• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

מאת לוסי מוד מונטגומרי

הביקורת של חיפושית

תמונה של חיפושית
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

מאת לוסי מוד מונטגומרי

הביקורת של חיפושית

תמונה של חיפושית
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:1991
סדרה:אַן שֶרְלִי האסופית #01
קטגוריה:קלאסיקה
הקודמת
מרים
לפני 8 שנים

“רבים מחשיבים את סדרת ספרי אן שרלי לספרי רומן משמימים למדי. זוהי טעות. מדובר למעשה בספרי בלשות, הפורש”

3/11
ביקורות על האסופית [אן מהחווה הירוקה]
הבאה
פאדג'
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 10 שנים

“ספר מלא דימיון, מצחיק וגם קצת עצוב. הוא יפה מאוד ומאוד כדי לקרוא. לפעמים הוא קצת משעמם ואז אפשר להח”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

כאשר קיים למישהו ספר שהוא כל כך אוהב ויקר לליבו, לא תמיד קיימות המילים לתאר מדוע הספר משמעותי בשבילו.
תחושה של איך אני הולכת להסביר את הקסם והפשטות כשקוראים ספר כל כך עדין ויפהפה.

האסופית זה סיפור חיים שלם על אן שרלי. ילדה מלאה בדמיונות ושעם הזמן גם הופכת לנערה, ולבסוף לאישה עם ילדים.

אין לי הרבה מה להגיד,
אך אם יש ילדה או נערה
שיכולה להבין מה זה לחלום
ויש בתוכה גם דמיון
זה הספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של גלית
גלית
תמונה של נונו
נונו
ח
חיפושית
W
Woland
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של ruha
ruha
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
10קוראים|גיל ממוצע50|80%נשים

על המבקרת

תמונה של חיפושית

חיפושית

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
61 ביקורות•553 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)
תמונה של חיפושית
חיפושית
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות61
לייקים שקיבלה553
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת22מדע בדיוני ופנטזיה10תרגום (נוער)10

דיון על הביקורת

3 תגובות
נונו
נונו•לפני 9 שנים
אני חושבת שכאשר אוהבים משהו לא צריך להרבות במילים ובהסברים, כי פשוט אוהבים אותו. זה מה שהצלחת להראות בביקורת זו והלוואי שאוכל כמוך להיות פשוטה ומקסימה.
חיפושית
חיפושית •לפני 11 שנים

זה בסדר,

גם אני מלא פעמים לא מתחברת לביקורות שאחרים כותבים. אתה לא חייב לתת לייק, אני לא נותנת כשאני לא אוהבת ביקורת מסוימת. אבל תודה בכל מקרה זשל״ב :)!
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 11 שנים
אני לא ילדה או נערה ואני גם לא ממש הצלחתי להתחבר למה שכתבת אבל אין לי ברירה אני רוצה לתת לייק על זה ששיתפת בהצלחה באתר!
3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חיפושית

הגות מהלב

הגות מהלב

חננאל

אני לא נוטה לקרוא ספרי שירה.
אף על פי שאני מאוד אוהבת לכתוב שירים בעצמי, מעטים הם ספרי השירה שקראתי אותם במלואם בלי לוותר באמצע על הקריאה.
אני חושבת שחסרה לי הסבלנות לקרוא לאט ובתשומת לב ספרים כאלו, אשר לרוב דורשים ריכוז ומחשבה מעמיקה. לעתים חסרה לי גם ההבנה של הטקסט, אשר משמעותו יכולה להיות עלומה לא משנה כמה פעמים אנסה לקרוא אותו.

ובכל זאת, כשחננאל כתב שספרו יצא לאור, מאוד שמחתי בשבילו. את חננאל אני מכירה דרך סימניה בלבד. הוא מפרסם משיריו כאן בפורום 'סיפור שכתבתי', ומגיב לכותבים אחרים ברוחב לב ובפרגון גדול.
האין זה נהדר שאדם מסימניה מצליח להוציא ספר תחת ידו? יש כאן עוד חברים באתר שהוציאו ספרים במהלך השנים, וכל פעם ראיתי את הפרגון של שאר המשתמשים, שהתרגשו בשבילם ושמחו בהצלחתם.

חננאל כותב בצורה מוכשרת, עדינה ונוגעת.
אוהבי השירה ימצאו בשיריו הרבה רגישות ואהבת אדם.
הספר מחולק לנושאים שונים ומגוונים, יש בספר שירים על אהבה, על זכרונות אנשים יקרים, על הטבע ועוד.
אהבתי את ההקדשות בתחילת השירים לאורך הספר, המראות שהשירים נכתבו במחשבה מעמיקה עבור אנשים משמעותיים בחיי הכותב.

אביא כמה ציטוטים מתוך הספר, כדי לתת קצת טעימה על יופי המילים הכתובות בו:

מתוך השיר 'נעורי הזהב'

חֲבֵרַי אֵינָם מַטְבֵּעַ עוֹבֵר,
חַיַּי שֶׁלִּי הֵם, לֹא שֶׁל אַחֵר.
גַּם בְּשֵׂעָר מַכְסִיף יֹאהֲבוּנִי,
כְּשֶׁכִּרְסִי דְּלוּעָה וְקֵרֵחַ הִנְנִי.

נִפְרַדְתִּי מֵחֲבֵרִים שֶׁהִמְרִיאוּ,
לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב הִגִּיעוּ.
עוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ לְהָבִין
אֶת טַעַם הַחֵרוּת, לְהַזְקִין.

מִמְּרוֹם גִּילִי אֲמַלֵּא עַד רָווֹת,
חֶמְלָה לְעַצְמִי, לְרֵעַי, לַבְּרִיּוֹת.
אֶסְלַחָה וְאֶמְחַלָה לִשְׁגִיאוֹתַי,
גַּם לְאֵלֶּה שֶׁנּוֹשְׂאִים חֲבֵרַי.

