משחק השחמט הוא ספורט, ספורט למוח. משחק בו יושבים, אחד מול השני, שני יריבים קשוחים. ריכוז, סבלנות, שימוש בטקטיקה הנכונה - כל אלה עושים את ההבדל עבור מי שמנצח ועבור מי שמפסיד במשחק הפסיכולוגי והשכלי הזה.

כדי לשרוד במלחמה הגדולה הזו שנקראת 'מלחמת העולם', או במילים אחרות "לנצח" בה, אדם צריך להיות עם מוח של שחקן שחמט. כלומר, לחשב את מהלכיו בחוכמה, בסבלנות, בזהירות, להשתמש בטקטיקה הנכונה.

הספר עוסק בשתי דמויות מרכזיות. האחד, אלוף שחמט - שחקן שחמט מהטובים בעולם, שחקן מוכח עם תעודות. האחר, אדם אלמוני - לא ראה לוח שחמט כבר זמן רב, וכששיחק בעבר היה זה בינו לבין עצמו, בחדר ריק ללא כלום, בתקופת מלחמת העולם. השחמט היה מה שהציל אותו מהשיגעון בתקופה הקשה הזו, שיגעון אשר חוזר כעבור שנים, כשהוא מוצא את עצמו מתחרה באותו אלוף עולם...

צוויג רקם כאן סיפור קשוח על מלחמה - מלחמה בתור משחק לוח, ומלחמה שבחיים האמיתיים - והופך את משחק השחמט לקרב מוחות מרתק ומותח ומלא אמוציות. אהבתי, נובלה מסקרנת.
מדובר בעצם בנובלה האחרונה שכתב צוויג, למרבה הצער, כי לאחר מכן הוא התאבד בשל המלחמה - משמע הפסיד במשחק השחמט של המציאות. מעניין מה עוד היה יכול להספיק לכתוב לו היה בחיים.

אני מניח שאם אתחיל בגילוי נאות ואומר כי אני אוהב את כתביו של צוייג, לא יהיה בכך משהו מפתיע שכן אני מניח שאיני לבד בחיבה הזו לכתביו. הסיבה העיקרית לחיבה הזו היא כי צוויג כותב בעיקר על נפש האדם. כך בספרו על פרדיננד מגלן, על מרי סטיוארט, על מרי אנטואנט, מנדל של הספרים או כל ספר אחר. תיאוריו של צוויג את המתחולל בנפש גיבוריו בצורה כל כך מדוייקת, הם אלו התופסים אותי ויוצרים את תחושת ההזדהות.

נובלת שחמט היא סיפורם של כמה אנשים: אלוף העולם מרקו צ'נטוביץ אשר לו סיפור מיוחד כיצד למד לשחק והפך לאלוף העולם, סיפורו של מק'קונור המנסה לאתגר אותו וסיפורו של ד"ר ב' המחליף את מק'קונור. מכאן הסיפור הוא סיפורו של ב', האיש שנעצר על ידי המשטר הנאצי ונחקר תוך כדי החזקתו בתנאי בידוד קשים. ד"ר ב' חושף את מה שהביא אותו לרמה כה גבוהה של שליטה במשחק השחמט. יש בסיפור הזה מוטיב מסויים שהזכיר לי את "נער החידות ממובאי" אבל אולי זה רק הדמיון הפרוע שלי.

בחזרה לצוויג: את מה שהוא מצליח להכניס ב-90 עמודים של כתיבה, יקח לסופרים אחרים כנראה 200 וזו עוד אחת מגדולותיו: סוד הצמצום.

סיפור מופלא.

