#
גופה של אשה צעירה נמצאת בעיירה במיסיסיפי, סמוך לבסיס צבאי צמוד לעיירה. ריצ'ר, שהוא קצין במשטרה הצבאית נשלח למקום במסווה של נווד(!) כדי לנטר את הלך הרוחות בצד האזרחי של החזית הזו. די מהר מתברר שהאשה הצעירה לא היתה הראשונה שנרצחה במקום ומהר מאד נוספות עוד גופות, עוד דם וכמובן עוד קונספירציות.
נראה כאילו עיירות בארצות הברית חוזרות למודל ה"עיר-מדינה" מהעת העתיקה. הן מתַחְזקות מנגנון פוליטי-לוקאלי, חשדנות כלפי זרים מובנית בהן ואכיפת חוקים מקבלת דגש ותקציבים. לפעמים, כמו בסיפור הזה, מתקיימת בצד העיירה עוד "עיר-מדינה" - בסיס צבאי גדול, עם מאפיינים ייחודיים. למרות שהבסיס והעיר שלובים זה בזה הם שומרים על נפרדוּת וחשדנות הדדית, קרובה יותר לאיבה מאשר לחיים בצוותא.

זה הספר ה-16 של עלילות ג'ק ריצ'ר שכתב לי צ'יילד. הוא ביסס את דמותו של הנווד החופשי-מכללים שלו ב-15 ספרים, טרם פנה לכתוב על מה שגרם לו להפוך את אורח חייו – מחייל ממושמע, קצין מצטיין שמה שמניע אותו הוא רצון לפתור ולתקן את מה שמתקלקל, לנווד שאורח חייו אינו דומה לשום דבר שהיכרנו. הוא הומלס בעל אמצעים, חסר רכוש מבחירה, חמוש בתפיסת צדק (ומברשת שיניים מתקפלת), בעקשנות ואינדבידואליזם עם יכולות גופניות יוצאות דופן ונכונות להגן על חלשים.
סדר הכתיבה הזה יכול היה לאפשר לצ'יילד לבנות סיפור אמין לכאורה על הסיבות לבחירת אורח החיים יוצא הדופן של גיבורו. אבל הוא כשל, לדעתי, בתחום הכי מהותי. ריצ'ר שלו לא יכול היה להיות חייל אי פעם. האיש שלכאורה חי מיום היוולדו במחנות צבא, שהשכלתו צבאית, שכל מי שהוא מכיר לובש זית, הוא כל כך מוצלח כנפש חופשייה, כאנטי-מימסדי וכבוחן דברים לפי מידת הצדק, לא הפוליטיקה – שאי אפשר לדמיין אותו כחייל בשום זמן. הוא פשוט היה נפלט מהצבא עוד בטירונות.

הספר מעניין וכתוב היטב כמו רוב ספרי הסידרה. הוא מופרך במידה שלא תפריע לך להינות ממנו וגורם לך להתלהב מהשילוב בין רובין הוד לוילהלם טל, עם גוף חסון ושרירי, כריזמה ומוח אנליטי, המגן על חסרי השרירים מהרעים ומוכן לשלם על זה מחיר אישי. גיבור גדול מהחיים שלפי מידת המשיכה שלו - רבים מתגעגעים למה שהוא מייצג.

הספר החדש הזה הוא פריקוול ליצירותיו של לי צ'יילד. פריקוול, למי שלא יודע (אוי, איזה כיף להתנשא קצת מעליכם, ידידי הרבים חברי סימניה עם התארים מפה ועד הודעה חדשה במדעי החיים ובמדעים מדוייקים...) היא יצירה ספרותית או קולנועית, המקדימה כרונולוגית יצירות שפורסמו לפניה ומעניקה את הרקע לגיבורים המוכרים. ובכן! ככה נולד ג'ק ריצ'ר. ובמונח נולד אינני מתכוונת לצירי הלידה של אמו הצרפתיה, לחדר הלידה בבסיס צבאי כלשהו של הנחתים או לווליום שבו בישר ג'ק התינוק כי הגיבור עם הלב הכי רחב בא לעולם.