---------------------------------------

מתוך 'הרצחת וגם ירשת?'

(בהקשר של יום השואה)

אָזַר אֹמֶץ, עַל דֶּלֶת נָקַשׁ.
פַּעַם, עוֹד פַּעַם וְלֹא מָשׁ.
בַּחֲרִיקָה צוֹרֶמֶת עַל מִפְתָּנָהּ,
נִצְּבָה אִיזֶבֶל, הַשְּׁכֵנָה הַפּוֹלָנִיָּה.

"לֹא יָדַעְתִּי כִּי נְשָׁמָה בְּאַפְּךָ,"
שָׁמְטָה אִיזֶבֶל מֶלֶל לָשׁוֹן.
פָּקוּ בִּרְכָּיו מִצַּעַר וּמְבוּכָה,
מְמָאֵן לְעַכֵּל גֹּדֶל הָאָסוֹן.

לְהִתְבּוֹנֵן בַּבַּיִת בִּקֵּשׁ.
אִיזֶבֶל אֶת יוֹסָ'לֶה הִכְנִיסָה,
אַף שֶׁחָפְצָה אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ
לַהֲפֹךְ שְׁכֵנוּת עָבָר לִמְאוּסָה.

בְּפִנַּת הַחֶדֶר עַל אָרוֹן,
תִּיק הַכִּנּוֹר שֶׁל אָבִיו.
הִדְהֵד בְּאָזְנָיו צְלִיל אַחֲרוֹן,
חוֹתֵךְ בְּקַשְׁתּוֹ הַשֶּׁקֶט סָבִיב.

---------------------------------------

תודה חננאל, על הספר הנהדר הזה. אם הצלחתי לקרוא ספר שירה שלם מתחילתו עד סופו, זה אומר שאהבתי את הספר מאוד.
אני ממליצה בחום לכל אוהבי השירה העברית.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•חיפושית
הולכת רחוק

הולכת רחוק

שריל סטרייד

בגיל עשרים ושש, שריל סטרייד מחליטה בצעד אמיץ לצאת למסע רגלי בגפה. ההחלטה לצאת לדרך הייתה הכרחית עבורה- כמה שנים קודם לכן אמה נפטרה מסרטן, בגיל 45 בלבד. בעקבות כך שריל נפלה לבגידות חוזרות ונשנות בבעלה, עישנה סמים ובאופן כללי חשה רע עם עצמה. לאחר שתהליך הגירושים הסתיים החליטה שהיא רוצה להשתנות ולהתחיל חיים חדשים וטובים יותר, וזאת על ידי הליכה רגלית במסלול שנקרא שביל הרכס הפסיפי (פק"ט).
המסלול מתחיל בגבול קליפורניה-מקסיקו, עובר באורגון ובוושינגטון עד שמגיע לגבול עם קנדה.

בעיקר בהתחלה, שריל נאבקת במסלול ובקושי מצליחה להתקדם קילומטרים ספורים. התיק שהיא סוחבת על גבה כבד יתר על המידה, ומלא בחפצים מיותרים שחשבה שיהיו נחוצים. חם לה, גופה דואב ולאחר כמה ימים היא חושבת שתפרוש. מה ששינה את דעתה היה איש שפגשה בשם גרג, שבדיוק כמוה צועד בפק"ט ודירבן אותה שהיא מסוגלת. אמר שאם הוא יכול גם היא יכולה.

ומסתבר שהיא באמת יכולה. היא מצליחה לצעוד את המסלול ולהתגבר על הקושי הגופני ועל הפחד ללכת לבד. והפחד בהחלט מוצדק. יש המון אנשים טובים ואדיבים, אבל בין כל זה יש חיות מסוכנות, ומדי פעם אנשים עם כוונות זדוניות.
ההליכה שהיא עושה עוזרת לה נפשית והיא יוצאת מהשביל מוכנה להתמודד עם החיים באומץ רב יותר.

בעקבות הספר יצא לי לחשוב על נשים שמטיילות לבד. לא מזמן הייתה כתבה ב'כאן' על ישראליות שמטיילות בגפן, ישנות לבד בטבע. אני אישית לא יודעת אם זה רעיון טוב. היו לי תקופות בחיים שרציתי לטייל, למשל לעשות עם חברה את שביל ישראל, או סתם לילה בטבע. אבל הפחד הכניע. לפעמים אנשים הם טובים ונחמדים, אך לפעמים הם זורעים הרס, חלק כלפי אחרים וחלק כלפי עצמם.
יש כאלה שלוקחים את הסיכון בכל מקרה, ואולי עדיף להיות קצת יותר כמוהם, מאשר לחיות בפחד תמידי מהלא נודע.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•חיפושית
עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

שני מטיילים ישראלים, בטיול שלאחר הצבא, מחליטים לצאת לאקספדישן (מקום בו רגל אדם לא דרכה מעולם).
בבוליביה לא חסר מקומות כאלה, בעיקר בג'ונגלים הסבוכים, והם מחליטים לצאת למסע בעקבות נהר המניקי. הם מאתרים שני מדריכים מקומיים שמעידים בביטחון שהם יודעים להתמודד עם מסע כזה.
ניב דרוקר, כותב הספר, מתאר בגוף ראשון את כל הסיפור. את עידן שותפו למסע הוא פגש מבלי להכיר קודם לכן (כיאה לסגנון הטיול של לצאת לדרום אמריקה עם חברים מסוימים, ולהחליף שם כל הזמן אנשים כמו גרביים).
ההורים המסודרים של ניב מבקשים ממנו פירוט של המסע, לאיפה הוא ילך, באיזה יום זה יסתיים, וטלפונים חשובים. בתכנון ההתחלתי זה היה אמור לקחת שבוע אחד.
לאחר מכן המדריכים אומרים לו שזה כנראה ייקח קצת יותר, אז ניב מעדכן את שאול, המארגן טיולים, שאם ההורים שלו יתקשרו אליו, שיגיד להם שהטיול התארך ושלא ידאגו.
אגב אותו שאול אמר לניב שרוב הטיול הם יוכלו לשוט על רפסודה בנהר, בלי להתאמץ יותר מדיי.