כולנו חיים גם בדימיון. בלי דימיון לא נוכל לנהל חיים נורמליים. למשל, כשאנחנו הולכים לעבוד אנחנו חייבים לדמיין את הדרך - אחרת לא נגיע לעבודה. גם קניות מצריכות מאתנו דימיון רב, לפחות כשאף אחד אחר לא מאכיל או מלביש אותנו. וכך הלאה וזה טוב. חיים שהם רק חומריים לא טובים אפילו לתרנגולות. אבל מה קורה לאחד או אחת שנכנסים לחנות לקנות חולצה, למשל. פתאום יש הרבה חולצות, בהרבה צבעים והמוח מתחיל להשתגע. זה או זה - מה מתאים לי יותר - מה טוב יותר. הידע האישי שלי יכול לספר שלרוב יוצאים מהחנות לפחות עם שתי חולצות או יותר ורק בבית מתחילים להבין את הטעות - אם בכלל.
יש גם אנשים שאצלם הדימיון עובד שעות נוספות, חלקם מבין את זה ומתאים עצמו למציאות, החלק האחר צריך, בדרך כלל, לשהות במקום מוגן.
וזה הסיפור כאן, סיפור על אדם רגיל והגיוני שבעקבות בידוד כפוי התחיל להשתמש בדימיון יותר מדי, ולבסוף איבד את המציאות.
האיש שבספר שיחק שחמט דימיוני נגד עצמו, אבל זה יכול לקרות לכל אדם בודד כשהוא במצוקה, וגם בפחד.
לא קראתי ספרים אחרים של סטפן צווייג. ניסיתי פעם ולא אהבתי את הסגנון. גם לא חושבת שאתאמץ עכשיו לקרוא עוד. את הספר הזה קניתי בגלל הדירוג שהוא קיבל כאן ב'סימניה' בתוספת להיותו במבצע בחנות, והוא היה מעניין, שזה טוב, כי זה לא תמיד קורה לי עם ההמלצות כאן. חוץ מזה גם ככה יש לי רשימה ארוכה מאוד.
נתתי לו רק 4 כוכבים כי לדעתי צווייג התאבד לפני שהכיר טוב יותר את כוחות ההרס של הנאצים. גם האמירה שלו שטוב יותר להיפצע ולדמם בעבודת פרך ולא להיות בבידוד קצת הכעיסה אותי. אולי הסיבה שלי לא שייכת לטיב הספרות אבל בספר שררה אווירה של שנות ה-20 העליזות ולא של שייט בימים של מלחמה.

לפנינו סיפור לא רע על התמוטטות עצבים כתוצאה מכליאה בבידוד. אבל כל היתר, כלומר ההקשר של שחמט ושחמטאים, לא רק מיותר אלא מעיד על חוסר הבנה מביכה עד כאב. אפשר לומר שהבחירה בכותרת שמבליטה את עניין השחמט היא בגדר קליק-בייט (נוסח אמצע המאה הקודמת).

לא קרה אף פעם ואפילו מרחוק שתוך שנה מתקדם אדם מלשחק את המשחק הראשון שלו בחיים, לאליפות העולם. לא קרה ולא ייתכן שחובבן מגיע לכושר של רב אמן בעקבות משחקים של עצמו נגד עצמו המתנהלים בדמיונו. לא ייתכן במשחק בין חובבן לבין אלוף העולם, שאחרי עשרים מהלכים מצבו של החובבן יהיה אחרת מאבוד.

כן, אני מבין שיש מה שנקרא רשיון פואטי והשעיית אי-אמון. אבל יש גבול לשטויות המותרות אפילו בספרות. סופר לא יכתוב על צוללת עפה באוויר (אלא ביצירה שהיא פנטזיה במפורש). אם לסופר היה נחוץ לכתוב על קבעון במשחק מתמכר ותפקידו בהתמוטטות עצבים, אז היה עדיף שיבחר במשחק שהוא הבין — קלפים אולי. ואפילו אז, לא היה כדאי להדגיש בכותרת הספר את המשחק, כי כפי שכבר אמרתי, הסיפור האמיתי כאן הוא התמוטטות עצבים כתוצאה מכליאה בבידוד.

עם זאת, אזכה את צוויג בשמץ קטן של הבנה מציאותית לגבי שחמט, והיא שבניגוד לדעה רווחת, אלופי שחמט הם לא בהכרח אנשים מאד אינטליגנטים. לפני מספר שנים, מישהו מצא שמקדם המתאם בין IQ לבין מד כושר בשחמט — אצל מבוגרים, ובהינתן שהאדם כבר שיחק על רמה לפחות של חובבן רציני — הוא קרוב לאפס. אבל שחקנים, כמו אלוף העולם שבספר, שממש התקשו ללמוד קרוא וכתוב, זה אולי לא.

