"... ארנב הביא את ספלי-התה-עם-ציורי-העלים הכי יפים שלו, ואמר שהם נכס משפחתי, וכשפו שאל את ינשוף בלחש מה זה נכס משפחתי, ינשוף אמר שזה סוג של עפיפון".

טוב, זה לא באמת "פו הדב", אבל <mark>דיויד בנדיקטוס</mark> לקח את התכונות המוכרות של פו, חזרזיר, ארנב, ינשוף, טיגר, רו וכל היתר, ו"הלביש" עליהן סיפורים חדשים. הסיפורים החדשים אולי בנויים בצורה פחות מתוחכמת מהמקוריים, ומה שהיה רק מרומז בספרים המקוריים הוא כאן ישר

אני נמצאת בעיצומו של הספר.
כן, כן. לא סיימתי את קריאתו אבל אני מרגישה צורך עז לכתוב את דעתי עליו כבר ברגע זה

אני חושבת שזה בזבוז זמן וחסר פואנטה לכתוב ספר המשך לספריו המקסימים של א.א מילן.

ראשית כל, אני מאמינה שאם היה ברצונו של מילן עצמו לכתוב ספר המשך הוא היה עושה זאת ללא עזרתו של אחר.
לעניות דעתי הייתה החלטה מודעת מדוע לסיים את הסדרה דווקא בספר השני. עצם עזיבתו של כריסטופר את היער ואת חב