דמעות של סו שף

כשאני רואה את אייל שני ממאסטר שף מביט אל עגבנייה בעניים בורקות ומדבר על סומק אדמומיותה והארומאטיות ( או השרמנטיות ) שלה, אני ממש מרגיש במבוכה נוראית לנוכח בורותי הקולינרית, וחוסר יכולתי להתחבר ליחסי החיבה ששני מרעיף על העגבנייה שלו. לכן חששתי מאוד מהספר מתכונים ומזימות של <mark>אל ניומרק</mark>, שברקע שלו מתנהלת חגיגה קולינרית הלקוחה היישר מארמונות וונציה של תקופות הרנסנס, שהמטבח שלהן הוא הזי

ספר מקסים. הבחירות שלי בקנייה האחרונה היה מעולות.
הספר מתחיל בסיפור חייו של לואיג'י ילד רחוב בוונציה של 1498. הוא ילד עזוב שהושאר בגיל מאוד קטן בבית-בושת והשומרת שלו שמראש דאגה שבמשך הבוקר יצא החוצה וילמד "שפת רחוב" מתה בפתאומיות והוא נזרק לרחוב.
ברחוב יש חוקים משלהם, וונציה עפ"י הספר היא בתחילת הרנסנס מצד אחד עשירים מאוד ומצד שני ענני שאוכלים מהפחים או גונבים.
יום אחד כשלואיג'י גונב רימון תופס