טוב, עוד פרט לזכותו של שטפן צוויג. אמרתי שלא ייתכן להגיע רחוק מ"אימון" תוך כדי משחקים מדומיינים של אדם נגד עצמו? אכן. אבל שישים וחמש שנים אחרי מותו של צוויג, מחשב בשם AlphaZero, שתוכנת עם שום דבר מעבר לכללים של המשחק (כלומר כך זז צריח, כך מלכה וכו') הורץ תשע שעות בהן הוא שיחק כמה מליארדי משחקים נגד עצמו. ובעקבות מה שלמד מזה, נהיה AlphaZero שחמטאי יותר טוב (ובהפרש גדול) מאלוף העולם.

על מדף מיוחד בספריה בבית מונחים ספרים של שני סופרים שהם תמצית ההנאה שבקריאה לפחות מבחינתי, ספריהם של סטפן צוויג ויוזף רוט. אני שומר אותם לימים מיוחדים בהם אני מעוניין בקריאה של משהו טוב ומהנה במיוחד. לצערי סיימתי כבר את ספריו של רוט ונשארו מעט מספריו של צוויג.

זו עוד נובלה מענגת מפרי עטו של אחד הסופרים הדגולים שיצאו מהעם היהודי סטפן צוויג.
מירקו צ'נטוביץ' הוא אלוף העולם בשח-מט. צוויג מספר את סיפורו של מירקו מילדותו בכפר עני במזרח אירופה, דרך גילוי כשרונו המופלא בשח-מט ועד להביסו את טובי השחקנים והתבססותו בראש הפירמידה. מירקו אדם מופנם, קשה לו ליצור קשרים חברתיים תקינים והוא אף חסר ידע וניסיון כמעט בכל תחומי החיים. בניגוד לאמני שחמט אחרים המעורים בתחומי חיים אחרים ובחיי החברה, מירקו נתפש כעוף מאוד מוזר ומנותק מסביבתו.

מירקו יוצא להפלגה מניו-יורק לארגנטינה כדי להמשיך ולבסס את מעמדו בעולם השחמט, בספינה הוא מכיר אחד ד"ר ב', שנמלט ממולדתו אוסטריה ואשר מביס את מירקו בקרב שחמט. ד"ר ב' כלל איננו מוכר בסצנת השחמט העולמית, אך הוא מצליח להביס את אלוף העולם מספר פעמים. כאן אנו מגיעים לעיקר הסיפור בו צוויג מציג את ד"ר ב', מיהו? מאין הגיע? מה עבר עליו בתקופת מלחה"ע ה-II וכיצד אדם אלמוני כמוהו מצליח לנצח את אלוף העולם בשחמט שוב ושוב.

זה לא הטוב בספריו של צוויג, אך גם הלא טוב בספריו מקבל בקלות 5 כוכבים. יש דמיון ומשותף בין חייהם של מירקו וד"ר ב' לחייו של צוויג וכנראה שסך כל הסיפור מצרף חלקים מהאוטוביוגרפיה של צוויג יחד עם מוטיבים סיפוריים שהמציא.

ספר נפלא. סטפטן צוויג אינו מאכזב. בכל ספר שלו הסיפור מרגש ועמוק ובנוסף מנתח את נבכי הנפש. כמו בסיפורים רבים של צוויג, הספר מורכב מסיפור בתוך סיפור ושניהם יוצרים מארג חכם מרתק ויחודי. צוויג מצוין בתאורי התלבטות הנפש, ביסורי הגוף, ובנסיון לריפוי שבדרך כלל כושל וגורם למפח נפש גדול.

הבעיה היחידה זה שהספר הזה קצר מדי...
כתוב ומתורגם נהדר כהרגלו של הראל קין. צוויג טווה עולם מלא ודמויות מסקרנות.
אין הרבה מה להוסיף מעבר לכך שזו קריאת חובה בעיניי, במיוחד לחובבי צוויג.

הנובלה האחרונה של צוויג שהתפרסמה אחרי מותו (בלי להתייחס כמובן לעולם של אתמול אותה השלים לפני שהתאבד).

מה עוד אפשר לומר על הסופר המופלא הזה? זוהי הפעם הראשונה לדעתי, בה התייחס לנאצים במפורש בספר (ישנה גם עקיצה כלפי היטלר על כך שאסר על פרסום ספריו. עקיצה שלא הופיעה בספר בגרמנית גם שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה).