הכל מתוכנן, הכל טוב ויפה. נשמע נהדר בסך הכל.
דבר לא הכין אותם לעובדה שהמסע הזה הולך להשתבש לחלוטין.

מסתבר שנהר המניקי לא מאפשר להיכנס אליו, ולא מאפשר לשוט על רפסודה ולזרום עם הזרם. הוא שוצף וגועש, ורוב הזמן הם נאלצים ללכת דרך הג'ונגלים, עם פילוס הדרך בעזרת מצ'טות, ואינספור חרקים עוקצים ופציעות.
הדרך מתארכת, האוכל עומד להיגמר, ולאחר 14 יום המדריכים מחליטים לנטוש אותם כדי להציל את עצמם, בלי לדאוג מה יקרה לישראלים שנותרו לבד.
במצב הזה, ניב מגלה תושיה רבה, ומעודד את עידן שנמצא איתו שהם יכולים לשרוד.
הם קופצים למים מגובה רב, נסחפים במערבולות, רואים תנינים, מתייבשים ממחסור במים ומה לא.
לאחר קרוב לחודש מתחילת המסע, נגמר הסבל, ובא מסוק לחלץ אותם, לאחר שההורים המודאגים דאגו להתקשר לגורמים הרלוונטיים.

נשאבתי לספר הזה ומצאתי אותו מרתק במידה בלתי רגילה. אמנם השפה לא עשירה במיוחד, והתיאורים אינם של סופר מיומן, אך לקרוא סיפור אמיתי שהתרחש בלב הג'ונגל זו חוויה מיוחדת במינה.
אהבתי שניב אמר לקראת הסוף, כאשר הבין את הערך של החיים הפשוטים:
"החלטתי כשאחזור לארץ לאכול פחות שעועית ויותר גלידה".

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חיפושית
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!

דוקטור סוס

בשנתיים האחרונות אין לי זמן. ללמוד לתואר זה לא מה שדמיינתי; מי חשב שיהיו את כל המטלות האלה. מסיימים אחת ונפתחת כבר הבאה אחריה. אולי זה גם קשור לכך שבחרתי בתואר שנחשב לא פשוט.
אפילו הקיץ היקר, שנחשב לחופשת סמסטר ארוכת טווח של כמה חודשים טובים, לא הפיק ממני את המיטב, מהסיבה הפשוטה שאינני מצטיינת גדולה בלימודים ועל כן היו לי מועדי ב' ללמוד אליהם. וגם אם לא למדתי כל הזמן אליהם אז דאגתי רוב הזמן מה יקרה אם אכשל.
אלו הם חיי רדיפה, לא חיי הנאה. כל הסרטים והסדרות על הקולג' מכינים אותך למשהו אחר לגמרי. וגם אם את לא מאמינה לסרטים האלה עד הסוף, את מקווה באישהו מקום שיש בהם קצת אמת. אבל במציאות הקורסים האכזריים הם אלה שתופסים את מרבית יומך.

אך כל מה שכתבתי עד עכשיו נכון באופן חלקי. האם אני מנצלת כל שנייה פנויה ללימודים? ממש לא (או אם תרצו- פחחח). עדיף שלא תדעו כמה זמן בזבזתי על צפייה בסדרות בנטפליקס, על גלישה בפייסבוק, ואפילו על לישון יותר ממה שאני באמת צריכה.
ואילו מה שנדחק הצידה, זו אהבתי הגדולה לקריאת ספרים. כנראה האהבה הזו לא כל כך גדולה אם לא מצאתי זמן לכך. לעיתים קראתי, וזה שימח אותי, אבל מוזר שדווקא כשקראתי המוח שלי אמר לי "אין לך זמן לקרוא את חייבת ללמוד". (ומעניין מאוד שבשעות שהסתכלתי על פוסטים 'מרתקים' שפרסמו בפייסבוק אותו המוח החליט לשתוק).

את הספר הזה קיבלתי במתנה בסיום השירות. עיינתי בו מאז כמה פעמים ותמיד הוא נראה לי כתוב נהדר עם ציורים מופלאים.
אמנם עכשיו בימי הקורונה משמעות המשפט "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"- היא שאפשר רק ללכת למקרר או למרפסת, (שהם מקומות נפלאים בפני עצמם), אבל חוץ מהם, אני יכולה ללכת ולטייל בשבילי הספרים. לקרוא, להעשיר את העולם הפנימי ולחוות דברים נהדרים באמצעות הקריאה.
קראתי שוב את הספר הזה היום והוא נתן לי אנרגיה ורצון לחזור לקרוא. רצון לנצל את השנים האלה שלא ילכו לאיבוד. שלא אאבד את עצמי בתואר הזה. שאדע לנצל ולחלק נכון את הזמן. זמן הוא דבר שלא שב לאחור.
זה ספר שנותן תקווה ואמונה, בעיקר בעצמך. מדי פעם אני מעיינת בו ושואבת ממנו אנרגיה וכוחות, שעוזרים לי להמשיך בחיים בהרגשה קלה יותר.

"עם רגלים בנעלים,
עם שכל בראש-
תמצא את הדרך שלך,
אל תחשוש.
אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן." (דוקטור סוס)

לפני 6 שנים•חיפושית
סודה של מספרת הסיפורים

סודה של מספרת הסיפורים

סג'אל בדאני

עבר והווה נפגשים בספר הנחמד הזה שנקרא אצלי בנשימה אחת.
אולי נחמד זו לא מילה מספיק טובה. המילים מיוחד או נהדר יעשו יותר חסד לספר המקסים הזה. (האמת שגם מקסים נשמע לי טוב יותר מנחמד..)

