אם הייתם יכולים לבחור לשבת לשיחה עם יאלום או עם שפינוזה, במי הייתם בוחרים?
מאדם ברוך זצ"ל למדתי לא לפרוש מהציבור. לאנשים חכמים מאוד יש את הנטייה להתבצר באיזה מגדל שן ולהתבודד שם כי אף אחד פשוט לא יכול להשתוות להם. שפינוזה היה אחד מהם, אבל נשאלת השאלה מה זה שווה? מה גורם לאדם לוותר על חברת בני אנוש , על אהבת אישה והכי חשוב על אוזן קשבת.
יאלום בנקודה הזו חכם יותר משפינוזה, הוא אדם מבריק בתחומו, והוא יודע עד כמה הוא טוב במה שהוא עושה ולכן הוא בחר ללמד אחרים כיצד להיות מטפל טוב. יאלום מכניס לטיפול שתי דמויות ודרכן מלמד כיצד פסיכותרפיסט מבריק מתמודד עם סוגיות מאתגרות בטיפול. תאמינו לי להתמודד עם מטופל שתחום עיסוקו הוא עיצוב האידאולוגיה הנאצית , לפרק את ההתנגדויות שלו לטיפול, להיות אליו אמפאתי ולעזור לו לערוך רפלקציה על מעשיו זו משימה מאתגרת מהמעלה הראשונה. לא משנה שהמסקנה בסוף הטיפול היא לדפוק לו כדור בראש בתור טובה לו ולאנושות. ( מסקנה אישית שלי, לא של יאלום)
יאלום לא מתיימר ללמד את תורתו של שפינוזה, ניתן להבחין עד כמה מקומה בספר מצומצם ועד כמה קשה להבינה. שפינוזה האדם הוא נושא הטיפול . דרך הטיפול בשפינוזה זכיתי להרגיש כאילו יאלום מטפל בי, מילותיו ליטפו אותי, העניקו לי אמפתיה ולימדו אותי פרק נוסף בתורת הפיסכותרפיה ולא בתורת הפילוסופיה של שפינוזה.
כשסיימתי לקרוא הבנתי שאני מעדיפה לשבת לקפה עם יאלום ואת תורתו של שפינוזה להשאיר לימי הפנסיה.
אולי עם שפינוזה ויאלום היו נפגשים לכמה שיחות במציאות, יאלום היה מצליח לחלץ אותו מחיים של בדידות וניכור חברתי.















