עד כמה האמת חשובה לנו? עד כמה אנחנו מסוגלים להתמודד עם האמת של בני זוגנו וילדנו? האם נוכל לקבל אותם כפי שהם או שישנם דברים עליהם שאנחנו מעדיפים לא לדעת כי לא נוכל להכיל?
במשך יותר מחצי שנה בעלי הסתיר ממני שפוטר מאחד ממקומות העבודה שלו. בכל יום שישי הוא קם מוקדם בבוקר, ארז תיק ומהר "לעבודה" כרגיל. אני לא שמתי לב. באותו זמן נולדה בתנו הבכורה ואני הייתי עסוקה בהיותי אמא חדשה ולא ראיתי אותו. השקר הזה הוביל לשקר נוסף. כדי שלא ארגיש מחסור בכסף, בעלי הסכים לקבל עבודה שידע שאני ממש מתנגדת לה. השקר השני הזה הוביל לשקרים נוספים, גרועים מקודמיהם. באופן בלתי נמנע העסק התפוצץ לבסוף וזעזע את המשפחה הקטנה שלנו. הרבה פעמים תהיתי מה היה קורה אם הפיטורים ההתחלתיים האלו לא היו קורים, או לחילופין אילו הייתי מסוגלת לראות שבעלי במצוקה, או אילו הוא היה חושב שאני יכולה להכיל את המצוקה שלו.
"האמת היא לא החברה הכי טובה של האדם", אומר שי גולדן מפיו של גיבור הספר דן רומנו. קובע ומרחיב: "האמת היא האויב המסוכן ביותר שלו... אמור אמת לאימא ואבא, ולמורה בבית הספר... ספר להם את האמת, בני היקר, כדי שהם יוכלו לשלוט בך באמצעותה. הם ימכרו לך בתמורה בולשיט שהאמת משחררת. האמת לא משחררת. האמת מפשיטה, חושפת, מחלישה, משאירה אותך בלי קלפים ובלי שריון. השקר הוא חברו הטוב ביותר של האדם. הסוד הוא האח הגדול האמיתי... המתודיקה שלי אומרת שכל עוד אתה מסוגל לחיות בשקר בלי להיתפס, אין שום סיבה בעולם להסגיר אותו. אפילו לא אחת טובה".
האמנם? האם הרדיפה שלי אחרי האמת היא מיותרת וישנם דברים שבאמת עדיף לא לדעת לגבי האנשים הקרובים לנו?
דן רומנו הוא גבר בגיל העמידה וכך גם אישתו ענת. הוא עובד בחברת מחשבים, היא מורה בחטיבת ביניים בה לומדת בתם היחידה רונה בת ה-14. הבורגנות במיטבה. כשהוא מפוטר הוא לא מעז לספר לה ולבתם המתבגרת. במקום זה הוא נוסע בכל בוקר לחניון של קניון איילון ברמת גן עם בקבוק וודקה וחפיסת סיגריות ,שותה את עצמו לדעת וחוזר בערב לביתו כאילו כלום. הנשואים של דן וענת הם על סף פירוק, ודן מפחד שאם יגלה את סודו המשפחה תתפרק. הוא לא מעלה בדעתו שגם לענת ולרונה יש סודות משלהן, גרועים משלו. כל היחסים המתוארים בספר הם איומים במידה כזו או אחרת – היחסים בין דן וענת, בין ההורים לרונה, בין רונה לחבר שלה יוני. אף אחד מהם בעצם לא יודע דבר על הקרובים לו ביותר. בשלב מסוים כולם מבינים הכל, כולם מרכיבים לעצמם את האמת בראשם, שלעתים תואמת את השקר ולעתים לא.
הספר לא קל לקריאה. הוא מזגזג בין נקודות המבט של הדמויות השונות, ובכל חלק אנחנו כקוראים מקבלים תובנות חדשות. הכתיבה של גולדן היא קשה ואכזרית ולא מקלה על הקורא. לי היה קשה עם הכתיבה הכוחנית מלאת הזעם שהקשתה עלי להזדהות עם הדמויות, וגם עם תיאורי סקס שמנפצים כל גבול מוסרי . מצד אחד הכתיבה של גולדן כנה ולא מתחנפת לקורא, ומצד שני חסרה לדעתי אמינות של גולדן ככותב מפי דמויות שונות. ביחוד צרמו לי ענת ורונה שלא היה בהן שום דבר נשי לטעמי. לא אהבתי גם את ההתערבות של הסופר עצמו באמצע הספר. זה נראה לי סתם מתחכם ומנתק את הקורא מהעלילה.
בסך הכל ספר טוב, המטפל בנושא הבוער בכולנו, אם כי כאמור לא קל לקריאה ולא נטול פגמים.
***********
מה שכן – לא הצלחתי להמנע מלחשוב שאת הספר היה צריך לכתוב בעל הכוכביות מכאן. הסגנון דומה לסגנון שלו, הוא רק היה עושה את זה הרבה הרבה יותר טוב. ראבאק ,תכתוב כבר ספר!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
