אבישג
גילוי נאות וקלקלן– סיפורי התנ"ך מהלכים עליי קסם ואני יכולה לחפור עליהם שעות, לכל הקורא הישר – ראו הוזהרתם, אם המשכתם – נפלתם על ביקורת ארוכה וכל זאת : על אחריותכם.
נערה הייתי וגם זקנתי וטרם יבשה הדיו של סופרי שפת הקודש ושפות לועז מעל עטם או מקלדתם בשבתם לכתוב על דוד המלך ועל דברי ימיו, לילותיו, מעלליו, חייו,נשיו, תככיו ועורמתו, וכמעט לאף אחד מהם, אין מילה טובה או שבח לאחד המלכים החשובים ביותר שקמו לעמנו מתחילת ההיסטוריה הקולקטיבית המשותפת אם לא החשוב מביניהם.
החל מז'וזף הלר-המלך יודע , דרך שטפן היים - דוד המלך, חגי דגן - למלך אין בית, יוכי ברנדס - מלכים ג', מדוע לא רצחת את המלך - סם ש. רקובר, וכלה, בינתיים, באבישג - של אברהם בורג. כמעט כל הסופרים/ת הנזכרים לעיל מאירים בספרם את שאול המלך הטראגי באור של מלך נערץ, וסובל בשל גורל שנקבע מראש עם סוף טראגי ואכזרי כיאה לגיבור אציל הנוהג כסמוראי בכישלון הקרב ומבצע בעצמו נפילה הרואית על החרב.
ואילו את דוד המלך, גיבור ישראל, נעים זמירות ישראל, מחבר "תהילים",המפקד והלוחם שהכה ברבבותיו (או שכך מעיד השיר התנ"כי), שהציל את עמו מפלשתים על ידי פגיעה בול עם אבן קלע במצחו של גלית הפלשתי הענק והאימתני, שנמלט פעמים אינספור מניסיונות הרצח שזמם עליו שאול המלך אל המדבר, שספד באהבה רבה כל כך את יהונתן האהוב עליו יותר מנשים, קינה שנקבעה בזיכרון הקולקטיבי של עמנו כסמל לקינה הראוי לקריאה בימי זיכרון לחללי מלחמות ישראל. מלך 40 שנים ארוכות. כבש שטחים והרחיב את הממלכה. איחד את ישראל ויהודה לממלכה בלתי מנוצחת רחבה ואידיאלית בחלומות היהודים בכל הדורות.
מתארים בספרים אלו כרב תחבולן, רוצח בדם קר ובערמומיות, מתנגדים או בעלים של נשים בהם חשק. הגיע לשלטון על ידי כך שדאג שלא יישאר כל זכר לבית שאול , ועוד כהנה וכהנה מזימות ותחבולות לרוב ומעל לכל בעל אנוכיות חסרת גבולות.
בספרו מתמקד אברהם בורג בעלילות דוד, נשיו ובניו, אבל שימו לב, שם הספר הוא : אבישג. קשה לי להבין מדוע הספר מתרכז יותר בדמויות האמורות להיות משניות : דוד, בת שבע, שלמה,הכהן הזוטר המספר את הסיפור ואילו אבישג שעל שמה נקרא הספר, ובגלל שמה ודמותה התנכית הועדתי לי אותו לקריאה היא - דמות משנית בעלילה ?
וכאן למען האמת התאכזבתי באתי בגלל אבישג והנה אני נתקלת שוב בדוד המלך. הרגשתי כמו יעקב אבינו שבא לקבל את רחל אהבתו אחרי שבע שנות עבודה ובמקומה קיבל את אחותה לאה.
בורג מספר את הסיפור התנ"כי הכל כך ידוע מנקודת מבטו של אחד מהכהנים סופרי המלך שהיה בעצם ארוסה של אבישג. נו טוב. נגיד. מה אכפת לטפול על מלך שגזל כבר כמה נשים מבעליהם עוד איזו נערה קטנה ובתולה בדמי ימיו, השייכת בתיאוריה לסופר צעיר משבט כהנים? ממש "קטן עליו".
שתי סיבות טובות לקריאת הספר אם כבר, יכולות להיות :השימוש שנעשה בשפה העברית הנהדרת והעשירה שבה כותב בורג את הספר, ניכר שסגנון השפה המקראית שגורה על פיו של הסופר וטבעית לו ותמונות הנוף של ארץ ישראל המצטיירות מתיאוריו של הסופר דרכן מרגישים את אהבתו לארץ לנופיה ולסיפורי התנ"ך. חידוש כלשהו או זווית ראיה אחרת לספור התנ"כי הידוע לא מוצאים.
כאילו רצה הסופר, בעצם, לספר על דוד המלך ועל שנותיו האחרונות, כשהוא כבר אריה בחורף חייו, ותשו כוחו ואונו, כשכל באי ביתו ומשפחתו שולטים בחייו יותר ממנו ולא על הנערה שהפכה לאדם המקורב ביותר למלך באותם שנים, לפחות פיזית. גם בתנ"ך היא מוזכרת פעמיים בלבד : א. בהקשר המלך דוד הזקן שקר לו ואבישג בתולה עבריה יפת תואר שבאה לחמם את המלך. פשוט עד כדי כך. כלומר תחליף להסקה חיצונית. פעם שניה : מהיותה אחת הנשים הנחשבות כנשותיו של דוד המלך שלפי הכתובים נשארה בבתוליה ראה אדוניה בנו יורש העצר לפי ההיררכיה של הלידה בסולם הנסיכים לנכון לקחת את אבישג לפילגש/אישה כדי לסמן את העברת השלטון מידי המלך הגוסס לידיו. זה לא עזר לו לרשת את המלוכה.
לקראת הסוף מתחיל בורג לצטט את ביאליק עם שינוי קל במילים ואפילו את רחל המשוררת, כדי להביע את אהבתו וגעגועיו של המספר לאהובתו אבישג. כבודם של משוררים אלו ושירתם במקומם מונח, אבל במחילה מזכרם מה להם לסיפור התנכי ? בעיניי זה נראה כמו נסיון קצת פאתטי להפגין ידע נרחב גם בשירת המשוררים הוותיקים והמוערכים יותר שלנו בנוסף לידע בשפת התנ"ך של מר בורג שאין עליה עוררין.
עוד נקודה חלשה בספר הוא סופו. סיום הספר הזוי למדי אוטופי להחריד מדמיונו הפורע ולא מבייש סוגת מד"ב או פנטזיה. ומפאת כיבוד הקוראים כאן וקריאתם לא אפרט. לדעתי הלא חשובה במיוחד, מוטב היה לא לתאר אוטופיה או מצב רצוי אלא לדבוק בעובדות (פחות או יותר) הכתובות בספר הספרים, אולי לסופרים יש חירות רעיונית לעשות עם הגיבורים והרומנים ההיסטוריים מה שעולה בראשם ובדמיונם הפרוע, לו יהי כן. אני לא התלהבתי.
















