכי פחות הרגיש לי יפן היה אותו בית קפה שאני דמיינתי אותו באחת מסימטאות פריז- אבל אולי זו רק אני.
גם בי הייתה התחושה באותו קטע עם הענפים, שהחיים הם לא משהו צפוי מראש ואנחנו יכולים רק לנווט ולא לחזות את התוצאה הסופית.
קמינה (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
כתבת שלא כ"כ הרגשת את יפן... מצד אחד כן מרגישים את יפן .. אם במקצב של הסיפור או בתיאור הטבע.. ומצד שני לא מרגישים את "יפן" כי בסופו של דבר כולנו אנשים עם אותם הרצונות הגעגועים הכאבים וההשלמה וממשיכים קדימה. אני זוכרת את הקטע שבו היא חתכה ענפים כדי לשים בארגטל בבית והתפרחת נשרה עם חיתןך הענפים. מעניין אם זהו סמל לכך שאנו מנסים לקטוף את החיים לפי רצוננו ולבסוף החיים מתגלגלים אחרת..
אנקה (לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
הספר הוא באמת מצויין.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