אישה אמריקאית נשואה וצעירה מייחלת ללדת ילדים בכל ליבה. אך החיים מתכננים לה אחרת כשהיא מפילה בפעם השלישית את עוברה.
האישה שוקעת בקהות חושים ולא משתפת את הסובבים אותה ברגשותיה.
בעלה, שכבר לא יכול להתמודד איתה יותר אומר לה שאולי הגיעה העת להיפרד.
שבורת לב, האישה מחליטה לטוס להודו ולברוח מהצרות.
מטרת נסיעתה מוגדרת מראש, והיא לבקר את סבה ההודי שמעולם לא הכירה, שמשפחתה קיבלה מכתב שהוא חולה מאוד.
בהודו היא מתוודעת למשרת זקן שהכיר את משפחתה, והוא מספר לה סיפור על הסבתא שלה, שגם אותה מעולם לא זכתה להכיר.
הסיפור על הסבתא מעניין מאוד, ומשפיע באופן ישיר על משפחתה כיום, מבלי שידעה זאת.

למרות שהספר די צפוי, ואפשר לנחש את 'הסוד המשפחתי' עוד לפני שקוראים רבע מהספר, מאוד נהניתי במהלך הקריאה, וסוד הקסם האמיתי של הספר הוא תיאור התרבות ההודית המרהיבה, האנשים הטובים, וסיפורי האהבה המופלאים בניחוח של שלווה ורוגע, שקשה שלא להישאב אליהם בסקרנות ובהנאה.

(4.5 כוכבים)

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חיפושית
עיר הגנבים

עיר הגנבים

דיוויד בניוף

חייל גרמני צנח מת בתוך לנינגרד הנצורה, ונער רוסי אחד יחד עם חבריו בזזו את רכוש החייל וניסו להימלט מהמקום.
המנוסה הייתה מהמשטרה הרוסית, שהטילה את אימתה על אזרחיה לעיתים יותר מהגרמנים עצמם, ובמיוחד בלטה משטרת הנ.ק.ו.ד שלא ידעה רחמים.
כל חבריו של הנער הצליחו להימלט, ואילו הוא עצמו נתפס והוכנס לכלא וחיכה לגזר הדין המר ביותר- עונש מוות.
אלא שאז חלה תפנית בעלילה- לב בניוף (הנער המדובר), ועוד חייל עריק יפה תואר, שוחררו מהכלא, והובטחה להם חירותם בתנאי שישיגו תריסר ביצים עבור עוגת החתונה של ביתו של איש בכיר בנ.ק.ו.ד.
הוטלה עליהם המשימה להשיג תוך שבוע את הביצים, בכל דרך שהיא.
כמובן הם לוקחים את ההזדמנות בשתי הידיים, ומתחילים בחיפוש.
לנינגרד תחת מצור, הייתה עלובה מאוד מבחינת אוכל. כולם הסתובבו עם פנקסי קיצוב, ומה שניתן תמורתם לא הצליח להשביע אף נפש חיה. ביצים כמובן לא היו בנמצא. מציאת ביצים בעיר כזאת הייתה משימה בגדר מחט בערימת שחת. אם מישהו החזיק תרנגולות הוא ידע להסתיר זאת היטב.
השניים עוברים מסע ארוך ברוסיה המושלגת והקפואה ואף יוצאים מלנינגרד על מנת למצוא את מבוקשם. המסע שהם עוברים מעניין ומרתק, וכולל בתוכו שפה בוטה שרק צעירים יכולים לדבר בה. זהו ספר עם תובנות וסיפורי גבורה, שבסופו יש משחק שחמט מכריע שלא מבייש את המשחק שרון וויזלי שיחק בשנתו הראשונה בהוגוורטס.
האם הצליחו להשיג את הביצים? ובאיזה מחיר?

בסוף הספר ישנה המלצה לקרוא את הספר '900 הימים' של הריסון סליסברי, שגם הוא עוסק במצור על לנינגרד. לי עצמי, כבר לא נותר כוח לקרוא עוד על הנושא. מה שכן, בהחלט תקופה ראויה לציון.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חיפושית
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

לא הצלחתי לאהוב את הספר כמו שמשפחתי נהנתה ממנו.
הספר עוסק בנער שמחפש את היעוד שלו, ורוצה להגשים את עצמו.
הוא חלם את אותו החלום פעמיים, ובחלום נאמר לו שיש אוצר שמחכה לו ליד הפירמידות במצרים.
לכן הוא עוזב את הכל, על מנת למצוא את האוצר.
כל הזמן הוא פוגש אנשים חכמים ממנו שאומרים לו משפטים שיעזרו לו להבין את העולם ואת עצמו יותר טוב.
אבל..
למה כל משפט שני בספר חייב להיות משפט מוסר לחיים? (ואני לא מגזימה, כל משפט שני עוסק במשמעות הקיום ואיך צריך לחיות את החיים).
למה ההגשמה העצמית של הנער היא מציאת אוצר? (בספר שעוסק כל כך ברוחניות, אוצר גשמי של כסף נשמע משהו שולי שלא ראוי לעסוק בו).

מה שהיהדות יודעת לעשות בצורה מתונה ומעודנת (בפירושים ובאגדות שהתרבו עם השנים), הספר הזה לא מצליח לעשות כלל.
מוסר צריך לחלחל לאט. לפעמים מקריאת הספרים הפשוטים שלא מנסים לעשות רושם, אפשר ללמוד הכי הרבה. פה רק נותרתי מבולבלת.

