ספר מקסים. הבחירות שלי בקנייה האחרונה היה מעולות.
הספר מתחיל בסיפור חייו של לואיג'י ילד רחוב בוונציה של 1498. הוא ילד עזוב שהושאר בגיל מאוד קטן בבית-בושת והשומרת שלו שמראש דאגה שבמשך הבוקר יצא החוצה וילמד "שפת רחוב" מתה בפתאומיות והוא נזרק לרחוב.
ברחוב יש חוקים משלהם, וונציה עפ"י הספר היא בתחילת הרנסנס מצד אחד עשירים מאוד ומצד שני ענני שאוכלים מהפחים או גונבים.
יום אחד כשלואיג'י גונב רימון תופס אותו השף מאסטרו פררו ולוקח אותו תחת חסותו. המאסטרו הוא השף של הדוג'ה של וונציה שנבחר ע"י המועצה שמחפשים דוג'ה רפה שכל אך הוא הרבה יותר פיקח ממה שהוא מראה רק חולה עגבת.
זו תקופה שמחפשים את ה"ספר" שחלקם חושבים איך להפוך מחושת לזהב או לחיות חיי נצח או שיקויים אהבה.
השף מלמד אותו תחילה את רזי הניקיון והמים ללא חיידקים בכך שמכריח לרוקן מאגר המטבח יום-יום ממים ולהביא נקיים מהבאר.
השף מלומד ואוהב ידע, הוא רואה בלוא'יגי הבן שאין לו ומסביר לו שהכנסיה בכוונה שומרת על חוסר ידע ובארות על מנת לשלוט בעם.
השף מלמד אותו לחשוב בעצמו ולהבין לא רק את האוכל אלה את הפילוסויה כימיה ועוד.
בהתחלה לואיג'י לא מבין למה בחר בו ולמה הוא צריך להיות שוליה הרבה זמן עד שנהיה מתלמד לשף ירקות.
השף פררו מגלה לו על פירות וירקות שמביאים מהעולם החדש (אמריקה), ומספר לו איך בעזרת אוכל ניתן לשנות מצבי רוח אצל בני אדם.
בספר מוזכרים האפיפיור בורחה שהיה אחד האפיפיורים הכי אלים ועוד אנשי רוח מאותה תקופה.
הספר מפולפל במילים באיטלקית שהמחברת הוסיפה.
הספר זורם ומותח ואי אפשר לעזוב אותו מהיד. בספר אנחנו רואים את הווירטואוזיות של השף מאסטרו פררו ואיך הילד גדל ומה קורה עם עתידו.
אני מאוד ממליצה עליו. מירה
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