רובנו ככולנו, מעריצים מושבעים, מעריצים בינוניים ומעריכים בפוטנציה, קראנו את הספרים ללא סדר כרונולוגי. אני, למשל, התחלתי מ"מחר תמות" המאוחר ונשביתי בקסמו. רק מאוחר יותר קראתי את "כסף קטלני" שפתח את הסדרה והציג את הנווד הכי ידוע בתולדות ספרות המתח האמריקאית. זה שמסתובב בדרכי ארצות הברית המאובקות, לגופו חולצה שלא כובסה מעולם (אחרי יומיים-שלושה של שימוש היא מושלכת אחר כבוד לאשפה), בכיס מכנסיו האחורי כסף מזומן ומברשת שיניים (משחה היא מוצר מיותר ומסטיק בטעם מנטה עונה על הדרישות). ריצ'ר, חוקר בדימוס במשטרה הצבאית מציג בספר "הפרשה" את שלהי הדימדומים של שירותו הצבאי ואת הסיבה שבשלה פרש.
וכך מתגנבים אל הספר הזה כל מיני גיבורים מן הספרים הקודמים-המאוחרים, נוטלים להם חירויות ועוזרים לריצ'ר לפענח את הפרשה. קולונל ליאון גרבר (אביה של ג'ודי), פרנסס ניגלי וקרלה דיקסון.

הספר כתוב בגוף ראשון ובהחלט אפשר לחלק את ספרי הסדרה לאלה שכתובים בגוף ראשון ולאלה שמסופרים מפי מספר יודע כל. אופיו של המתח שונה בשני הסוגים וכן אופן פיענוח התעלומה. באלה הכתובים בגוף ראשון, ריצ'ר אינו יודע מי הנבל אלא מודע רק למעשי הנבלה. באחרונים, אנחנו יודעים מי מאיים עליו בשעה שהוא אינו מודע לרמת הסכנה, עובדה שיוצרת מתח מסוג אחר. מצד שני, בסוגה הראשונה גילוי התעלומה מפתיע יותר מאשר בסוגה השנייה.

באופן כללי ניתן לומר, כי בספרי הסדרה ההפתעה אינה מותירה אותנו נטולי נשימה, ומי שמצפה לטוויסט מקורי מוטב שיתכונן לאכזבה. בספרים רבים גיליתי את זהותו של הפושע או את מהות הפשע הרבה לפני ריצ'ר (ואולי גם לפני צ'יילד...) הדרך חשובה יותר מן המטרה. הסיפור מתנהל בשיטתיות שהפכה לסימן ההיכר של צ'יילד. המהלכים מפורטים לפרטי פרטים ממש כאילו היו צילומים בסלואו-מושן. קרב אגרופים אחד (קצת מעליב לקרוא לכוריאוגרפיה המופלאה הזאת קרב אגרופים) מתואר על פני כמה עמודים, תכנון פשוט מתואר לפרטיו משל היינו יושבים בנבכי מוחו האנליטי של ריצ'ר.

