• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רומן וינאי

רומן וינאי

מאת דוד פוגל

הביקורת של חיה

תמונה של חיה
רומן וינאי

רומן וינאי

מאת דוד פוגל

הביקורת של חיה

תמונה של חיה
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2012
סדרה:ספריה לעם #652
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
דן סתיו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“מיכאל רוסט, צעיר יהודי בן 18 מהפריפריה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, מגיע לוינה המעטירה בשעה "שמלכה”

16/20
ביקורות על רומן וינאי
הבאה
עומר ציוני
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

רומן מעניין המתאר את החיים בוינה ערב מלחמת העולם הראשונה .
הקורא נחשף לרייקנות והנהנתנות שמילאה אז את העיר . כל הצעירים שם וביחוד גיבור הספר מיכאל רוסט, מתוארים כרודפי תענוגות וכסף. הסופר מצליח להעביר את תחושת הרייקנות ואת האוירה העליזה כביכול המאופיינת בבגידות, בתי בושת, בתי יין ומסבאות, נשים נשואות ובנותיהן ממהרות לבגוד בקלילות וללא רגשות בבעליהן ולהיפך. כבר מעטיפת הספר בו מופיעות זוג רגלי אישה בגרבי רשת שחורים אנו מבינים שכנראה מדובר ברשת נשים הממלכדת גברים או להיפך. השפה העברית בה משתמש הסופר מאוד עשירה והמשפטים כבדים וליריים ולדעתי לא מתאימים לפשטות הדמויות.
חיה הלר

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של עולם
עולם
תמונה של יעל מונטנייז
יעל מונטנייז
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של גלית
גלית
תמונה של אנקה
אנקה
7קוראים|גיל ממוצע60|86%נשים

על המבקרת

תמונה של חיה

חיה

חברה מזה 15 שנים
47 ביקורות•1 נבחרות•244 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים
תמונה של חיה
חיה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות47
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה244
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית26ספרות מתורגמת17ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

2 תגובות
חני
חני •לפני 13 שנים

זה מדהים

איך שכל אחד רואה מהכיוון שלו הבטים שונים שרגשו אותו או לא.. מה עם השפה הארכאית הכתובה בספר,הרומנטיקה,העדינות שבה הגיבור מדבר אל הסביבה..וואו ראיתי בספר הרבה הרבה יותר מסתם נהנתנות ובתי בושת..
אנקה
אנקה•לפני 13 שנים

אז כמה כוכבים הענקת לו לפי הדרוג שלך?

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חיה

היהדות שלא הכרנו

היהדות שלא הכרנו

יוכי ברנדס

ספר שטחי ורדוד המתיימר לדבר על נושאים העומדים ברומו של עולם הסופרת מציגה לנו רעיונות נישגבים והיא המומחית באה להסביר מהי יהדות לאותם אנשים שפשוט לא מכירים: נושאים כמו תיקון עולם, דת ומדינה, מעמד האשה , ישראל והעמים, ואפילו על כל חגי ישראל ! ספרתי מדובר על 47 נושאים שונים שנמצאים ביניהם וכולם נכללים בספר הקטן הזה !! מדובר כמות אדירה!! ונשאלת השאלה האם ספר כזה יכול להיות ספר רציני ? ככה לכתוב בשטף כמו מורה בעממי שבודקת מבחנים ומציינת בעט אדומה זה טוב ! זה טוב מאוד !! זה גרוע וכו' הסופרת נותנת ציון ומחווה דעתה על כל נושא נכבד שמסתכם בעמוד או בכמה שורות וממהרת קדימה כמו רוח סערה לנושא הבא. בלי ירידה לעומקם של הדברים, בלי הצגה מפורטת ומסודרת של דיעות שונות משני הצדדים , היא קובעת דיאגנוזה לכל נושא כמומחית בעלת ידע ומקוריות , מרפרפת בין הסוגיות הקיימות , ולא מאפשרת לקורא התמים שבאמת לא מכיר ולא כל כך יודע היא לא מאפשרת קצת להרהר ולחשוב על הדברים לעומקם ! ואכן הספר שטחי ועמוס בשגיאות ואי דיוקים.

הסופרת מאמינה שהיא בקיאה ביהדות ולכן היא גם מסמיכה עצמה לדבר בשמה של היהדות לאלה שלא מכירים. היא מדגישה לאורך כל הספר שהיא מגיעה מהמקום הכי דתי והכי חרדי ועל כן היא מומחית לדבר בשם היהדות שלא הכרנו.
דוגמא לרדידות נושא ברית המילה : הסופרת מדגישה ברוב חשיבות את העובדה שעדיין לא הוכח שזה בכלל בריא לעשות ברית מילה ויש דיעות לכאן ולכאן ווכן היא מציינת את העניין הסקסי שעדיין לא ברור מי נהנה יותר מסקס הנימול או הערל. זה מה שמעניין אותה בנושא לקרוא ולא להאמין ! סופרת שמדברת בשם היהדות ממתי ברית מילה ביהדות זה עניין של סקס טוב או רע ? הלא ברית מילה הוא אחד מעיקרי האמונה היהודית הוא חוק יסוד של האמונה היהודית, בבחינת יהרג ובל יעבור ! כל יהודי מקיים ברית מילה עוד מימי אברהם אבינו! ישנם בעולם עוד מילארדי מוסלמים בני אברהם וישמעאל שלא שואלים אם זה טוב או רע אלא מקיימים את מצוות ברית המילה לכל זכר בגיל 13! ויש עוד כהנה וכהנה דוגמאות לרדידות ושטחיות בספר ! ונשאלת השאלה לאיזה סוג קוראים נכתב הספר הזה?

