“בהתחלה זה היה נראה כמו מעשייה חביבה בסיגנון 'אלף לילה ולילה', המלווה באימרות רוחניות כמיספר גרגירי החול במידבר (אשר בו מתרחשת עלילת הספר).
מדובר בסיפור על נער צעיר, רועה צאן מחבל אנדלוסיה בספרד, אך גם איש ספר במקביל, וגם רודף שמלות. נער אשר פוגש יום אחד זקן מסתורי, שמסתבר שהוא מלך מארץ זרה ומוזרה, שאומר לו שיש אוצר כלשהו בפירמידות במצרים הרחוקה, ושרק אם הנער ימכור לו כמה מהכבשים שברשותו, הוא גם יוכל למצוא את האוצר הזה בתום מסע ארוך, מסע שבמהלכו הוא יצטרך יהיה להקשיב לאותות, הסימנים שנשלחים מלמעלה, אשר נקרים בדרכו. מסע שיגרום לו לשאול את עצמו האם אולי עדיף לוותר על המאמץ ולחזור לחיי השגרה הנוחים והמוכרים שכה התרגל אליהם, או ללכת בעקבות הלא נודע אל עבר החלום הגדול, הפנטזיה הכמוסה.
אבל אז, בשלב כלשהו של קריאה נעימה אך לא מרשימה יותר מדי, קלטתי: בשבילי, ה"אוצר" הזה מסמל את האהבה.
האהבה, שלעיתים מרחק רב מפריד בין האוהבים, ממש כפי שהמרחק בספר מפריד בין הנער לאוצר שהוא מחפש. אהבה, שהדרך למצוא אותה, או לחילופין, להמשיך ולתחזק אותה, רצופה בקשיים, ממש כפי שהנער לא פעם מצא את עצמו מתייאש ושואל את עצמו אם עדיף פשוט לוותר ולחזור חזרה לספרד לחיים שהיו לו קודם לפני ששמע על האוצר.
אהבה, שכשמוצאים אותה, היא ממלאת את ליבנו אושר שלא ניתן להסביר במילים. אהבה, שנותנת לנו משמעות לחיים וגם מטרה. בלי אוצר האהבה, שלמענו אני מוכן לעבוד קשה, הייתי פחות מתקדם בחיים כי לא היה לי בשביל מה לעשות את המאמץ, את המסע הארוך והקשה והמפרך שבסופו יש את הסיפוק.
מבחינת העלילה שלו, מדובר בספר חביב, בערך שלושה וחצי כוכבים עם נטייה יותר לארבעה. אבל מבחינת כל מה שמעבר, כל מה שהקוראים בספר יכולים לקחת ממנו בקשר לחייהם האישיים והדברים שהם חווים בהם ומשמעותם, מגיע לו אולי יותר (אף על פי שבקריאה ראשונה של הדברים, זה יכול להיראות כאילו הוא אומר אמירות בשקל עם המון קיטש, "המון חול ואין מה לאכול", כמו שאומר הביטוי, אם כי אם מתעמקים בדברים אז זה לא ככה, לפחות לא הכל. כמו כן, העמודים האחרונים בספר משפרים אותו בעיניי ומחדדים יותר את מה שהספר מנסה להעביר).
בכל אופן, לא אדרג אותו ואתן לכם להתרשם ממנו כראות עיניכם.
*את הביקורת הזו אני מקדיש לסקאוט, שהביאה לי את הספר. תודה לך! את ללא ספק האוצר שלי :)”