בספר הזה, כמו בכל הספרים, המאפיינים העלילתיים חוזרים על עצמם. התעלומה מתרחשת באחת מסמטאותיה האחוריות של ארצות הברית, באיזו עיירה נידחת באותן מדינות נטולות הילה, שמאכלסות רד-נקס ואשפה לבנה בשכיחות גבוהה במיוחד. עיירות משמימות, מעלות אבק, לכודות בקורי עכביש של ישנוניות מתמשכת, שמנוניות מדיינרים מיושנים ודביקים, מאכלסות מוטלים משומשים, עיירות שבהן המושג "יאפי" שאוב מאיזה עיתון גבה חוטם, שמתפרסם הרחק בעיר הגדולה.
לתעלומה המתרחשת בהן יש קשר כלשהו לצבא או לכוחות הביטחון ונשוא האהבה של ריצ'ר היא תמיד מישהי יפהפייה מאחת מסוכנויות הבטחון. הפשע הוא אף פעם לא פשוט ובדרך כלל יש לו השפעה צבאית או ביטחונית.
מעטים הם הספרים בסדרה שחורגים מכללים אלה (מחר תמות המתרחש בניו יורק הוא אחד מהם) ולמרות שגורם ההפתעה זניח, אנו נשבים בצורת החשיבה הייחודית של ריצ'ר ומתבוננים אפופי קסם בשימוש הקטלני שהוא עושה באיבריו הממושמעים (מצח, גולגולת, ידיים, סנטר, מרפק, רגליים וחזה, לכולם תפקיד חשוב ככלי מלחמה משוכללים).
בסימניה יש לצ'יילד קהל אוהדים לא מבוטל. כולנו מספיק ציניים כדי להעביר ביקורת על ריצ'ר (לי מפריעות המקלחות שאינן תדירות דיין, לנצחיה מפריעה העובדה שאדם שאינו מתאמן מצליח להפגין וירטואוזיות קרבית כזאת, בלו-בלו טוענת בשם בעלה שהתיאורים הבליסטיים מצוצים מהאצבע) אבל כולנו יודעים שרק הארומה הבריטית של צ'יילד יוצקת לתוך התבשיל האמריקני הזה את התוצאה המיוחדת.

ואם באמת מעניין אתכם על מה מספר הספר הנוכחי, התכבדו וקראו אותו.

והערה קטנה לגבי המו"ל. למזלנו הטוב, ריצ'ר הזה יצא בכנרת זמורה ביתן דביר ולא בהוצאת קוראים הרשלנית, ולמרות זאת, שתי שגיאות כתיב התגנבו לטקסט. חבל.

"אולי תרד להשתיק אותם?" אני שואלת את בן הזוג.
בשבועות האחרונים בכל ערב רוכבי אופניים חשמליות עם מוסיקה רועמת מגיעים לפארק שמתחת לבית שלנו. הרעש הבלתי נסבל מפיק מפי מרגליות של קללות עסיסיות. דף הפייסבוק השכונתי קורע תחת עומס הפוסטים של השכנים המתלוננים ופתרון לא נראה באופק.
"אז אולי תרד להשתיק אותם?" אני שואלת שוב את בן הזוג ששקוע בנייד בעוד משחק של 2048.
בימים עברו זה לא היה קורה. הייתי מסננת איזה משפט תלונה אחד והריצ'ר הפרטי שלי היה יורד ומטפל בעניינים במהירות ויעילות. בביקורות קודמות כבר כתבתי על שיטותיו המקוריות לפתרון סכסוכים, כשהשיא היה כשהוא ירד למטה עטוי כפפות מנתחים, פטיש, וחיוך מכוון של פסיכופט מטורף.
"זה לא כל כך פשוט כמו שאת חושבת. אני לא יכול לרדת למטה ולהרביץ לכולם!"
"למה לא?"
"את באמת רוצה שאני אבלה לילה בתא מעצר עכשיו?"
"אבל למה שיעצרו אותך? זה אף פעם לא קרה!"
"אני עייף עכשיו. יש שם יותר מ-20 חברה. אני לא אצליח להבהיל את כולם סתם ככה. אז אני אצטרך לשבור כמה עצמות כדי שיקחו אותי ברצינות, ואין לי כוח לבלגן הזה עכשיו. זה באמת שווה? אני אהיה גמור בבוקר."
בלית ברירה אני מורידה את התריס עד הסוף, סוגרת את חלון הויטרינה, ולוקחת עוד שלוק שנאפס כדי לעמעם את הבסים. האמנם ריצ'ר שלי התבגר? שלא לומר הזדקן?

רציתי כבר מזמן לקרוא את "הפרשה". רציתי לדעת מה גרם לריצ'ר המקורי ללבן בעיות באגרופים, להרביץ לרעים ולעזור לטובים מבלי לחשוב לרגע מה יקרה בבוקר. מה גם שלפי חשבוני הוא אמור להיות כבר בהחלט מבוגר מהריצ'ר הפרטי שלי. כשמצאתי את הספר סוף סוף בספריה שמחתי.