לפני שנתיים•חיה
קיבוץ ברלין

קיבוץ ברלין

יוסי עוזרד

שמו של הספר "קיבוץ ברלין" מביע את הרעיון שבספר האומר שלמרות שגיבור הספר אורי דולב עזב את הקיבוץ , התנתק מהארץ ובורח לברלין מסתבר שהקיבוץ "משמר הצפון" נשאר איתו תמיד והוא עמוק בלבו גם בברלין הרחוקה.
הספר כתוב בשטף כיומן אוטוביאגרפי והוא נוגע בשלושה נושאים ילדות כייפית ונפלאה של חיים יפים בקיבוץ "משמר הצפון" חיים בטבע השתובבות עם חברים והמון שמחה מצד שני השרות הצבאי קרבי כשברקע מלחמת יום כיפור (החלק הזה מאכזב כי הוא כתוב בצורה קלילה ולא אמינה כאילו מדובר באיזה מבצע ) והחלק השלישי הוא הוא נבירה בזכרונות העבר הרחוק של ההורים והמתערבבים עם זכרונות ילדות של הדור השני וזאת כדי להגיע להבנה על מהלך החיים של כל הסובבים.
בספר יש אמירה על דור המייסדים "יכול להיות חשבתי שאנחנו בני הדור השני היינו האכזבה הגדולה של המפעל החלוצי החלום הקיבוצי מתנפץ אל מול ההוה"
מסתבר שהאושר נמצא בכוס תה ביום שמש נעים ואפשר להגיד שזו בעצם המחשבה של כולנו
אהבתי את הספר

לפני 3 שנים•חיה
הר אדוני

הר אדוני

ארי דה לוקה

שמו של הספר "הר אדוני" ותמונת הבומארנג הנראה כצלב מתעופף וטס גבוה נראים בעיני כסמלים המספרים את המחשבה שמסתתרת מאחוריהם.
ונשאלת השאלה למה הסופר ארי דה לוקה להשתמש בסמלים דתיים כמו שם הספר
"הר אדוני" או מה ראה להפגיש את הקורא עם דמותו הטרגית והמעוותת של היהודי הסנדלר הגיבן דון רָפָניֶלו אשר למרות כל הסבל שעבר עליו הוא אישיות של נתינה הוא תופר ומתקן בחינם נעליים לכל עניי העיר איש חכם ובעל דעה וידע , איש רוחני הנושא עיניו ונפשו לירושלים .
"הוא עושה למחשבות מה הוא עושה לנעליים מניח אותן על הדוכן הפוכות ומתקן אותן" ואומר בהתרסה לאלוהים "אנחנו בלי פספורט, בלי זכויות, אנו בני אדם חיים מסורבי מוות צריך לקבל גם את העונשים ההיתוליים שלו" , גם שמה של הנערה "מריה" שלמרות היותה מנוצלת מינית דווקא היא מתגלית כנשמה טובה וטהורה. וגם הופעת "החמור" בתחילת הספר וגם בסופו " בכתבי הקודש יש רבה ידיעות על החומר בהמה מועילה , מעריכים אותה, אבל הצעקה שלו לעומת זה היא חסרת תועלת ענקית , נוגעת רק לו ולאלוהים" וכן סמלית דמותו של הנגר מאסטרו אריקו שמזכירה יוסף הנגר בעלה של מריה ועוד.
הספר הוא סיפורו של נער מתבגר אשר בתוכו בוערת תשוקה בלתי מוסברת דמויית בומארנג שבתמונת הספר הוא נראה כמו צלב מתעופף. הבומרנג של הנער רוצה להתפרץ מתוכו ולהשתלח הרחק ולא ידוע אם שחרורו יהיה לטוב או לרע "יחד גדל גם הרוע יחד איתי עם כח הזרוע לשחרר את הבומרנג גדל כוח שמסוגל לתקוף" "מהלך מוטעה של האחר מסיר את "המסמרים" מהמכסה , והדם הרע מזנק החוצה" ההוכחה לכוחו המתפרץ נמצאת בסוף הספר הנער "מכבה את העין הטובה ומשחרר את הבומארנג שפוגש בדיוק את היהודי הסנדלר עם הכנפיים והנוצות "העולה והולך למקום העקבה המתלקחת של הבומראנג". (שנשמע כקורבן עולה.) ואז הנער חוזר ופוקח את העין הטובה, תופס את הצל הפושע הרוכן מעל מריה ומשליך אותו מהמרפסת בחוזקה.

נראה כאילו הסופר משווה את רָפָניֶילו היהודי הגיבן כקורבן נצחי של הרוע בעולם.
כמו ישו בזמן צליבתו בגולגולא ששם הוא נצלב ביחד עם עוד פושע והיה קורבן עולה. בסוף הספר אנו מוצאים שוב את מוטיב החמור הקול שיוצא מגרונו של הנער שאומר:
"זה קול, זה הקול שלי, נעירת חמור שקורעת את ריאותי, אני צועק ובשביל הצעקה שלי אין מקום על גליל הנייר ומעל מונדידיו" בגאולה המשיח יבוא על חמור ככתוב בספר זכרייה פרק ט' גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִיַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" שהוא המשיח!
בעיני נראה כאילו מדובר במחאה כנגד העוול וההשמדה שעבר העם היהודי , ודמותו של הנער שאיננו יודעים את שמו מסמל את הדחפים הנפשיים והגופניים החבויים בתוך כל אדם עוד מנעוריו והם מפרצים בסופו של דבר לטוב או לרע
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
הנסיך הקטן (1981)

הנסיך הקטן (1981)

אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)

כמה מילים על הספר הנסיך הקטן
כשגמרתי לקרוא את הספר הרגשתי עצב ועגמומיות לא ברורה,
כנראה שבכל אחד מאיתנו מסתתרת דמותו של "הנסיך הקטן"
זו אותה נקודה זוהרת בלבו של כל אחד מאיתנו כמו כוכב נוצץ שחבויים בו זיכרונות ילדותנו שהייתה כולה תמימות ואמונה.
כל אחד מאיתנו היה פעם נסיך קטן ילד בודד וסקרן שחיפש חבר אמיתי לְאַלֵף .
זה ספר פרי דימיון והלך רוח ומחשבה של הסופר אנטואן דה סנט-אכזופרי בהיותו בודד וצמא במדבר סהרה כאשר מטוסו נפל שם. בסיטואציה שכזו כאשר אדם נמצא לבדו בסכנה מוחשית, ללא נפש חיה מסביבו, לבדו ללא אפשרות לשמוע הד קולו!
להיות רק לבד עם עצמו מתבונן ביאוש בשממה המדברית האין סופית ובלילה מסתכל בתקווה בשמיים הנוצצים הפרוסים מעליו והם יפים נוצצים וזוהרים באין ספור כוכבים. "נוף זה בעיני הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כולו" (כדברי הסופר)
זה המקום שרק בו יכולות לעלות ברוחו המחשבות על האדמה הנוראה שמתחתיו ועל הכוכב המסתורי המופלא הנוצץ מעליו , מקום שמעלה בו שאלות ומסקנות על מהות החיים ותכליתם , מסקנות על חברות, על נאמנות, מחשבות על בני האדם וכל עמלם הריקני, על אהבת אמת , וחברות ובעיקר לדעת שהאמת נמצאת בנסתר.