לפני 6 שנים•חיפושית
הדרך

הדרך

קורמאק מקארתי

הספר עוסק בעולם אפוקליפטי בו האבק מכסה את הארץ עד שהכל הפך אפור, ואנשים יושבים מתים בבתיהם חסרי רוח חיים.
מי שנותר צריך ללמוד להסתדר בעולם, ולמצוא מזון שיוכל להכניס לפיו. בנוסף לכך, יש אנשים שהפכו לאוכלי אדם, ומהם צריך להיזהר יותר מכל.
בעולם קודר זה, מתגלה הקשר המיוחד בין אב לבנו, שהם כל מה שנותר אחד לאחר.
הם דואגים אחד לשני, ויודעים כי בלי האחר לא יוכלו לחיות.
האבא והבן, עם ציוד דליל שנסחב בעזרת עגלת קניות ישנה, שמים פעמיהם לכיוון החוף, ועושים דרך רגלית ארוכה על כביש בין מדינתי. מה הם מקווים למצוא בחוף? אינני יודעת.
הקשר האמיץ ביניהם, הוא זה שמחזיק את הספר ומייחד אותו.
לעיתים בין העמודים הרגשתי מנומנמת, ומחשבותיי נדדו מפאת חוסר ריכוז, אך היה משהו חזק בספר הזה.
מה גם שהסוף העלה מעט דמעות בעיני, אחרי שעבר זמן מאז בכיתי מספר כלשהו.
ספר מרגש על קשר אמיץ.
(3.5 כוכבים)

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חיפושית
ענבי זעם [1988]

ענבי זעם [1988]

ג'ון סטיינבק

בעמוד הראשון של הספר הוטבעה החותמת של שמו של סבא שלי ז"ל, שספר זה היה שייך לו. עובדה זו ריגשה אותי בפני עצמה עוד לפני שהתחלתי לקרוא. במהלך העמודים מדי פעם חלפה בי המחשבה- עמוד זה שאני קוראת עכשיו, קרא גם הוא! דף זה- דפדף גם הוא!

אמריקה של שנות ה-30, שנות השפל הכלכלי הגדול. בעל כרחן נאלצות משפחות רבות להגר מארצם ולמצוא עבודה חדשה, כיוון שאין צורך יותר בידיהם הקוצרות והזורעות, ישנו הטרקטור שמגרשם מאדמתם.
משפחת ג'ואד, יחד עם עוד מאות אלפי משפחות, מקבלת עלון בו תמונה עם שדות מוריקים, בית על גבעה ושיחי פטל עם הכיתוב: 'בואו לקליפורניה! זקוקים לידיים רבות בקטיף'.
אז לשם הם נוסעים. יחד עם בנם טום שבדיוק השתחרר מהכלא, וגם כומר (לשעבר) שהצטרף אליהם.
הם קונים משאית שתיקח אותם מאוקלהומה לקליפורניה. הנסיעה ארוכה וקשה. בדרך לא דרך, אחרי שכמעט הספיקו להתרגל לחיי הנוודות שבדרכים, הם מגיעים לקליפורניה.
בה מתגלה האמת המרה: המהגרים זוכים ליחס מזלזל ומחפיר הן מהמעסיקים והן מהתושבים החיים שם. כה קשה למצוא עבודה, הביקוש רב מדיי. ואם כבר מוצאים, הכסף שהרוויחו כה זעום, עד שהוא נגמר באותו היום כדי לקנות דבר מאכל לגופם הכחוש.
הזעם מתעורר בלבבות האנשים, הם זועמים על המציאות שהשחירה את פניה, על האנשים שהאנושיות נמחקה מעיניהם, על חוסר היכולת לפרנס את המשפחה בכבוד, על כך שהם לא יכולים למחות על מצבם, כי אם יפגינו, יכלאו או יהרגו אותם.

סטיינבק הוא אלוף התיאורים, והוא בין הסופרים הכי טובים שנתקלתי בהם. הוא יכול לקחת את הדבר הכי משמים שאפשר לחשוב עליו ולהפיח בו רוח חיים מלאת משמעות ועניין. הוא מסביר בדרך כזאת שגם האדם הפשוט יכול להבין למה משהו קרה ואיך. השפה מיושנת, אבל הקסם לא פג.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חיפושית

ביקורות נוספות על "האסופית [אן מהחווה הירוקה]"

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

אני משתרעת על הדשא הרך וראשי מופנה כלפי מעלה, אל המרום הכחלחל. השמש מחממת את איבריי הלאים, ואני סופרת את העננים המשייטים להם. מאמצת את דמיוני ורואה לנגד עיניי את מה שהעננים הללו יכלו להיות עם מעט דמיון.
כובע קש חבוש לראשי ולגופי מחלצת כותנה מתנפנפת ברוח. העצלנות שורה בי. עצלנות מנומנמת ונעימה כאחד. אני מתיישבת ולוקחת לידי פרי בשל ועסיסי ונוגסת בו את שיניי. צמד חברותיי זה עתה הגיע ואנחנו פוסעות להנאתנו ביער הקסום וממציאות לנו סיפורים על גבי סיפורים שכל אחד טוב מקודמו. בשלב מסוים אנו מגבירות את הקצב ורצות ריצה קלה תוך כדי שאצבעותנו נוגעות קלות בגזעי העצים. אני פוסקת מריצתי וכורעת תחתיי בכדי לאסוף פרחים ולישזור בהם זר, את הזר אני מניחה על קודקודה של אחת מחברותיי שמצחקקת לאור התנהגותי. היא פועלת באופן דומה ושלושתינו מצחקות לנו בהנאה רבה וכך מבלות את שארית היום, עד לשקיעתו של כדור הלהבה הבוער באדמומיותו בתחתית ספל הרקיע.