ובכן, אחרי כל הרמזים על הסיבה שגרמה לריצ'ר לעזוב את הצבא ולהיות נווד משוטט ואביר על הסוס הלבן של נשים יפיפיות המזדמנות בדרכו, ההסבר שניתן בספר מאכזב ביותר. סתם פרשת שחיתות, לא משהו יוצא דופן, ובהחלט לא אמין. הרי לא יתכן שריצ'ר, בתפקידו כשוטר צבאי, מעולם לא נתקל בעיגול פינות בצבא כך שבפעם הראשונה שהוא נוכח בהפרת נהלים הוא בוחר להתעמת וללכת ראש בראש עד שנאלץ להסתלק. האמת היא שהמידע המדוייק לגבי גילו של ריצ'ר (יליד 1960 או 1961) מיותר לטעמי. דמיינתי את ריצ'ר כגבר בסוף שנות השלושים שלו. מבוגר מספיק להיות קר רוח מחושב ובעל נסיון, אך צעיר מספיק כדי שיוכל לעמוד בקרבות אגרופים ללא פריצת דיסק. להבא כבר יהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לדמיין גבר בן 54-53 שעדיין חי כך מבלי שאחשוב שזה פאתטי. יש דברים שלא מוכרחים לדעת.

אומרים שכדי לשמור על הגחלת ביחסים כדאי להשאיר מידה מסויימת של עמימות ומסתוריות. לא יודעת אם זה נכון באופן כללי, אבל עם גיבורים ספרותיים נערצים מסתבר שכן. לחובבי ריצ'ר עדיף לדעתי להשאיר את ההתחלה ליד הדמיון. ומי שלא מעריץ יכול לוותר ממילא.

"הוא היה לוחם. אני לא. אני הייתי שורד. הוא חי למען הניצחון הטקטי. אני חייתי כדי להשתין על הקבר של היריב. מיקוד שונה.״ (עמוד 321)

"הפרשה" ספר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. עלילת הספר מתרחשת בשנת 1997 במדינת מסיסיפי, בעיירה קטנה בשם קרטר-קרוסינג, הסמוכה לבסיס צבאי, ועוסקת בחקירה האחרונה שניהל ריצ'ר בשירותו הצבאי. ריצ'ר, גיבורו הקבוע של צ'יילד, רב-סרן בצבא ארצות הברית, הינו חוקר במשטרה צבאית. הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני וקשוח; אך מעבר לחיצוניות זאת מסתתר אדם טוב לב ונדיב, המעוניין להלחם ברע, ולהחזיר לעולם את הטוב והצודק שבו. ריצ'ר, גבר גבוה, גדל גוף וחזק, הינו בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית "ווסט פוינט". במשטרה הצבאית נחשב ריצ'ר לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. ובעברו ניהל חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני. בנוסף עמד ריצ'ר בראש יחידת חקירות מיוחדת במשטרה הצבאית אשר חקרה מקרים בהם מעורבים לוחמי יחידות מיוחדות בכוחות המזוינים של ארצות הברית, ובהם הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. במהלך שירותו לחם במבצע מטרה צודקת ובמלחמת המפרץ, וכקצין צעיר עוטר על גבורתו בביירות:
״כוכב הכסף,״ היא שאלה. ״על מה?״
״ביירות,״ הוא אמר. ״משכתי החוצה כמה בחורים מהבונקר.״ (מתוך הספר "ניסיון קטלני", הוצאת קוראים, 2002, עמוד 99)
הוא איש פעולה ובשעת הצורך אף איש אגרוף, אך בעל לשון שנונה. הוא אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. במסגרת שירותו בצבא הוכשר ריצ'ר כלוחם מיומן בסיור, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה. לאורך סדרת הספרים הוא מתגלה כצלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה, וכן כבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע ואיגרוף.