לא ידוע אם הנסיך הקטן על כל סמליו היפים מת או שהוא חזר שוב לכוכב הקטן שממנו הוא הגיע. אבל תמיד כשנרים עיניים לכוכבים שבשמיים נשאל את עצמנו האם יש אחריות טוב וצדק בעולם
האם אכלה הכבשה את השושנה , כן או לא?

לפני 3 שנים•חיה
זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים
כתבה גוזל יכינה , תרגום חמוטל בר-יוסף

אחד הספרים הטובים שקראתי בהתרגשות ובנשימה עצורה! הסופרת המופלאה גוזל יכינה פוקחת את עיני הקורא ומכניסה אותו הישר אל העלילה. לתוך הסבל והעוני , זורקת אותו אל תוך הקור הנוראי שפוקד את האיכרים הפשוטים שהפכו לקורבנות אדם הנודדים בשם המהפכה. בספר אנו פוגשים שיירות אדם מזי רעב, ללא רכוש מוצאים בכח ממקומות הולדתם ומובאים ברגל וברכבות אל הערבות השוממות והקפואות של סיביר , אלו אנשים מבוגרים חסרי כל הולכים לחיות במדבר של קרח של מינוס 40 מעלות .
הסופרת מצליחה לזעזע אותנו בסיפור חייה של זוליכה שגזלו ממנה את ביתה את משפחתה ואת רוחה , שדרך נדודיה עד סיביר הרחוקה אנו חשים את גודל העוולות שנעשו לעם הרוסי בשם המהפכה !!
זו חברה שאיבדה צלם אנוש ! אין רחמים!! וביחוד אצל הבולשביקים הממונים מטעם שלטונות המהפכה דווקא אותם מנהלים ושומרי חוק הם אוסף של בורים שרשעותם ושחיתותם מזעזעת. כולנו מכירים את ההיסטוריה של אותה תקופה 1930-1945 היודעת לספר על 20-30 מיליון אזרחים רוסיים שנרצחו ע"י השלטונות .
בעיני גיבורי הספר מדברים אלי\ינו כסמלים
זוליכה שהיא הגיבורה הראשית מסמלת בעיני את אמא רוסייה אדמה באותן שנים 1930-45 אומה ענייה נגזלת ושותקת, שעם הזמן פוקחת עיניים מגלה את העולם שסביבה, נלחמת בכל הרוע שמסביב וזאת כדי להציל את בנה יוסף

ד"ר וולף קרלוביץ המכונה לייבה – מסמל את השכבה הנאורה את המלומדים והמדענים, שבחרו להתעלם מהמצב הנוראי העובר על ארצם. בחרו שלא לראות את עוולות המהפכה. ורק בגלות בסיביר הם לפתע מתעוררים וממלאים את תפקידם.

איוון איגנטוב – מסמל את השלטון של אותם ימים – הוא נציג החוק האכזרי הממונה על ביצוע הגלייה , שגם הוא בסופו של התהליך הופך להיות כמו כולם קורבן המהפכה . הוא נשלח לשרת את השלטונות ולפקד על הגולים שהוא הביא ברכבות לאי שם בסיביר הרחוקה והקרה כאשר במשך כל חייו הוא מנסה לרצות את הממונים עליו אך לבסוף כמו מליוני בני אדם אחרים הוא מאבד הכל במשטר רצחני שעובד באיומים, הלשנות ובגידות .

יוסוף - הבן של זוליכה הוא קרן האור בספר הוא מסמל בעיני את הדור הצעיר החדש שקם בברית המועצות. דווקא הוא שנולד בתוך כל הזוועה הקור העוני והבערות, שגדל בתוך כל הרשעות הוא בוחר לברוח מהמקום הנורא כדי להגיע למקום של רוחניות של אור של צבע לבית ספר לאומנויות במוסקבה.

הספר הוא יצירה נפלאה הכתובה בלשון ציורית ומתורגמת ע"י המשוררת חמוטל בר יוסף שבזכותה הספר נקרא כמו שירה והתיאורים המרהיבים מאפשרים לקורא להרגיש את הדמויות להתערבל ולהתמזג עם הטבע ולהיות חלק ממנו.
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
שפת הנביאים סיפור חייו של אליעזר בן יהודה

שפת הנביאים סיפור חייו של אליעזר בן יהודה

רוברט סנט גוהן

על הספר שפת הנביאים מאת: רוברט סנט ג'והן

ספר נדיר, ספר שכובש אותך מסקרן מותח ומהנה. אך אין ספק שגדולתו של הספר כשהוא גם מצליח לגעת בך רגשית, זה ספר שגורם לך לחשוב ולשאול שאלות , שמלמד , שמחדש ואפילו מעורר התנגדויות או כעסים, זה ספר כזה שנשאר איתך במחשבה עוד זמן לאחר שכבר סיימת לקרוא אותו.
וזה מה שקרה לי עם הספר "שפת הנביאים" שהיה עבורי הפתעה בלתי צפויה. כתב אותו רוברט סנט ג'והן סופר אמריקאי לא יהודי שביקר בישראל בשנת 1948 ממש בתקופת מאורעות הדמים שהתרחשו בארץ. הוא ביקש להבין מהו הסוד הגורם ליהודים הבאים משבעים ארצות שונות להתלכד לאומה אחת? והוא הגיע למסקנה "כי פרט לתשוקה בוערת למולדת משלהם הייתה לשונם המשותפת הגורם המאחד הגדול שבמזגם". הוא הבין שלשפה העברית היה כוח מכריע בבנינה של האומה וזה הדבר אשר דחף אותו לחקור לשאול ולדעת ממקורות ראשונים על האיש אליעזר בן יהודה - מחייה השפה העברית.

ועל כך מדובר בספר "שפת הנביאים" . הספר כתוב בשפה עממית פשוטה וקולחת אין בו תיאורי רגשות, או הבעת דעה או בקורת. מדובר בעובדות שמספרות את קורות חייו של אליעזר בן יהודה איש אחד בעל חזון נבואי והוא גאולת עם ישראל, ארץ ישראל והשפה העברית.
בספר יש המון התרחשויות ומאורעות שונים בתקופה סוערת בחיי עמנו לטוב או לרע. אבל דווקא גודש הפעילות הבלתי פוסקת שלו יום ולילה . שטף המעשים בתנאים קשים ומסוכנים המועברים לקורא באובייקטיביות הם שגורמים לתדהמה והתפעלות מהדמות השיגעונית מהפכנית של אב"י
שעולה מתוך ההתרחשויות הרבות שבספר.

