מטרות של סופר כשהוא בא לכתוב ספר על נער/ נערה חולה סרטן:
1) לעורר מודעות
2) מקרה זה או אחר שאירע לו או לקרוב אליו, לעורר הזדהות
3) לרגש
4) יותר קל (בדרך כלל) לכתוב ספר על מישהו במצב של חולה אנוש מאשר ספר עלילתי. סך הכל צריך לכתוב שם כמה שהוא יתגעגע להורים שלו וכמה עצב המוות שלו גורר וכולנו נתחיל לבכות (אני לא באה בקטע של זלזול, מבחינה רגשית זה יותר קשה)
ובגדול, בכלל אין לי בעיה עם זה. ובעיקר בעקבות אירוע משמעותי שקרה לי לפני כמה חודשים וגם באופן כללי, אני בעד לעורר יותר מודעות, לרגש ולעורר הזדהות. ולכן אין לי שום בעיה שסופרים כותבים על חולי סרטן כל עוד הם לא נגררים לקיטש מוחלט.
ג'ני דאונהם מספרת לנו מגוף ראשון על נערה בגיל ההתבגרות, בת 16, בשם טסה, חולת סרטן במצב סופני. היא עומדת לפני החודשים האחרונים בחייה ומודעת לזה. היא מכינה רשימה שמתחילה מעשרה דברים שהיא רוצה לעשות לפני שהיא תמות והולכת ומתארכת במהלך הספר, והראשון בניהם, הוא לא למות בתולה. אנחנו מלווים את טסה בכל רגע מהחודשים האחרונים בחייה בהם היא מנסה להגשים את הרשימה לקראת הסוף הידוע מראש.
הרעיון כשלעצמו הוא טוב. הוא מעניין, חזק ועוצמתי. אבל דאונהם פורשת את הסיפור דרך כתיבה כל כך שטחית, סיפור שמלא ביותר מידי קיטש (גם לנוכח הנסיבות) ומעט בלתי אמין שאפשר להרגיש בזיוף לאורך כל אורכו. התחושה שעוברת היא מאולצת, שהסופרת התחילה וכל כך מיהרה לגמור את הסיפור שהיא פשוט רצה, העלילה שטחית וחסרת הבעה מלבד הקלישאות הרגילות. היא לא באמת נכנסת אליך, היא לא עמוקה, היא לא חודרת מספיק, בנאלית וחוזרת על עצמה.
ולמה בכל זאת אפשר?
הספר, למרות הכל, קריא. השפה קלילה ועוברת. העלילה לא מסובכת מידי וקל לעקוב אחריה. יהיה קל להרבה אנשים להתחבר, כי זה בכל זאת זה ספר על חולה סרטן צעירה שקל להתרגש ממנו. כי בכל זאת מדובר בגיבורה צעירה שעומדת למות בגיל כל כך מוקדם וזה לא צודק.
וגם: הספר עורר בי שאלה. למה עכשיו ולא קודם?
כל הדברים שטסה כתבה ברשימה שלה הם בגדר האפשרי. אז למה היא לא ניסתה להשיג אותם יותר מוקדם, עוד כשלא חלתה או לפחות שהמחלה שלה לא עמדה על מצב סופני כל כך? למה רק ברגעים האחרונים?
והחלטתי שזה המסר שאני לוקחת מהספר: לא לחכות לרגע האחרון. להגשים את החלומות שלי עכשיו, או לפחות לנסות (גם אם זאת קלישאה) ולא לחכות שיהיה מאוחר מידי.
*
בסך הכל, לא חובה. ממש לא. פגשתי בספרים טובים יותר וטובים פחות. אם אתם רוצים ספר על סרטן, תקחו ספר אחר. מבחינתי לפחות, יכלו לכתוב את הסיפור הזה טוב הרבה יותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