הסדרה הזאת גרמה לי לימים רבים של שמחה, עצב, כאב ודאגה. ימים רבים ביליתי במחיצתן של הדמויות. חרדתי לגורלן ועלזתי לאור הצלחותיהן. למשל, כאשר אן הביעה בקולי קולות את נחרצותה בקשר לשערה הג'ינג'י, חשתי כאב לב גדול. התעורר בי אנטיגוניזם לדבריה. השתוממתי כיצד יכלה להיגעל מעצמה? מחלק מגופה?
או כאשר גילברט, בספר השני, הביע את אהבתו כלפי אן וביקש להנישא לה, לא הייתה מאושרת ממני. פרצתי בקריאות הידד רמות, קריאות אשר עוררו את הוריי המסכנים משנתם השלווה.
הייתי עדה לחברות ההדוקה בין אן לבין דיאנה, חברות שגרמה לי לקנא ולהשתוקק לחברה כזאת בעצמי ולהתאכזב על מר גורלי שהותירני בגפי.

כשמתיו נפטר, יכולתי להרגיש בעצמותיי את הכאב הגדול שירד על הדמויות, האווירה נעשתה אווירת נכאים והכול נותר כאילו כפי שהיה אבל לא באמת. זה היה רק כלפי חוץ.
גם כאשר אן התחתנה והפכה לאם וקרה האסון שהפך אותה לבקיאה בשכול, הרגשתי אותה עצבות שעטפה אותי ברגעי מותו של מתיו, עצבות שקיבלה נופך עצום כאשר אן התוודעה לאישה שעברה משבר דומה. אישה שחלקה עימה את יגונה הזהה.

סדרה זו ליוותה את ימי ילדותי, את נעוריי ואף בגרותי. למרות שכבר זמן רב חדלתי להאמין בפיות, פיה אחת שוכנת בליבי עד היום הזה. אן שירלי שלימים הפכה לאן גילברט. צעירה תוססת ובעלת דמיון פרוע שכבשה אותי בסערה, וכולי תקווה שתכבוש כמותי עוד רבים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•סקאוט
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