כאשר ריצ'ר נשלח לקרטר-קרוסינג נאמר לו שמדובר בחקירה רגישה בנוגע לרצח אלים של בחורה צעירה ומושכת. בבסיס הסמוך מוכשרים לוחמי יחידת הריינג'רס של הצבא, הנשלחים למשימות סיור ותצפית בקוסובו, והחשש של רשויות הצבא הוא כי את הרצח ביצע מפקד אחת הפלוגות ביחידה, אשר, כמה צפוי, הינו בנו של הסנאטור העומד בראש ועדת הכוחות המזוינים בסנאט. ריצ'ר פוגש בעיירה את השריף, אליזבת דוורו, אשר בדומה לו שירתה כחוקרת באגף מקביל בחיל הנחתים. מכאן העלילה מקבלת את התפנית הרגילה, שבמהלכה בוחר ריצ'ר להתעלם מן הפקודות המגיעות מגבוה לטייח את הסיפור כולו. אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, ואף שלכאורה הסוף ידוע מראש הסיפור עובד. צ'יילד טווה סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. מומלץ!!

תקציר העניינים, ובניגוד להרגלי:
1. קשה לקרוא באנגלית, כשמדובר בחומר שאינו מקצועי.

2. אבל זה אפשרי. אם גם איטי הרבה יותר.

3. Affair זו גם "פרשה" סתם, וגם "פרשת אהבים", כלומר רומן. בעברית מפספסים את הכפילות.

4. Jack Reacher נשמע הרבה יותר עשיר ומכובד מג'ק ריצ'ר. גם Douvroux מרשים הרבה יותר מסתם "דברו".

5. מדובר בשנת 1997. קלטתם? זה 1997. זוכרים שזה 1997? כבר אמרתי, 1997. סתם שלא תשכחו שמדובר ב-1997.

6. ב-1997 ריצ'ר היה בן 36. לטובת הכרונולוגיה של הספרים הקודמים והבאים.

7. לידיעת הקוראת אפרתי המודאגת: בספר הזה נספרו עשר מקלחות. בשישה ימים או משהו. הגייני מספיק. מצד שני - לצחצח שיניים בלי משחה?

8. כוריאוגרפית המכות מרשימה מאוד. הדיאלוגים קצת פחות, אבל ניגלי כבר אמרה את זה לפני.

9. מרתין לותר קינג? מרטין לותר קינג??? באמת????

10. ואחרי כל הקטנוניות הזאת: נהניתי מאוד. אפילו שבאנגלית. היה נעים, נחמד וטוב, גם אם לא מאוד מחוכם. אני לא מתוחכמת אז לא הצלחתי לנחש את הסוף, אז היה מתח. ואולי הקריאה האיטית שלי (שלושה ימים לספר אחד, במקום שלושה ספרים ביום אחד בעברית) יצרה את המתח הנוסף. זה חביב לעשות כתיבה רטרואקטיבית, אבל אני עדיין מחכה לראות האם צ'יילד יכתוב עוד ריצ'ר מהזמן של אחרי "61 שעות", ואם כן, אז איך. ארבעה כוכבי-מתח.

אני אעשה מעשה השקול להתאבדות ואשווה את לי צ'יילד להרלן קובאן.
כשהתחלתי לקרוא את הספר היתה לי הרגשה שכבר קראתי אותו. אני מכיר את כל השמות
הסיפור מוכר לי ואפילו העלילה, חבר קונגרס מושחת שמגן על בנו המושחת.
אז יכול להיות קראתי אותו פעם או שלי ציי'לד מתחיל למחזר (מי אמר הרלן קובאן).
גם אחרי שסיימתי לקרוא אין לי תשובה ברורה מי מהנ"ל היא האפשרות הנכונה.
אבל עלתה בדעתי אפשרות שלישית, לי צ'יילד מחזיר אותנו לתקופה שריצר היה על מדים
ו"הפרשה" היא הסיבה שזכינו שריצ'ר יפוש מהצבא ויסתובב ברחבי אמריקה. מכיוון שכבר
קראנו כ"כ הרבה ספרים ואנחנו מכירים את היחידה שלו במשטרה הצבאית- הקצינים שממונים עליו,החיילים
שתחת פיקודו, את המשפחה שלו וכו'. לכן סיפור מתחילת דרכו נראה מוכר.
אז לי צ'יילד עשה הימור כשחשף את ריצ'ר בתחילת דרכו למרות שהקורא המצוי (חסר זכרון ,כמוני)
עשוי לחשוב שכבר קרא את זה או שמא אני המהמר, כשחשפתי את עצמי לבקורת צולבת מאגודת אוהדי ריצ'ר.