אכן הספר שהשאיר בי רושם עצום לגבי דמותו המופלאה של אליעזר בן יהודה

הוא נולד כאליעזר פרלמן בשנת 1858 בעיירה לושקי שבליטא בבית יהודי חרדי קשה יום, ילד קטן ורזה שלמד בחדר כמו כל הילדים שבעיירה. עקב בעיות כלכליות אמו האלמנה שולחת אותו הרחק אל דודו העשיר ללמוד בישיבה הגדולה ושם בדרך מקרה הוא פוגש איזה חבר שמשכנע אותו ללמוד דווקא אצל הרב יוסף בלוקר אשר מצד אחד לימד אותו תורה , אך מצד שני חשף את הנער לקריאה בספר "תועבה" שנקרא "רובינזון קרוזו" אוי ואבוי לפתע הנער התמים עם הפיאות הבהירות והלבוש המסורתי קורא בסקרנות ובהתלהבות רבה ספר הכתוב כולו שומו שמיים בעברית! מדובר בנקודת מפנה במחשבותיו. זה היה המקום וזה הספר שהדליקו בלבו של הנער את הניצוץ הראשוני לאהבת השפה העברית.
הדוד שנחרד מהכפירה הנוראית ממהר לשלוח את הנער חזרה לאמו. אך אליעזר הקטן נמלט והוא עייף ,רעב , ורועד מקור הישר אל בית כנסת הקרוב וכמו באגדות והנה בבוקר מוצא אותו שלמה יונאס ישן רועד מקור על ספסל שמחוץ לבית הכנסת , וכמו באגדות הנער מוצא חן בעיניו והוא מזמין את אליעזר כבן בית נוסף למשפחתו ופורס עליו את חסותו ואת אהבתו . בבית הזה של שלמה יונאס קורה המפנה ששינה את חייו לדרך שאין ממנה חזרה .
הנער החרדי קיצוני מגודל הפיאות מגלה בבית זה עולם אחר שממלא את רוחו ונפשו בשאיפות אחרות. הוא מתחיל בחשק רב ללמוד שם צרפתית, גרמנית ורוסית והכל בעזרתה של דבורה בתו של יונאס שמתאהבת בנער הצעיר ממנה ומלמדת אותו על עולם פלאות שהוא לא ידע . הוא מתחיל לקרוא בשקיקה ספרים הוא מכיר דברים חדשים ושונים מכל שידע ומנקודה זו רבותי הכל היסטוריה.

קשה שלא להתפעל מה כבר כותב עלם צעיר לבחורה לאחר שהוא עוזב את הבית כדי להמשיך בלימודיו (ציטוט ממכתבו לדבורה)

"מטרתי הראשונה היא להשיג רמה כלשהי שתאפשר לי לבוא במגע עם האישים היהודיים הגדולים בני זמננו כדי לעניינם בתוכנית לשיקומו של העם היהודי על אדמת אבותיו . חפץ אני ללמוד את תולדות עמנו ככל אשר אוכל. מקווה אני למצוא הכל באוניברסיטה המכונה סורבון." פשוט לא יאומן שכזו היא שאיפתו של עלם צעיר !!

והחיים כסטודנט ממש לא קלים הוא לומד באוניברסיטאות שונות ונחשב כעילוי .
הוא מצליח להתבלט ולקבל מילגות. שולח מאמרים לעיתונים והכל בנושא אחד
ויחיד "עם ישראל" וחותם בשמו החדש שבחר לעצמו בן יהודה אליעזר.

הוא מתגורר בעליית גג של בית יש בפריס, בלי כסף וללא כל אפשרות להתחמם. הוא אכל בקושי איזו ארוחה אחת ביום ואף היא דלה
ובריאותו נפגעה קשות. הוא חלה בשחפת מחלה שתלווה אותו מאז עוד סוף ימיו.
"רעיונותיו המהפכניים של אב"י לא היו מקובלים באותם ימים, וחלקם הגדירו אותו כקנאי ופנטיקן. ובחברה האינטלקטואלית של פריז בה הסתובב חלקם גם התנגדו ולעגו לרעיונותיו,
אליעזר נחוש בדעתו לעלות לארץ ישראל, בחינת ''נאה דורש ונאה מקיים''.
הוא מציע נישואין לדבורה , שלמרות התנגדות הוריה, היא עדיין מאוהבת בו והם מחליטים להתחתן ולעלות לארץ ישראל בשנת 1881 כשהוא בן 22 .
הם מגיעים ליפו ומשם לירושלים שמתגלה כעיר מוזנחת ומלוכלכת , תושביה יהודים ברובם דתיים פאנטים עניים מרודים , היהודים האשכנזים לומדי תורה ועניים , לא עובדים ולא מתפרנסים אלא חיים בדוחק מכספי החלוקה. העיר ואנשיה מתאכזרים לבן יהודה ודבורה.
אני מתרגשת לקרוא בספר פירוט רב את התלאות שהזוג הצעיר הזה עובר
ואני יודעת שכל המסופר בספר הוא אכן אמת לאמיתה!!.

אליעזר מחליט באופן חד-משמעי שבביתו בני המשפחה ידברו אך ורק עברית !!
אבל העברית במציאות עדיין שפה של בית הכנסת שפה עתיקה מאוד ומליצית , אבל הוא שואף שכל היהודים יוכלו לדבר רק בעברית!!
כדי שיוכלו להיות לעם חופשי בארצו. ולכן צריך להחיות את השפה ולגרום לה להיות קלה ופשוטה שתהיה יומיומית ועממית . הוא משקיע את כל גופו ונפשו, הוא עובד יומם ולילה כדי לחדש מילים שלא נמצאות בשפה, הוא מתווכח עם הוגי דעות ידועים בעולם וסופרים ורבנים שמתנגדים לו, אך הוא לא מוותר ממשיך לחקור מקורות למילים בודק אותם בספרים ומשווה ורושם אותם על אלפי פתקים.

פשוט לקרוא ולא להאמין איך האיש בגופו הדל והחולה ממוקד חדור מטרה יוצא בעט ונייר להלחם לחיים או מוות בעניין החייאת השפה העברית.

