פוליטיקה של חדר מיטות
יש ספרים שמעניינים אותי בגלל תוכנם, ויש כאלה בגלל מי שכתב אותם. על אבישג של אברהם בורג, אני יכול לומר את שתי הסיבות גם יחד.
אברהם ואני חלפנו אחד ליד השני בצמתים של החיים, אבל מעולם לא נפגשנו, הצומת הראשונה, הייתה הפגנת הארבע מאות אלף, זאת שהתפוצצה לרחובות תל אביב, מיד אחרי סברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה, בה אברהם הפציעה ככוכב, דובר רהוט ונלהב של השמאל הישראלי, שומר מצוות, שיש בו ערגה לשלום כלחלום שעוד רגע יגיע.
אחר כך אברהם התמסד לתוך הפוליטיקה, הסתבך באחדים מעסקיו ושם הוא דעך.
הצומת השנייה בה אנו חולפים אחד ליד השני, אך מעולם לא נפגשים, היא עולמם של הרצים למרחקים ארוכים, אהבתו של אברהם בורג, המשמשת לו מפלט מאכזבות ומחלומות גדולים לא ממומשים. כעת הוא רץ עם עצמו, "אדם רץ בתוך עצמו", כך קורא אברהם לבלוג אותו הוא כותב על חוויותיו כרץ.
מה קרה לך אברהם שאתה רץ כעת עם עצמך, מבקש נחמה בעשרות הקילומטרים שאתה גומע בודד, ולעתים מבקש לחשב מסלול מחדש ?
חיפשתי לכך תשובה, או רמז דווקא במקום הכי לא צפוי, ברומן של אברהם בורג אבישג.
מדפיו הראשונים של הספר הבנתי שאבישג של בורג, הוא קודם לכול רומן פוליטי, המספר על דוד דרך עיניו של שמע הכהן הצעיר. אחר כך סיפור על אהבה נכזבת, ואולי שני הסיפורים הם סיפור אחד, על תיקווה ואכזבה מפוליטיקה ומעריצות אנושית שאיבדה את הדרך ?
דוד הזקן מתואר ידי בורג, בפלסטיות נוראית, כנוטף ריר, ולא שולט על סוגריו, אך תאווה לנשים יש לו ועוד איך. דוד צועק, מיילל כזקן נרגן, קר לי, קר לי... חבורת המקורבים ובראשם בת שבע מטכסת עצה, מה עושים כדי להיטיב עם המלך. לבת שבע ממש לא איכפת מדוד, היא ממוקדת במשימה אחת, להבטיח את בחירתו של שלמה בנה למלך. בחירותו לא וודאית כצעיר הבנים, ולכן היא זקוקה לזמן נוסף, בכדי לחלץ הבטחה ברורה מדוד הנוטה למות, על שלמה כיורשו.
שמע היועץ התמים, אמר לפתע משום מקום, אני מציע סדין חשמלי אנושי, הכוונה לנערה צעירה ובתולה. יופי של רעיון, אמרה בת שבע, עכשיו לך ותביא. אחרי ששמע הסתובב בכל הארץ, אבל אף אחד לא נידב את הבת שלו, מקריב שמע חדל האישים, את ארוסתו, אבישג השונמית לתפקיד.
אבישג מצטיירת על ידי בורג כמזימה נשית של בת שבע, שמטרתה לנצח פוליטית דרך חדר המיטות את חורשי המזימות המבקשים להמליך את אדוניהו, הבן הבכור. אצל דוד ובת שבע, פוליטיקה והחלטות הרות גורל, נקבעו לא פעם בחדרי המיטות, לדוד הם זירות לכיבוש נשים, כערי אויב נצורות, הכנעתן גורמת לו סיפוק. אבישג הוא רומן לא תמים, אלא רומן ציני ומושחז להפליא.
בורג הוא לא הראשון שהתמודד עם דמותו של דוד, קדמו לו, סטפן היים, ג'וזף הלר, ואפילו אמיר אור הישראלי, כל אחד מהם תאר בסרקסטיות את דוד, האופורטוניסט, הדואג לעצמו ואחר כך לעמו. אבל בורג הוא הבוטה מכולם, דוד שלו הוא התגלמות הרוע והאכזריות הטמונה בשלטון ובשליט שאין להם מגבלות, והם הופכים לעריצים נטולי מעצורים מוסריים.
דוד המלך של בורג מכר את עמו, במלחמות פלשתים, הוא ייחל לתבוסת שאול, ומות בניו כמחיקת שושלת שאול שאפשרה את תפיסת המלכות על ידו. שאול מתואר על ידי בורג, כמנהיג למופת, בעל ערכים נעלים המהוה דוגמה אישית, מי ששיך לדור המייסדים, ואילו דוד שייך לדור הבנים, אלו שבגדו באידאולוגיה הגדולה. האם זה מרמז על יחסיו של בורג לאביו, שהיה פוליטיקאי בכיר ?
בורג מרחיק לכת, הוא עוסק בשאלה גדולה, האם האדם הוא רע או טוב מיסודו. לפי בורג העניין מותנה באדם ובתקופה, ובמאבק הכוחות בין השניים, כמהות אנושית, בו הרוע תמיד ינצח, והטוב לעתים לא מעטות אנו חולפים על פניו, לרוע יש החצנה מאיימת, לטוב פנימיות וצניעות חומלת.
את תמצית הרוע מגלמים דוד ושלמה, את הטוב מגלמת אבישג, האישה החכמה והרגישה, המשלמת את מחיר הציניות והרשעות הפוליטית, היא הקרבן לתככי החצר ולפקידות חדלת אישים המגולמת על ידי שמע, המוכר את ערכיו ואת ארוסתו מפחד בעלי השררה ורצון לשמירת מעמדו.
הפוליטיקה של דוד מתוארת על ידי בורג היטב, כמי שהיטיב להכיר מערכות פוליטיות בהן מצבאים יזמו מסעות מלחמה כשיגעון גדלות. תיאורי הפוליטיקה הציניים, של בורג קורעים מסכות צביעות, ומרמזים על המנהיגים שלנו, אך בורג לא מצליח להשתמש במערכת היחסים המורכבת בכדי לתאר את דמויותיו בעומק, ולהעניק להם אמירה משמעותית, אבישג של בורג נשארת חיוורת ללא אמירה.
בורג מתאר את נופי ודרכי הארץ הקדמוניים, באהבה עצומה, בשפה הדומה לשפה תנכית, כפי שהם נראו דרך עיניי מי שהלכו רגלית, או רכבו באיטיות. היופי הנשגב בתיאוריו, גרם לי לדמיין את שנינו רצים יחד בנופים הקדומים, שותקים מול יופי המראה, נותנים לנוף לדבר בעד עצמו, ולהעניק לנו שלוות בראשית שאליה אנו מייחלים.
