יש דברים בחיים שמשאירים אותנו המומים לגמרי וכשהם מתרחשים אתה בוהה רגע לחלל כלא מבין מה היה פה ומתחיל לנתח את המאורעות מתחילתן כאילו אם נחזור אחורה ונסדר לנו את המאורעות לפי סדר אולי רק אולי נוכל להבין מה קרה.
השעתיים שבהן התחלתי וסיימתי את הספר נדמו לרגע כמו הזיה שבתוכה הייתי .או יותר נכון הרגשתי במשך כל העלילה כמו מי שמסתכלת מעבר לחלון מלוכלך מנסה לראות דרכו בצורה ברורה ללא הצלחה את הנוף מהעבר השני . כזה הספר מתחילתו ועד סופו שום דבר לא ברור ונשארים כל הזמן בתחושה שרוצים לחזור על כל הפרטים שוב אולי משהו יתבהר כל רגע. אבל זה לא קורה וגם לא כשקוראים את השורה האחרונה בדף האחרון.
בזמן שקראתי חזרתי במחשבות לסמטאות פריז . ( לא ממש מוזכר לאורך כל הספר היכן בדיוק החופשה נערכה אז אפשר להפליג בדמיון) ואמרתי לעצמי הכל באמת יכול לקרות כשאתה תייר בעיר זרה.
יכולתי לראות בעיניי רוחי את הספינות שהמוני תיירים גודשים כמה פעמים ביום ואת הנהר ועליו גשרים ציירים ורוכלים. המסעדות הקטנות המצוירות לאורך שדירות ומלצרים עם סינרים ממרקים חלונות ומטפחים פרחי גרניום באדניות מלאות בצבעים. גם אם משהו היה עוקב אחרי או מצלם אותי ללא ידיעתי לא הייתי שמה לב כי האווירה המבושמת כשאתה בחופש מחייבת אותך להירגע . .
לא היה לי קשה לתאר את קולין ומרי אוהבים עד כלות בנגיעות הקטנות בשתיקות הרוויות מתח מיני , העיניים שמפשיטות את הבגדים והטירוף כשאוהבים . וחלק מחופשה היא גם לשכוח את המפות וללכת לאיבוד.
קולין ומרי הלכו לאיבוד ונחשפו להרפתקאות שלא מיד נתנו עליהם את הדעת. ואם היו עושים זאת היו יכולים להמשיך באהבה המטורפת שלהם עוד שנים רבות.
זה ספר מתח אבל לא במובן הקלאסי כי אתה יותר תוהה ממתוח, זה רומן אבל לא הרומן הקלאסי זהו בפירוש לא ספר אהבה אבל הרבה אהבה מוזכרת. זה סוג של סיפור קצר ...אבל בעיקר זה פשוט מקיואן הוא כותב נפלא ואי אפשר להישאר אליו אדישים .
(תודה לסוריקטה על הספר)

