הספר לא מדבר על רגשות אלא מתמקד אך ורק ביצירה ובעשייה הבלתי מתפשרת של בן יהודה שמטרתה היא אחת תחייתו של עם ישראל בארץ ישראל והחייאת השפה העברית שתלכד אותו לעם אחד! כאמרתו: שבלעדי תחיית הלשון הלאומית, גם תחיית הארץ לא תהיה.

ומעתה השפה העברית היא השולטת בחיי שניהם . בנם הבכור איתמר נועד להיות 'הילד העברי הראשון' מדובר במעשה מסוכן ולא פשוט לדבר עברית בירושלים של אז בין אותם יהודים פאנטיים בעלי דעות דתיות קיצוניות שראו בדיבור בשפה העברית כפירה וחילול שפת הקודש!!

הם נידו את כל בני המשפחה והטילו עלייהם חרם ולא רצו להתקרב למשפחת
בן יהודה . ברור היה לכל יושבי הקרנות בירושלים העתיקה, כי הנולד הראשון לבית אב"י הוא בודאי מן יצור כלאיים משונה בעל מום מלידה .

אני מרותקת לספר , הרגשתי כאילו מדברים על המשפחה שלי, כאילו השפה העברית עצמה הפכה להיות איזו ישות חיה בדמותו של אליעזר בן יהודה והיא הנלחמת על זכותה לחיות כי אחרת איך אפשר לקלוט ולהבין כמה סבל וחיי עוני ומחלות יכולים האיש ומשפחתו עוד לעבור למען הרעיון המהפכני.

בן יהודה טיפח בעיתונו "הצבי" את רעיון ההתיישבות והעבודה העברית הוא כתב מאמרים חוצבי לב ואמיצים כנגד כספי "החלוקה " שהיו עד אז טאבו! דבר שעורר עליו אויבים רבים בירושלים וביחוד את זעמם של החרדים שכעסו והלשינו עליו לשלטונות התורכיים ויצאו נגדו בעלילה זדונית בהאשמה שהוא מעודד בעיתונו למרד נגד השלטון הטורקי. על זאת הוא נשפט הוא נכלא וישב בבית הסוהר כשנה עד שהצליחו כמה ידידים לאסוף כסף לשחרורו.

גודש המאורעות והמעשים של אליעזר בן יהודה הכתובים בספר "שפת הנביאים" מעורר בנו יראת כבוד ורוממות כלפי האיש.

וטרגדיות נופלות על האיש, דבורה האשה הנאמנה שהקריבה רבות למען השפה העברית מתה ממחלת השחפת והיא רק בת 37 אשה למודת סבל ועוני שגידלה משפחה בתנאים קשים. והקורא מזדעזע ומתקומם לשמוע כי
"הקברנים האשכנזים שהגוויה הופקדה בידם הכריזו כי צר להם אך זה עתה קיבלו הודעה מוסמכת שהגב' בן יהודה שהייתה אשתו של אדם שהוטל עליו חרם דתי הוכרזה כטריפה הם אמרו לו "אנו חופרים קבר לאשתך מחוץ לגדר בית הקברות אסור לה לגופה טמאה שתהא מונחת בקירבת אחרים"
לקרוא את הדברים ולהתפלץ היתכן ??

זמן קצר לאחר מכן פוקדים את האיש עוד אסונות שלושה מבניו הקטנים מתים ממחלות שונות בזה אחר זה כאיוב ממש והסביבה הירושלמית העויינת שמחה לאיד ורואה בכך עונש משמיים על חילול השפה.

בספר אין רגשות של כל הגיבורים הפועלים בתוך המאבקים הקשים והלשונות הרעים לא כתוב איך הם מרגישים בתוך כל העוני והדלות והאסונות הנוראים אבל אנחנו קוראים את הדברים מרגישים וכואבים .

אליעזר בן יהודה אף פעם לא נשבר !!! על הקיר בביתו הוא שם שלט "הזמן קצר והמלאכה מרובה" הוא ממשיך לכתוב בעמידה את מאמריו הסוערים בעתון "הצבי"

הוא מתחתן בשנית 1892 עם חמדה אחות אשתו שבעצם הוא היה תמיד אביר חלומותיה. היא לומדת עברית במהירות רבה והופכת ליד ימינו ועוזרת לו בכתיבה ובעריכה ובגיוס כספים עד ליום מותו.

עיקר עבודתו בתקופת חייו האחרונה מתמקדת בכתיבת המילון העברי הראשון.
באיסוף כל הפתקים שהוא כתב ושמר במשך כל השנים ובהם מילים חדשות מילים מחודשות כדי להספיק להכניסן לכרכי המילון העברי הראשון .

אין ספק שהקורא עומד נפעם איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה ! הספר מציג בפניו בצורה אובייקטיבית ועינינית את אחד מהאבות המייסדים של ישראל החדשה באחת התקופות הגורליות ביותר בתולדות ישראל. הספר מציג בפניו סיפור של נביא הלוחם ללא חת , דמות מופלאה שמעוררת בנו הקוראים רגשי כבוד ! והתפעלות ובעיקר רגשי הוקרה !
הרגשתי שכולנו חייבים תודה ענקית לאיש הזה, הנביא שנלחם בכל כוחו למען השפה העברית שמקובלת עליינו כלשון רגילה דיבור המובן מאליו.

בסיום הספר נכתב "הוא זכה לראות את היום בו נערך משאל עם בארץ ישראל שכמעט כל יהודי בארץ רשם בטופס שלו בסעיף "שפת אם" את המילה "עברית"
אליעזר בן־יהודה מת בביתו שבירושלים בליל שבת, (16 בדצמבר 1922), בהיותו בן 66, חמדה מצאה אותו אוחז עט ביד מול הנייר , והשכיבה אותו על מיטתו,
והרופא הגיע כשכבר לא היה בין החיים.
ושאלת השאלה מה היה קורה אילו לא פגש אליעזר הקטן את אותם אנשים בילדותו שעוררו בו את הרעיון על תחיית השפה העברית? ובכלל האם כל ההתרחשויות בחיי האדם ובעולם נתונים ליד המקרה והגורל או שהם מכוונים מלמעלה.
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