עוד ספר משובח מסדרת ספרי ג'ק ריצ'ר. הפעם החליט הסופר לי צ'יילד להסביר לקהל המעריצים איך ג'ק ריצ'ר השצחרר מהצבא והפך להיות נווד שמחפש אנשים רעים "להרביץ בהם קצת נימוסין וצדק".
בספר, הכתוב בגוף ראשון, ומסופר מפי ג'ק ריצ'ר עצמו, אנו מתוודעים לחקירה צבאית שתביא את הקריירה של ריצ'ר לסופה.
מרגע שהתוודעתי לספריו של לי צ'יילד על ג'ק ריצ'ר, ידעתי שאקרא כל ספר בסדרה.
מדהימים אותי לפעמים התיאורים שהסופר משתמש בהם כדי להמחיש קרבות או מקומות בהם מבקר הגיבור. יכול להיות שלי צ'יילד נודד ברחבי ארצות הברית, בעקבות הגיבור שלו ? האם ג'ק ריצ'ר הוא דמות הקיימת במציאות. אם כן, הוא בהחלט הגיבור שלי....

אני יודע איך ג'יק ריצר, הפך להיות ג'ק ריצר.
ואני לא תכוון איך הוא הגיע לעולם, אני מתכוון איך הוא הפך להיות מי שהוא.
וזה נכון גם לקטע שלו עם מברשת שיניים מתקפלת, ההתנתקות מהרכושנות, ולבישת סך הביגוד שברשותך ואחר כך
לזרוק לפח. וגם כמובן איך הוא הפך למגן של החלשים, לרודף צדק, לבלתי פגיע, ובכלל לשילוב האולטימטיבי סופרמן, המגן, איש הברזל והחייל האוניברסלי.
אז אני יודע איך ג'ק ריצר הפך להיות ג'ק ריצר, ואפילו נהנתי מכך מאוד. כרגיל.
עכשיו נשאלת השאלה איך לי צ'יילד הפך ללי צ'יילד?

הספר ה- 16 (אם אני לא טועה) בסדרת ג'ק ריצ'ר.
הראשון נכתב ב- 1997, הנוכחי ב- 2011, ב- 15 השנים האחרונות וב- 15 הספרים הקודמים בסידרה, ג'ק ריצ'ר, קצין משטרה צבאית לשעבר, אזרח ונווד המטייל ללא מטען וללא מטרה ברחבי ארה"ב, נתקל במצבים שונים ולא נשאר אדיש לצורך לעזור לחלשים, למסכנים, ולסתם אנשים שצריכים מושיע שיסייע להם מול הנבל השכונתי או האזורי.
בשונה מכל הספרים הקודמים הפעם לא מסופר סיפורו של ריצ'ר האזרח הנווד אלא הסיפור של ג'ק ריצ'ר הקצין וחוקר המשטרה הצבאית. ריצ'ר נשלח לפעול במסווה, ולחקור פרשת רצח של אזרחית, סמוך לבסיס צבאי אי שם, החקירה העיקרית מתנהלת ע"י קצין משטרה צבאית מקביל לו, שנשלח אל תוך הבסיס, וריצ'ר נשלח, לחקור מצד העיר, רשויות השריף והמשטרה, ולנסות לגלות לאן מובילה החקירה. אופייני לריצ'ר שהוא אינו משאיר אבן בלתי הפוכה במטרה לחקור ולהגיע לשורש האמת ולמצות את הדין עם פושעים ועבריינים.
זה אומנם הספר האחרון בסידרה, עד כה, אבל למעשה הוא הראשון כרונולוגית, וגם זה שמהווה את ההתחלה והראשית לכל סיפור חייו האזרחיים של ריצ'ר ולמעשה לכל הסידרה.