וואו איזה ספר,
אני מעריצה של הסופרת מאירה ברנע גולדברג. אחת מ2 הסופרות הישראליות שאני הכי אוהבת את הכתיבה שלהן [השנייה היא נעמה בר שירה].
ברגע ששמעתי שמאירה ברנע הוציאה ספר ישר ידעתי שאגש לרכוש אותו, וכמובן ישר התחלתי בקריאה.
הספר מאוד מצחיק מצד אחד ועצוב מצד שני, הספר מספר כמו שכתוב בכריכה האחורית שסבתא לאה ברחה אחרי שהנכדים שלה רוצים להכניס אותה לבית אבות, ואין מילה מכובסת מזו.
בפועל לאורך כל הספר אנחנו מגלים איך שלושת הנכדים עם האינטראקציות ביניהם, איך כל אחד מגיב לסיטואציה שהסבתא שלהם פשוט משתנה ועם קשיים בגלל הגיל.
גם אנחנו למדים שלפעמים אנחנו כבוגרים לא מבינים מה קורה כשמבוגר כשכל החיים שלו היה עצמאי פתאום יש לו מגבלות, וכל אחד מאיתנו מכיר אדם כזה או שהוא בעצמו הזדקן ויש מגבלות.
---- קצת ספויילר בקטנה -----
אהבתי חלקים של הנכד ה"קטן" שלדעתי הוא פוסט טראומטי, האח והאחות הגדולים ממנו לא סופרים אותו, ודווקא הוא רואה משהו.
יש בספר המון חלקים שבו המטפלת והאח הקטן בעצם עוזרים לסבתא לאה לסגור קצוות, ומבינים למה קרה מה שקרה בעבר.
---- סוף ספויילר -----
אני מאוד ממליצה, ספר קליל ומצחיק אם נקודות אזהרה שכדאי שנבין את המבוגרים שלנו, אם זה הורים או סבא וסבתא, ולא לקחת כמובן מאליו או להחליט במקומם, כאילו הם אוויר.
כדאי לקרוא,
נ.ב. - אכתוב עוד ביקורות בקרוב, האתר החדש לפעמים קשה לי.... דיסלקטית.... וחודש ספר מהנה לכולם.
