בקורת על הספר מזל קטן
מאת קלאודיה פיניירו

ספר מעניין ומרתק, שקראתי אותו בנשימה עצורה. הרעיון של הספר נמצא בשמו שנקרא "מזל קטן" רעיון המדבר על כוחו המוחלט של הגורל שאותו מנסה הסופרת להעביר בספר . איך כל מהלך חייה השלווים של גיבורת הספר מרי לוהן, נקטעים ונהרסים בתוך שנייה גורלית אחת!! זה קורה ממש באותו רגע בו היא עוברת מחסום רכבת ונתקעת עם רכבה על המסילה ללא כל אפשרות לחלץ מתוכו את הילד הקטן (חבר של בנה) מאסון הרכבת הדוהרת במהירות עצומה ומוחצת אותו למוות.
"מהו הרגע שנקבע הבלתי נמנע? שואלת הסופרת האם החיים הם שלשלת של ארועים שבאים כהמשך של זה, איזה מהארועים הללו אלמלא קרה היה עשוי למנוע את הזוועה ההיא? כלומר נסיבות הקשורות לגורל ולא לאחריות" באסון כזה תמיד עולות השאלות כמו "מה היה קורה אילו לא..." או "למה זה קרה לי ולא לנהג אחר ? " או "למה דווקא היום ולא ביום אחר?" שאלות שאין לחיים תשובות עלייהם.
הסופרת מנסה להוכיח לנו הקוראים שבחיים המזל הוא שקובע את מי נפגוש בחיינו, היכן נעבוד מה נלמד והיכן נחייה. הכל תלוי במזל הקטן שהוא בא לטוב או לרע ! עובדה שבעקבות האסון הנוראי כאשר היא שבורה ומדוכאת היא עוזבת את החיים מאחוריה ובורחת אל הבלתי נודע ודווקא אז ברגע שהיא תלושה כאשר היא לגמרי אבודה ממש במזל מישהו מחליף מקום במטוס ויושב לידה, זהו כמובן רוברט שיאסוף אותה לביתו בבוסטון ומכאן נמשכת ידידות ואהבה של עשרים שנה.
ושוב אנו נתקלים בהתערבותו של המזל הקטן הפעם במשחקו הטוב ושוב חוזרות ועולות השאלות הבלתי פתורות כמו:
"מה היה קורה אילו לא ..."
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
תרנגול פרסי - מהדורה מחודשת

תרנגול פרסי - מהדורה מחודשת

פרי סני

תרנגול פרסי (פרי סני)
דעתי על הספר:
למרות הכתיבה הקולחת של הסופרת ותיאורי הנוף וההווי המקסימים ולמרות השפה הנפלאה עם שפע הריחות העסיסיים ההומור וכל הבישולים,
עדיין לא מצאתי בספר "תרנגול פרסי" כל קשר אוטנטי דומה למהלך חיי היהודים שחיו בטהרן בתקופתו של השאח .
הכי נראה למישהו הגיוני שבכל המשפחות היהודיות המופיעות בהרחבה בספר כולל משפחתו של איברהים לא נמצא אפילו לאחד מהם שם יהודי?
אז מאיפה נמצאו לסופרת שמות משונים שכאלה שבחרה לתת לכל הנשים והגברים היהודים שבטהרן?
התיאורים הצבעוניים של הבישולים והאוכל שאפשר למצאם אצל העם הפרסי לא מכסים על כך שאין בספר כל התנהלות קהילתית של ריחות
ומנהגים המייחדים כל בית יהודי פרסי מסורתי.
הספר בא לספר לנו הקוראים קורותיה של משפחה (דמיונית) יהודית בטהרן , אך במקום זאת אנו מתבלבלים עד לעייפה בעיניני "התרנגול הפרסי"
כאשר לאורך כל הספר מתנהלים המון יחסי מין שהסופרת לתמהוני גם לא הצליחה לפתח בהם טבעיות , אלא שיחררה אותם בכתיבתה הקולחת בפרץ מיני מוזר וממש לא מתאים ולא הגיוני למהלך חייהם של היהודים והמוסלמים שחיו אז בפרס. קחו למשל את אבי המשפחה הוא מופיע כיהודי אמיד, זה איש ללא רגשות אישיים או ביתיים , אדם שטוף זימה חושק בנשים נשואות מוסלמיות משכיב אותן ואפילו מכניס אחת להריון וגם נולד לו אפילו ילד ממנה ! והילד הקטן הזה לפתע גודל כמשרת בבית יהודי עשיר אחר וכו' וכו' וכו'
או למשל דמותה של גיבורת הספר האם "מולוק" לא מצאתי בה כל רגש המייחד את האמא היהודייה הפרסייה , לבד ממחשבות וחשקים מיניים ניסתרים וגלויים גם לבעלה "התרנגול הפרסי" וגם לשליח הסוכנות "התרנגול הישראלי" שאיתו היא גם מקיימת יחסים מיניים ובוגדת בבעלה!

הסופרת לא הצליחה לעורר בנו כל רגש או התחברות למי מהדמויות, וכן גם לא אמון בעלילה שמצד אחד מענינת אך ממש ממש לא משכנעת .
איך ניתן בכלל לתאר באופן שכזה את מצב היהודים בתקופתו של השאח קודם עלייתם ארצה? הסופרת פרי סני בתוך כל החשקים ותאורי יחסי המין הרבים שכחה
את עבודת השליחים בפרס ולא הצליחה לתת כל משמעות למעשיהם. שכידוע השליחים הציונים עשו רבות למען הקהילה היהודית בטהרן ועוררו בנוער היהודי שם תסיסה רעיונית שנמרחה בספר. אז למרות שכל הדמויות הם רק פרי דמיונה של הסופרת עדיין הספר מבחינתי הוא פיספוס!
חיה הלר

לפני 5 שנים•חיה
היום יהיה שונה

היום יהיה שונה

מריה סמפל

ספר מיותר !
שמו המבטיח של הספר והתמצית הכתובה על העטיפה פוגעים באינטלגנציה של הקורא , מדובר באוסף מיותר של 250 דפים של ספר שלא שלא ברור על מה ולמה הגיע לעולם. לקט מוזר של התרחשויות משונות וענינים ודמויות לא ברורות שלא מתחברות זו לזו ולא מבינים בכלל מה הקשר בניהם.

