שמחה לכתוב ביקורת ראשונה על הספר.
את הספר רכשתי לפני כחודש לערך בדיוק לפני המלחמה השניה עם אירן.
נסעתי לדיזנגוף סנטר בגלל הפנינג של צומת ספרים בנושא פנטזיה ורומנטיקה, ובמיוחד בשביל אחת הסופרות האהובות שלי נעמה בר שירה שגם על ספרה החדש אכתוב ביקורת כאן כשאצליח להוסיף אותו.
בכל מקרה ששוטטתי בין הסופרים היה גם הסופר מיכאל יחנין.
מיכאל התחיל לספר לי על הספר, ונשמע לי מעניין, אבל, מה שצד את עיניי, שהגיבור שמו מריו, וזה גם השם של הבן הגדול שלי, וגם שזה בדיוק מסוג הספרים שאוהבת לאחרונה לקרוא, ספרים יחסית קצרים בין 200-300 עמודים אז היה בינגו.
כמובן שבלי הקדשה שאני מאוד אוהבת לא קניתי.....
התחלתי ישר לקרוא אחרי הספר של נעמה בר שירה "איזבלה מלכת ירושלים"..
והספר ורסריה לא יכולתי להניח מהידיים הרגשתי שאנחנו מתקרבים לתקופה שכתובה בספר, אנשים פוסט טראומתים ממלחמות אינסופיות, שחוזרים הבייתה, ומגלים שיש כאלה אייפה ואייפה שלא נלחמים, שיש שליט עליון מזכיר את.... וכולם מעריצים, או מפחדים להגיד מה שבליבם כי אז "יעלמו" אם בכלא או יהרגו אותם.
שהמלחמה מזמן יכלה להיגמר ואז....
בכריכה האחורית בעצם מסופר על מריו שרק רוצה למצוא את אהובתו, אבל בפועל מערימים עליו בעיות, האם ימצא את אהובתו? האם הטראומה תצליח לגבור עליו? אתם חייבים לקרוא...
מאוד שווה לקרוא בימים אלה את הספר, להבין לאן אנחנו הולכים כמדינה, האם שווה לנו כל מלחמות האחים, והאם רק המלחמה מחזיקה אותנו מאוחדים כשיש אנשים פריבילגים, והאם המלחמה היא הפתרון או שנהיה כמו עמים אחרים שדואגים האם קבוצת הכדורגל זכתה או לא.....
תקראו ספר לא ארוך כ200 עמודים שווה בהחלט.

