בספר הזה, צוייג, שכנראה מופיע בספר על תקן המספר, מפליג בדרכו לברזיל ומשחק שחמט בשני רבדים:
ברובד אחד בעלילה עצמה שמספרת על אלוף שחמט ועל עוד בחור אלמוני המסתנן לסיפור לפתע.
ברובד שני, בעצם התפתחות העלילה. צוייג משחק איתנו הקוראים בשחמט. ההרגשה היא של פתיחת שחמט קלאסית ללא הפתעות מיוחדות, ואז לפתע מהלך אחד מפתיע משנה את התפתחות המשחק ומשנה את הקצב שלו עד למט הבלתי נמנע, ב 2 הרבדים.

צוייג במיטבו, גם כשחקן שחמט. וכרגיל, אמן בתיאור נפש האדם. אינך יכול שלא לחוש במצוקות אותן חש ד״ר ב׳, תחושת חוסר האונים והריקנות, לצד הגברת קצב פעימות הלב והמעבר לסוג של שגעון זמני ואיבוד שליטה עם התפתחות העלילה.

יצירת מופת, לה חיכיתי מספר שנים בעקבות אי הזמינות של ההוצאות הקודמות של הנובלה.
כגודל הציפיה, כך גודל הסיפוק. היה בהחלט שווה לחכות.

השאלה שנותרה פתוחה היא, האם זהו השיא? האם קראתי כבר את הטובות שביצירותיו או שמחכות לי עוד הפתעות? האם ישנן עוד יצירות מופת כאלו שטרם תורגמו (לפחות בהוצאות החדשות)?

אשמח לדעתכם.

בינתיים, תיהנו מכל עמוד, משפט, מילה ואות, תחזיקו הרבה זמן בפה, תלעסו בהמון סבלנות ותבלעו לאט, כי אין עוד הרבה כאלה בתנור שממנו התבשיל הגיע, והמנה די קטנה, בגודל בו מגיעים בדרך כלל דברים טובים …

'Schachnovelle- נובלת השחמת מספרת את סיפורם של דוקטור ב' וטנוביץ', אחד מפליג בשיט מניו-יורק לבואנוס-איירס, השני תקוע באוסטריה בעינויים של הגסטפו. הנובלה נכתבה בין השנים 1941-1938 ופורסמה בדרום אמריקה לאחר מותו של שטפן צוויג. דמותו של דוקטור ב' מבוססת על אוטו וון אסבורג- תושב אוסטרי שנתפס בדרכו לניו-יורק ונירצח בידי הנאצים.

"על ספינת הקיטור הגדולה, שעמדה להפליג בחצות מניו יורק לבואנוס איירס, שררו ההמולה ותזזית הרגילות של השעה האחרונה. (..) עמדתי ושוחחתי עם אחד ממכריי, במרחק מה מהשעון הזה על סיפון הטיילת, כשהבזיק לידנו אור מבזק פעמיים או שלוש- נראה שמפורסם אחד עוד הספיק להתראיין ולהצטלם מהר לפני ההפלגה. חברי הביט לשם וחייך.

"יש לך פה ציפור נדירה על הספינה, צ'נטוביץ'". הגבתי כנראה בארשת חסרת הבנה למדי לידיעה הזאת, כי חברי הוסיף והסביר:
מירקו צ'ינטוביץ', אלוף העולם בשחמט. הוא חרש בתחרויות את כל רחבי אמריקה ממזרח למערב ונוסע עכשיו לארגנטינה לקראת ניצחונות נוספים". (תחילת הנובלה).
המספר האלמוני נפגש בעלייה לספינה בצ'נטוביץ', אלוף עולם שבמקום מנקה שמלמד את המלכה גמביט במקלט, מלמד אותו אביו הכומר בארמונות מפוארים לאורך ילדותו בבלזק:
"בגיל שבע-עשרה כבר זכה בתריסר פרסי שחמט, ובשונה-עשרה באליפות הונגריה ובגיל עשרים כבר כבש את אליפות העולם. האלופים האמיצים ביותר, שכל אחד ואחד מהם התעלה עליו עשרות מונים באינטלקט, בדמיון ובתעוזה, ניגפו מול ההיגיון האיטי והקריר שלו כפי שהובס נפוליאון בפני קוטזוב, כפי שחניבל הובס מפני פביוס קונקטטור, שעליו סיפר חיוויוס שאף הוא הראה בילדותו תכונות בולטות של פלגמטיות ואימביצליות. כך אירע, שאל הגלריה של אמני השחמט, שמאחדת בשורותיה את הסוגים השונים ביותר של עליונות אינטלקטואלית, פ"פ, מתממטיקאים, טיפוסים מחושבים, רבי דמיון ועל פי רוב יצירתיים, נכנס לראשונה אאוט-סיידר גמור בעולם הרוח, נער איכרים כבד גוף ופה, שהעיתונאים עמלו לשווא לחלץ ממנו ולו מילה אחת ראויה לפרסום". (ע"מ 17-16).