רבים מחשיבים את סדרת ספרי אן שרלי לספרי רומן משמימים למדי. זוהי טעות. מדובר למעשה בספרי בלשות, הפורשים בפנינו תעלומות בלתי פתירות לאינספור.
הריני כאן, אמתכם הנאמנה, מוכנה ומזומנה לתאר ולפתור חלק מהן. זה קצת ארוך, מקווה שיהיה שווה את הצלילה. נתחיל בראשונה שאותה דווקא לא הצלחתי לפתור:
אן שרלי ותעלומת הספרים החסרים
היכן ראינו כדבר הזה, שהוצאת ספרים מקומית קונה זכויות על ספרים בסדרה- אבל לא את כולם? איך ייתכן שחלק מהספרים לא רק שתורגמו פעמיים, אלא גם על ידי אותה מתרגמת, בשעה ששלושה ספרים מאותה סדרה נפקדים ממדף הספרים העבריים? שימו לב לספר בו היא מסיימת ללמוד בקולג', שנגמר באירוסיה. הספר הבא שתורגם- "בית החלומות של אן"- נפתח בחתונה שלה וברמז קלוש בלבד לעובדה שעברו שלוש שנים בין לבין. שלוש שנים הללו מתוארות בספר שאותו סיימתי לקרוא כרגע- "Anne of Windy Poplars" (אני לא מעזה לתרגם), ועליו רציתי לכתוב את הביקורת, אך מאגר הספרים באתר אכזב. שני ספרים נוספים ממשיכים את חייה לאחר שגרסתם העברית חודלת, כלומר אחרי "אן מהעמק הירוק": "Rainbow Vally" וגם "Rilla of Ingleside".
לא פשוט לקרוא ספר באנגלית של לפני מאה שנה. מספר המילים שלא הופיעו במילון אוקספורד הפתיע אותי, אבל זה היה שווה את זה.
אן שרלי ותעלומת שם הסופרת
ל.מ. הן ראשי תיבות של לוסי מוד. על לא דבר.
אן שרלי והחידה הגיאוגרפית
איפה זה אבונלי, בעצם? כל הסיפור מתהדר באווירה אנגלית מכובדת, מסוג האנשים ששותים תה ומתלבשים בהקפדה ומתנהגים בנימוס מופרז. אבל הם מדברים על אירופה כעל מקום מרוחק שיכול להיות מדהים לנפוש בו ומביא גזירות אופנה משונות. המועמדת הבאה היא אמריקה, כי כמה היא הייתה שונה מאנגליה לפני מאה שנה? (מאוד). אבל לא, גם אפשרות זו נשללת כאשר מספר גברות מכובדות מדברות בבוז תהומי על "ינקי" כזה או אחר. כינוי משונה למדי, שלא מחמיא כהוא זה לבני ארץ חמישים המדינות.
התשובה אולי תפתיע אתכם (אותי היא הפתיעה). אי הנסיך אדוארד, בו גרה אן כל חייה למעשה, הוא חלק מ... קנדה! אכן כן, למעשה זה מסביר הכול. מזג האוויר הקר, הגינונים האנגלים, הנופים המתוארים וגם הסלידה מאמריקאים. כן, ממש הכול. אפילו למה מילים באנגלית קנדית שלפני מאה שנה לא מופיעות במילון אנגלי של העשור האחרון. עם התבטאויות כמו sez (said) וgit במקום get ושהביטוי wouldn't I אומר משהו כמו, ודאי שכן, למה באמת אפשר לצפות ממילון אוקספורד? הייתי צריכה לחכות למוצאי שבת כדי לגלות שbeau פירושו מחזר. לא פחות, גבירותיי ורבותיי. הו אן, לעולם אינך מכזיבה.
אן שרלי ותעלומת הקולג'
עזבו פמינזם, בואו נדבר רגע כלכלה. הספרים מרבים בעדויות על כך שמרילה וגם אן לא ממש עשירות. למעשה זה נראה שלרוב אמנם יש להן מותרות, אך לא יותר מדי. את השנה השלישית של אן בקולג' מממנת ירושה מדודה נשכחת.
והיא הולכת לקולג'. כסף שאנו משלמים לקולג', ממש כמו אוניברסיטה, הוא בעצם השקעה, בהכשרה של עצמנו. אנחנו משלמים עשרות אלפים כדי לקבל את התעודה הזו, כדי שנקבל עבודה טובה ונרוויח משכורת גבוהה במהלך עשרות השנים הבאות. זה משתנה מתואר לתואר: מצד אחד יש פסיכולוגיה שנהיית רווחית רק בתואר השני, ומצד שני יש מחשבים שבכלל לא מצריך תואר כדי להרוויח מלא כסף. בכל אופן, אנחנו רוכשים השכלה אקדמאית על מנת לכסות, בסופו של דבר, את הוצאותיה. זה בניגוד לכסף שאנו מוציאים שלא על מנת להרוויחו בחזרה. בעיקר על אמצעי קיום כמו אוכל ומגורים, אבל גם על בידור.
אן עובדת שלוש שנים כמורה, ובספר נרמז שהמשרה שלה אכן מרוממת בזכות התואר שלה. שלוש שנים. זהו. היא לומדת שלוש שנים בקולג' ואז עובדת שלוש שנים נוספות ולא יום אחד יותר, כי אז היא מתחתנת והופכת להיות רעיה ואם.
אין לי שום דבר נגד זה. כאמור, זוהי לא הצהרה פמיניסטית. רק אצביע על האבסורד: כהוצאה שלא מכסה את עצמה ולא נדרשת עבור קיום, תופס הקולג' בטבלת ההוצאות של אן שרלי הוצאה מסוג בידור. אבסורד נוסף: עקרת בית היא משרה דורשנית ומתישה. קצת פחות, אולי, אם יש לך סוזן בייקר מסוימת שמבשלת ומנקה. זו תעלומה נוספת:
או שרלי ותעלומת עיסוקיה
אין לי שמץ של מושג מה היא עושה מאז שהיא יולדת את בנה הבכור.
אן שרלי ותעלומת ההיריון
תשמעו, היא יולדת שבעה ילדים. הלידה של ארבעה מהם- וולטר, דיאנה, נאן ושרלי- לא מתוארת, אך לידתם של שלושת האחרים- ג'ויס שמתה, ג'ים ומרילה האחרונה- מסופרת בפירוט רב. סליחה, בשום פירוט. המילה היריון לא מוזכרת בכל ספרי אן שרלי. תבדקו. נראה שבאי הנסיך אדוארד הבתים 'ציפו לתינוקות חדשים'. ולאן הייתה 'ציפייה חדשה לקראת האביב', כשהייתה בהיריון עם ג'ויס.
כנראה מדובר בטעמי צניעות. נראה שגם חלק ממכתבי האהבה מצונזרים. אבל זה חלק מהעניין, לא? הביקורת הצינית והמודרנית שלי על ספרי אן שרלי: לא ידברו על בחילות בוקר או בטן תפוחה, אלא על ציפייה חדשה עם האביב. אן שרלי לא מתפנה לשירותים. היא גם לא מזיעה. לפעמים השיער שלה מתפרע, אבל זה כשהיא הולכת בשביל סחוף רוחות או משהו כזה. הרומנטיקה הזו, שאני מוצאת את עצמי משתוקקת אליה לפעמים, היא שקרית, כי העולם מלא בדברים שהם לא 'טרגדיה' או 'מכבידים על הלב' או 'התמודדות לא פשוטה', הם פשוט חרא. מה שמוביל אותנו לתעלומה הבאה:
אן שרלי ותעלומת הקונפליקטים
אני יכולה להתמודד עם היעדר העלילה. במקומה אנחנו מקבלים מלא אנקדוטות מצחיקות וחמודות, כמו האיש שהיה בטוח שאשתו מנסה להרעיל אותו, ומסכם שהיא בסך הכול אישה נהדרת חוץ מהקטע הזה. אבל אין קונפליקטים וזה קצת מעצבן בשלב מסוים. לא הכול דבש, את יודעת, גברת לוסי מוד? אז זהו, שהיא יודעת, לכן היא מכריחה את עצמה להכניס מספר טרגדיות לספר. כמה עמודים לאחר מכן, אנו עוברים לנושא הבא, הקליל והחביב. תבינו, קשה לה. היא מעדיפה לדבר על עוגה ושמלות ועצים יפהיפיים. בכל זאת הצליחה להכניס מוות של תינוקת אחת מתוך שבע. אגב, יחסית לאחוזי תמותת התינוקות באותן שנים, מדובר בנס קטן.
אחרון ודי, מבטיחה.
אן שרלי ותעלומת ההערצה המוגזמת
'נושאת חן בעיני כל רואיה' נאמר במקור על אסתר המלכה כזכור, אבל המשפט הולם יפה את מיס שרלי / גברת בלייט לאורך השנים. תגידו, מה נסגר? כלומר כן, היא חמודה, אבל ההשתפכויות שלה בלתי נסבלות לפעמים. וגם אם לא, חבר'ה, היו אנשים שלא סבלו גם את אמא תרזה. הרעיון שיש מישהו שכל מי שפוגש בו סוגד לו בערך, או קצת סולד ממנו עד שהחומות נשברות ואז הוא סוגד לו בערך, הוא מגוחך. ואן בעצמה די מגוחכת הרבה פעמים.
הספר שקראתי עכשיו מתאר התכתבות בין אן לגילברט. רק בין אן לגילברט. עושה רושם מסוים שגילברט פשוט לא מחזיר לה מכתבים והיא לא מבינה את הרמז. סתם, משתמע שהוא שולח לה מכתבים גם כן, אבל נראה לי שהייתי שמחה לקרוא חלק מהם גם. בין הפירוט שלה לגבי סוגי השקט השונים, ההתלבטות איזו שמלה ללבוש לארוחת ערב אצל האלמנה רמת המעלה ותיאור יחסיהם המורכבים של עוזרת הבית והחתול, הייתי שמחה מדי פעם לקבל הצצה של חיי סטודנט לרפואה.
אבל בעצם, את מי זה מעניין? ספרו לי עוד על החתול.

