ספר מדהים אשר נותן זווית מעניינת למושג פוסט-טראומה, ומבחין עד כמה הוא שונה ביפן מהמושג שיש לנו במערב.
העדויות המרתקות שמורקמי אסף מובאות בתיאור עדין ומורכב, שכוללת בתוכו גם את רגשותיו-הוא כסופר וכאדם הפוגש אנשים שחוו סבל רב.
כל התהליך שמורקמי מתאר - הפניה למרואיינים, המפגשים עצמם, הכתיבה - הכל מוסיף ומציג עוד פן של החברה היפנית: הפן השותק, המקבל, את העוצמה שנמצאת עמוק בפנים. תגובות שהן שונות מאוד מהתגובה שלנו לטרור, ואינן פחותות בעוצמתן.