צ'נטוביץ השתקן, המחכה בסבלנות למט בשחמט מעורר את זעם חברי המשחק באונייה- מי הכן יביס את השחקן המדופלם.
ככול שהם נאספים לשחק לא שחקנים מדופלמים כמו מק'קונור ולא המספר לא יביסו את צ'נטוביץ'- אלוף העולם. המספר מאתר בספינה את דוקטור ב' ותולה בו את מבטחו לזכיה מול צ'נטוביץ'.
דוקטור ב' מובל מביתו למחנה ריכוז ולבסוף לסבב חכירות בבית-מלון מאולתר.

"המצב הזה, שבאמת אין לתאר אותו, נמשך ארבעה חודשים. נו- ארבעה חודשים, את זה קל לכתוב
רק שנים-עשר תווים! גם קל לומר זאת:
ארבע חודשים- שש הברות. ברבע שנייה יכולות השפתיים לבטא זאת:
ארבע חודשים! אבל איש אינו יכול לתאר, לאמוד, להמחיש, לא לאדם אחר ולא לעצמו, כמה מתמשך הזמן במקום חסר חלל וחסר זמן, ואי אפשר להסביר לאיש כיצד זה טורף אותך ומחריב אותך, האין והאין והאין הזה שסביבך, רק השולחן והמיטה והגיגית והטפט, ותמיד רק השתיקה, תמיד אותו השומר שדוחף לך את האוכל בלי להביט בך, תמיד אותן מחשבות שסובבות אותך באין עד שאתה יוצא מדעתך". (ע"מ 54-53).
"המראה הראשון היה אכזבה ואפילו סוג של כעס ממורמר:
הספר שהושג בסכנה אדירה כ"כ, (..) לא היה אלא ספר תרגול לשחמט". (ע"מ 60)

דוקטור ב' מחכירה וחכירה מצליח להחביא בגופו ספר (אסור) בין החכירות של הגסטפו. הוא מגלה שמדובר בספר תרגול לשחמט- דיאגרמות של קרבות שחמט ולא חומר קריאה אסור, תחילה הוא מתאכזב ומתייאש עד שלבסוף הוא לומד את רזי המשחק ומתחיל לתרגל בחדרו

"בקיצור,את הדבר הבלתי אפשרי, האבסורדי הזה ניסיתי בייאושי במשך חודשים. אבל לא הייתה לי ברירה מלבד חוסר ההיגיון הזה, כדי שלא ליפול לשיגעון או לתשישות נפשית גמורים. מצבי הנורא הכריח אותי לפחות לנסות את הפיצול הזה לאני שחור ולאני לבן, כדי שלא להיחמץ תחת האין האיום שסביבי"
(ע"מ 65).

דוקטור ב' ניצל מחכירות הגסטאפו. הוא יעמוד אחד לאחד באונייה בין ניו-יורק לביונס-איירס מול אלוף העולם צ'נטוביץ. במהלך מט אחד במהלך התמוטטות עצבים יקרה הלא-יאמן! .

כשהייתי ילד אמא שלי נורה רצתה שהלמד שחמט. לצערי הרב נאלצתי אחרי הלימודים ללכת לכיתה שהיו שם רק יוצאי ברית המועצות שבקושי דיברו עברית (שנות ה-90). לא למדתי כלום והיה מולי תמונות של כול המהלכים. שחמט מלבד הנובלה הנהדרת של צוויג שהשחמט הוא רק אלגורי בה משעמם ומרדים אותי.