לפני 8 שנים•מרים
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

ספר מומלץ מאוד לנוער, אחד האהובים עלי ובעיקר אן שירלי שהיא דמות בלתי נשכחת בעיני. ראיתי גם את הסרטים שעשו לסדרת הספרים ולא התלהבתי, הייתי כל כך רוצה שיעשו סרט חדש ומושקע ובטוח שכל מעריצי הספרים בעולם ירוצו לבתי הקולנוע.

לפני 10 שנים•ilona
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

אני מאוד אוהבת קלאסיקות. מאוד. וזו ללא ספק אחת האהובות עליי!
"האסופית" מגולל את סיפורה של הילדה המתוקה אן שרלי, אשר הגיעה אל הזוג קטברט מבית היתומים (בטעות...).
לא ארחיב ואספר עוד על העלילה, הרי לא לשם זה התכנסנו.
ובכן, לביקורת-
ספר נהדר!!! הוא כתוב בשפה עשירה ויפיפייה. הוא מרגש, משעשע וסוחף ואני בספק אם יש מישהו שלא התאהב מיד באן.
למדתי הרבה דברים מהספר ומאוד התחברתי לאן המקסימה ומלאת הדימיון (שלגמרי מזכירה לי אותי...).
לסיכום, ממליצה בחום!!!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•יעל גריינג'ר לאבגוד פוטר
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

ספר מ ע ו ל ה !
האסופית היתה אחת הסיבות שהתחלתי לכתוב יותר סיפורים ושירים.
כתובה בשפה גבוהה אבל מובנת - שתורמת להרגשה הנעימה הכללית שיש מתחילת הקריאה בספר, ועד סופו.
הכי אהבתי את התכונה של הדמיון שלה.

ממליצה!!!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•הִיפּאטִיָה
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

" "אני מניחה שאתה הוא מר מתיו קטברט מהחווה הירוקה, לא כן?" אמרה בקול מתוק, צלול להפליא. "אני שמחה לראותך. התחלתי כבר לחשוש שלא תבוא לקחת אותי, ודמיינתי לעצמי את כל הדברים שהיו עלולים לעכב אותך. החלטתי שאם לא תבוא לקחת אותי הערב, אלך לאורך המסילה לעץ הדובדבנים הדגול ההוא שבעיקול הדרך ואטפס עליו למשך הלילה. לא הייתי מפחדת כלל, והיה נחמד לישון בתוך עץ דובדבני בר שכולו לבן מפריחה באור ירח, האינך סבור כך? אפשר לדמיין שמתגוררים בארמון שיש, לא כן? ואלמלא באת הערב, הייתי בטוחה למדי שתבוא לקחת אותי בבוקר".
מתיו נטל במבוכה את היד הצנומה בתוך ידו; באותו רגע החליט מה יעשה. הוא לא יכול לומר לילדה זו, בעלת עיניים זוהרות אלה כי נעשתה טעות; "

כן, כך מתחיל הספר המקסים הזה "אן מהחווה הירוקה".
אן הפטפטנית, שחיה בעולם משל עצמה מלא צבע וקסם, באה לביתם של מרילה ומתיו שקיבלוה בתחילה בלי רצון, והופכת אותו למקור אור ,אושר ומלא אהבה.

אם עדיין לא קראתם --- תקראו.......

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אליזבט
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

ספר מלא דימיון, מצחיק וגם קצת עצוב.
הוא יפה מאוד ומאוד כדי לקרוא. לפעמים הוא קצת משעמם ואז אפשר להחליט להפסיק איתו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•פאדג'
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

כיתה ה'. תרגילים אחרונים, וסיימתי את המבחן. מאחוריי מדף ספרים.
שום דבר לא מעניין אותי. ספרי משלים שקראתי, ספרים ילדותיים וזהו.
בום. ספר עבה, תמונה מעניינת, את התקציר לא טרחתי לקרוא. לקחתי.
מתיישבת במקומי. פותחת עמודים ראשונים. העיקר להרוג כמה דקות.
אחרי זה, מאז כול מבחן, הייתי ניגשת, ומבין הכול, לוקחת את 'האסופית'.

-
השפה כתובה ברמה גבוה. אבל אני ידעתי לקרוא אותה. מצד שני, מי שברמה נמוכה יותר יתקשה לקרוא. אבל הסופרת חיה בתקופה אחרת, אז זה בסדר. הספר סה"כ מעניין, אן היא הדמות החביבה עליי. לגבי גילברט, הכול היה צפוי מראש. היא שונאת אותו, הוא אוהב אותה. ואת ההמשך תגלו לבד. העלילה נחמדה ותו לא, יש מה לשפר לפי דעתי. אני לא בטוחה שתמצאו אותו בחנויות, זה בכול זאת ספר די ישן, אבל במידה ותתקלו בו בספרייה, לכו ותקראו, ספר נחמד להעביר את הזמן.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Wings
האסופית [אן מהחווה הירוקה]

האסופית [אן מהחווה הירוקה]

לוסי מוד מונטגומרי

אהבתי את הקטע שאן זרקה על הראש של גילברט לוח שחור לכתיבה לאחר שמשך לה בצמה וקרא לה גזר

לפני 10 שנים•
★★★★★
•IRomi