<mark>ריטה</mark> נכנסה לתודעה שלי בסערה בשיר הענק שיר אהובת הספן. לא היו כמעט דברים כאלה לפניה. בהמשך באו עוד שירים מסעירים, הכניסיני המופלא, למשל. וכך, במשך זמן רב נכנסה <mark>ריטה</mark> שוב לתודעה שלנו עם שיר אחר שיר, כשהיא עצמה שומרת על פרטיות יחסית ולא נחשפת כמו הזמרות הצעירות של היום, כשאנו צריכים לדעת איך נראית צורת השחלות שלהן.
<mark>ריטה</mark> המקסימה של היום, רק שנתיים צעירה ממני, מפרסמת ספר המביא תמונות מחייה הצעירים באיר

הספר הוקדש לאימה של <mark>ריטה</mark> והיא מציינת זאת בפתיח. אימא של <mark>ריטה</mark> היא הגיבורה האמתית שלה.
זהו הרומן הראשון למבוגרים ש<mark>ריטה</mark> כותבת. (קדם לו ספר לילדים).
הספר מחולק לשלושה שערים שהם למעשה תחנות חיים:
שער ראשון-"קח אותי לכלה שלך".
שער שני-"עץ התות הלבן".
שער שלישי-"שלושים ושתיים מעלות בצל".

תוכנו של הספר מתאר את תקופת הילדות והתום עם מעשי שובבות, המעבר לאזור יוקרתי בטהרן-שכונת אבאסבאד, וההסתרה של י

הרבה זמן לא ביקרתי באתר במיוחד, בגלל חוסר יכולתי לראות ביקורות ישנות ולהתהלך בו.
את הספר של <mark>ריטה</mark> היה ברשימות הקניה/קריאה שלי. וכשהגיעו אלינו לעבודה מסיפר חוזר ישר לא חשבתי פעמיים ורכשתי אותו.

כמו שכתבתי לפני מאז 7 באוקטובר הקריאה שלי התמעטה, ורק עכשיו אני מתחילה לחזור לעצמי, יחסית.
את הספר הזה של <mark>ריטה</mark> לא יכולתי להניח מהידיים, מותח, ומילא לי את הדימיון ועפתי עם קורותיה של <mark>ריטה</mark> באירן ובימי ילדותה.

הספר המתוק הזה מתחיל מאירועים משמעותיים בחיי משפחתה של <mark>ריטה</mark> בשנות החמישים-שישים.
הצ'אדור של הדודה הוא הסיפור הכי רגיש וחומל בעיני. אשה עקרה שנשלטת ע"י בעל קשה שמסרב לקבל את אחייניה היתומים ואף מסרב להושיט להם עזרה.,היא בחוכמתה עם לב אוהב עוטפת את גופה בצ'אדור ענק ובו מחביאה אוכל ומתנות ויוצאת בחשאי מהבית, נוסעת לאחייניה הגרים הרחק ממנה בכמה אוטובוסים כדי להמתיק להם את החיים.
שלל הסיפורים כתובים