לפני 8 שנים•חיה

ביקורות נוספות על "רומן וינאי"

רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

רומן וינאי / דוד פוגל

רומן וינאי הוא אחד הספרים היותר טובים ומשובחים שקראתי לאחרונה. וזאת גם לאחר שנחשב ל"יצירה בוסרית" של פוגל שכתב אותה בשנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ולאחריה ונכללים פרטים אוטוביוגרפיים מחייו של פוגל עצמו.
אם זאת יצירה בוסרית כשפוגל היה צעיר וכתב באופן מרתק כל כך ובשפה העברית העשירה והארכאית של תחילת המאה שעברה, תמהתני איך נראית יצירה מאוחרת שלו.
מלבד השפה המליצית אך הבהירה וסוחפת ועשירה שאפשר לדמותה למשקה חריף ועשיר בטעמו המחליק בגרון וחודר את דרכו ישר ללב, ישנן תיאור הדמויות העגולות ומלאות החיים יצריות וטוטאליות שפוגל מצייר לנו במכחולו הריאליסטי. ישנם תיאורי נוף מזג אויר, אוירה ובעיקר
העיר וינה של תחילת המאה ה-20 : עיר תוססת ,סוערת, יצרית, נהנתנית, עיר ללא הפסקה אשר אנשיה נמצאים בתנועה מתמדת לבילויים ולהנאות לבתי מרזח, לבתי קפה, מסעדות, בתי בושת לכל מקום שאפשר לשאוב בו מרבית העונג לחושים.
בתוך האווירה ההוללת והפרוצה של העיר משתלב לו מיכאל רוסט הצעיר המקסים ויפה התואר
שבא זה מקרוב מעיר במזרח אירופה אל מרכז הממלכה האוסטרו- הונגרית טרום מלחמת העולם
הראשונה, ותיכף ומיד מתאים את עצמו לעיר כמו כפפה ליד. מיכאל מנצל את כל תענוגות החושים
שמזומנות לו בעיר היפה והסוערת ומנהל רומנים סוערים עם גברת מבוגרת ממנו בעלת הבית
אשר בו שכר חדר וגם מפלרטט קלות עם בתה ומדי פעם נהנה גם מפרוצות וינה.
מסתובב בין בתי מרזח קבועים עם חברים ושותה עמם לשוכרה. מיכאל מנצל את יופיו גילו
ובטחונו העצמי המופרז כיד למצות עד תום את התענוגות שהעיר מציעה לו.
הנאה רבה שאבתי מקריאת הספר ומגילוי סופר חדש לי לחלוטין (התודעתי אליו רק בסימניה)
וזאת ההזדמנות לומר תודה לכל כותבי הביקורות הקודמים שביקורותיהם המצוינות והמדוייקות
להפליא גרמו לי להסתקרן ולקרוא את הספר הטוב הזה. דבר אחד גרע כוכב חמישי
שלא הענקתי לספר- הסוף המעט לא ברור ולא קשור לעלילה שקדמה.
פוגל כנראה כתב את הספר במשך מספר שנים עם הרבה פרטים אוטוביוגרפיים וגנז אותו
במטרה לחזור אליו בעתיד. ואולי גם להכניס בו תיקונים ושינויים, אולי זאת הסיבה
לסוף הלא ברור. ובכל זאת הדבר אינו גורע מהכתיבה והעברית המשובחת ומייחודו של סופר
שעל פניו הוא מין שילוב מהנה מעגנון, בשביס זינגר, ואפילו מסטפן צוויג.
כן, הוא היה אכן ראוי לשבחים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנקה
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

'רומן וינאי' הוא יצירה מוקדמת של דויד פוגל שהתגלתה באקראי לפני כשנתיים. דויד פוגל לא הספיק להביא אותה לידי גמר, וכמו שקורה לעתים עם יצירות בלתי-מושלמות המוצאות לאור פוסט מורטם, אחרים נטלו על עצמם לעשות זאת במקומו: יובל שמעוני ולילך נתנאל (שמצאה את כתב היד). העובדה שפוגל לא השלים את עיבוד כתב היד ניכרת, בעיקר באופן בו תחילתו וסופו של הסיפור מתחברים (או לא) לחטיבה האמצעית והעיקרית שלו. ולמרות חסרון זה, 'רומן וינאי' נקרא היטב ובעניין.

אף כי מדובר ביצירה מוקדמת של פוגל (כנראה מן העשור השני של המאה הקודמת), כושר ההתבוננות וחדות התיאורים של פוגל ניכרים לעין. הנה דוגמית: "בעוברך על פי לועי הרכבת התחתית הפעורים אל תוך העיר, עטף אותך רגע הבל אנשים אטום, נתעב, משומר עשרות בשנים, אשר קלח מתוכם בלי הפוגה." משפט זה ממש העלה באפי את ריחן הטחוב של מחילות הרכבת התחתית בפאריז.

עיקר העלילה מתרחש בוינה, בירתה של אוסטרו-הונגריה השוקעת. פוגל מתאר היטב את ההווי הדקדנטי של וינה בתקופה זו: עולם נהנתני של בתי קפה, של ברים אפופי נאפופים ועשן, של פרוצות רחוב ובתי זונות (ומסתבר שהיו שם גם בתי-זונות יהודיים). "...שדרה חברתית של אנשים הדואגים לקיומם הנבוב, לרווחתם ולתענוגיהם."

מיכאל רוסֶט,הדמות הראשית ב'רומן וינאי', הוא איש צעיר, נאה ואמיץ אשר הנשים נמשכות אליו כאל מגנט. הוא נהנתן ואגואיסט גמור שיש לו מעט מאד אמפטיה לאחרים. בהיותו בשיא עלומיו, חזק וחריף, העולם מסביר לו פנים והוא עבורו כחדר משחקים של ילד מפונק – הושט ידך וקח! ורוסט אכן לוקח, ועוד איך. הנשים הינן בעבורו כצעצועים לתינוק מגודל. בהימאס עליו צעצוע אחד, ייקח לו מיד אחר וישליך את הצעצוע הקודם מאחרי גוו.

