הספר הזה, שנראה בנאלי להחריד, משך אותי כי פעם ביליתי שבועיים באי סקאי והם היו קסומים, וקיוויתי לתיאורים של האי שיביאו אותי למנה גדושה של נוסטלגיה. יש בספר כאלה, אבל לא הרבה. יותר משהספר הוא על סקאי הוא על שתי מלחמות העולם ומה שהן מעוללות לאנשים, וגם מן סיפור כזה שרובו חוסר תקשורת בין בני אדם, שלו היו מדברים זה עם זה בכנות הרבה עוגמת נפש היתה נמנעת. את העלילה אפשר להעתיק לכל אי מבודד, או לכל כפר מבודד יחסית, או אפילו סתם לשכונה מסתגרת בעיר גדולה; בזה חולשתה. אבל עדיין, סיימתי את הספר בעיניים דומעות ומאוד נרגשת. לדעתי הסוף לא צפוי כל כך, כי במהלך הספר יש כל מיני תפניות שמותירות אותי הקוראת כמו את הגיבורה מתנודדת ותוהה מה יהיה הלאה. בכל מקרה, יש בספר מן הבנאלי, ועדיין הוא כתוב היטב, לא מזלזל באינטליגנציה של קוראיו, ומרגש. ממליצה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
