לפני שנתיים וחצי חגגנו לסבתא פנינה יום הולדת 95. חדה כתער, היא הזמינה את ראשונות המברכות: שתי אחיותיה הגדולות, שרה ורוז'י, בנות 99 ו-97, בהתאמה. הן סיפרו כמה קינאו בה, הקטנה והחכמה, על שמכל הילדים רק לה אבא קנה תיק לספרים לביה"ס. היא לא נשארה חייבת והזכירה להן איך בלילות החורף הקרים בהונגריה הן היו מכריחות אותה, האחות הקטנה, להיכנס למיטות שלהן לפניהן, כדי לחמם להן את המיטה.
עד ל-15-20 השנים האחרונות, אחים ואחיות היו נושא מוזנח בעולם הפסיכולוגיה. לאורך מאה שנותיה הראשונות, הפסיכולוגיה התמקדה באם, ובמידה פחותה באב, כגורמים המשפיעים ביותר על נפש האדם. אחאים (המונח המקביל ל-siblings, כלומר אחים+אחיות) פשוט לא נתפסו כמשהו שצריך להקדיש לו תשומת לב. הם פשוט היו שם וזהו. או כמו שמצוטט בספר הפסיכולוג דניאל שו: "ברוב משקי הבית ההורים ממלאים תפקיד דומה לזה של הרופאים בסבב הרופאים היומי בבית החולים. האחאים דומים לאחיות במחלקה; הם שם כל הזמן". ובדרך כלל הם גם יהיו שם לאורך חלק הארי של המסע, על פי קלוגר: כמו הורינו, הם שם משלב מוקדם, אבל כמו ילדינו הם נשארים עד שלבים מאוחרים.
בשנים האחרונות תמונת המצב השתנתה: יש מבול של מחקרים בתחום, בדיסציפלינות שונות – פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ביולוגיה ועוד. הספר נותן סקירה של התפתחות הידע בתחום האחאות בשנים האחרונות, תוך שהוא מצטט שורה של מחקרים מובילים. הוא מגדיר תמות מרכזיות, מביא נתונים מעניינים ולעיתים קרובות מפתיעים (המון המון נתונים, יש לומר) ומנסח תובנות מרתקות.
במסורת הכתיבה העיתונאית האמריקאית, קלוגר משלב את סיפורו האישי בפרקי הספר השונים. ויש בביוגרפיה שלו הרבה התנסויות שרלוונטיות לנושא: כאח שני במשפחה של ארבעה בנים, הוא חווה עם אחיו את שנות החיים הראשונות בבית מלא אחים; את גירושי הוריו והתפקיד המשמעותי שגירושים מזמנים לאחוות אחים יציבה; את הנישואים השניים של אמו ואת האחיות החדשות שהצטרפו אל המשפחה המעורבת, משנות סדרים ומזיזות חיילים על לוח השחמט המשפחתי, רק כדי להעלם כעבור זמן קצר עם התפרקות הנישואים האלה; את הצטרפותם של אחאים-למחצה מהנישואים השניים של אביו; את ההתמכרויות, עזיבת הקן, היציאות מהארון, הקמת המשפחות, מאבקי הירושה, ועוד. הסיפורים האלה משולבים באופן אורגני בטקסט, ומאירים הרבה מהנתונים שהכותב מביא בנושאים אלה וברבים אחרים (סדר הלידה והשלכותיו, מריבות אחים, העדפת אח/ות על פני האחרים, מיניות, תאומים, בנים יחידים, אחים במעגל החיים ועוד).
זה ספר עיון, למרות שהוא לא באמת ספר מקצועי (חסרה לי למשל ביבליוגרפיה מסודרת). מטבע הדברים, סקירה כזאת היא פחות לעומק ויותר לרוחב, ולוקה בשטחיות מסוימת. ועם זאת, היא מציעה ראשי פרקים שכל אחד מהם הוא פוטנציאל לאינסוף תתי נושאים – הן למחקר והן ולהיזכרות הפרטית בחוויות, קשרים, הזדהויות, מצוקות ונחמות שקשורים באחינו ובאחיותינו. ככזאת, היא מעניינת, מלמדת, אפילו מרגשת לעיתים.
לפני שבועיים, כשהתקשרתי להגיד לסבתא פנינה שנה טובה, היא הזכירה לי שיש לה עוד שנתיים וחצי עד גיל מאה. "אבל קודם רוז'י", היא אמרה, "בחנוכה הקרוב".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