מאחרית הדבר נראה כי ישנם יסודות אוטוביוגרפיים ברורים ב'רומן וינאי' ויתכן כי הוא משקף הסתכלות ביקורתית של פוגל הבוגר יותר על התנהלותו של פוגל הצעיר. בחלוף כעשרים שנה ממועד כתיבתו של הספר עלו הנאצים לשלטון והעולם הפסיק להסביר פנים. פוגל נרצח באושויץ בשנת 1944 אך למזלנו כתבי היד שלו שרדו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עולם
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

אם אתעלם לרגע מהעובדה שאומרים שהספר הזה הוא מין אוטוביוגרפיה על חייו של פוגל עצמו, (המשולש אהבה, ועצם הסיפור של נער שמגיע לוינה בלי כלום), ואתייחס לספר הזה כרומן בפני עצמו, אז אהיה חייב דבר ראשון לשחרר את המחשבה הזאת שהכי מדויק יהיה לקרוא לספר ''רוסט והעיר הגדולה". שוו בנפשכם נער, קצת עצלן, קצת הרפתקן, שיוצא עם גילו הצעיר (18) אל וינה הגדולה של פעם. עכשיו תצמידו אליו אדם, שכמובן לא נתייחס אליו בכלל, אבל אדם עם מצלמה. אחת כזאת שתסריט את כל מה שעולה ביד הנער הצעיר. מאנשים שפגש, עד נשים שאהב. התקלויות, בתי קפה, וחילופי שיחות בנושאים קיומיים.
כזה הוא הספר. רומן חביב ביותר.
ועל אף שכנראה תקראו את התקציר ותצפו לרומן שעוסק במשולש אהבה- לא כך הוא בעיקרו. לכן חשבתי שיהיה יותר מדויק לקרוא לו ''רוסט והעיר הגדולה'', וזהו.
דבר נוסף וחשוב, שמאפיין את פוגל בעיקר, זאת השפה הגבוהה והארכאית. מלבד זה שאם תקראו אותה לאט תרגישו כמו בתיאטרון, אם תקראו אותה בקצב סביר, תראו פלא. היא מוסיפה המון נופך, ועומק, לתיאורים שלו.
אם כי אגיד בביטחון (בעיקר מפני האחרית דבר המעניינת שבסוף), שאין זה כשאר הספרים שלו, והרבה מן השפה המקורית שכתב, הוחלפה במודרנית. פרט שלי אישית קצת הוריד,וגרם לי לשים לב, עם השוואה לשאר הכתבים שלו, אבל לא בצורה משמעותית כלל.
בכל מקרה, ספר מומלץ לכשעצמו בכלל, ובגלל היותו של פוגל, בפרט. אדם מעניין מאוד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•oziko
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

היה לי מזל כשסבא השאיר לי ספר שירים נושן מאת דויד פוגל "לפני השער האפל" (וינה 1923) שהפך לאחד מאוצרותיי היקרים ביותר, וכשמצאתי את "רומן וינאי" ידעתי שמזומנים לי רגעי אושר והתרגשות. זהו סיפור על צעיר בן 18 שמגיע מעיירת הולדתו במזרח אירופה אל העיר היפה וינה בשנות העשרים של המאה העשרים, והוא גומע בשקיקה את חוויות המפגשים עם דמויות, עם נהנתנות, עם יופי ועם כול מה שנקרה בדרכו.
הספר גדוש באווירה מחשמלת של חיים תוססים ועשירים. ככול שנסחפים עם תאוות החיים של מיכאל רוסט, הגיבור הסקרן, כך עולה המתח שנוצר עקב הידיעה על סופם המר של חיים תוססים אלה.
דויד פוגל מתאר בכישרון גדול את הדמויות המרתקות, המחפשות את מקומן וייעודן, ונכספות אל משהו עלום ובדרך-כלל בלתי מושג, את התזוזה וההתרחשות הבלתי פוסקת של חיי-הכרך, את המולת העשייה והטרדה של תושבי העיר, את הריחות, השקיעות והדמדומים, אורות מנצנצים, טיפטוף גשם אירופי עדין שבא וש"נכלא" כלומר נפסק, את בליל הקולות, את הגנים, הסמטאות, הפסלים, הספסלים, הכלים והחפצים ההדורים בבתים וב"ריסטורנטים", ומיכאל הצעיר מתבונן על כול אלה ולא ממהר לשום מקום. הוא לא יודע אם כדאי לשאוף לאיזו תכלית כי "החיים הנגלים, כמו שהם, מעניינים למדי" (עמ' 60), הוא חש ש"העולם נאה וצעיר כמותו" (עמ' 67), הוא חש בתוכו כוח עלומים והוא זורם באופן מאופק עם חוויות של התאהבות בת חלוף, תוך שהוא שומר על ריחוק, עצמאות ושליטה בגורלו, ממלא את יומו בעינוגים מכול סוג ובעושר הפרטים הקטנים של קטעי חיים ומראות, צעיף-עשן של "סיגריטה" זוחל מעלה, שדרת עצים דוממת, כרכרות קולניות, "טראמים" דוהרים, צבעים מתחלפים, תנועה, חמימות, ודמיונות.
יש עוד צדדים רבים לרומן הקצר והמרגש הזה: תיאור העיר הוא מצבה מופלאה לזמנים שהיו, העברית כול כך יפה, מיוחדת ומעניינת, אפיוני הדמויות בפאסיביות, בעסקנות, בעליבות או באובססיביות מאפשרת התבוננות פסיכולוגיסטית אל הגיבורים, תענוג לקרוא את הספר ומכאיבה מאוד הידיעה שפוגל נרצח בידי הנאצים ועימו אבדו חייו היקרים ויצירות הספרות שלא כתב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רותי-פ
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

פוגל מרגש ברומן ספרותי זה, שהוא יצירת אמנות ,זה כמו לשמוע את ויוולדי ולהתרגש!
,.פוגל יודע לקחת את חלקקי האושר,הבדידות,הזעם,התשוקה,האהבה ולנתח לתאר ולהשאיר את הקורא פעור פה נוכח הדיוק של התחושות המובאות!
התחושות שאילולי הייתי מנסה לתאר בעצמי לא בטוח שהייתי מצליחה .הוא מרגש עם שפה של שבת לא מובנת בעליל שטווה
עלילה ברמיזה בלבד וצריך להתאמץ לקרוא בין השורות.

העלילה מתרחשת בוינה ווחושפת ברובה אנשים בודדים שמחפשים דרכם בעולם כולל הגיבור שלנו מיכאל רוסט בן 18
בליין, מאהב, בריון, עני, עשיר.....

פוגל יודע על נשים יותר מרוב הגברים שאי פעם הכרתי,
הוא מרגיש את דופק אהבתם,את בדידותן,את השגרה בין בני זוג הוא מתאר באופן מופלא ,את נפש האישה הבשלה המפתה וכן את נפש הילדה שבאישה שהיא הפתיה הגמורה המאוהבת המסמיקה
שכותבת מילות אהבה....ולסיום אני מצוטטת מהספר קטע שכמובן מתאר רגש מופלא שכזה...
"להחביא יד אחת בתוך כפו לעולמי עד,להיות גנוזה בו,מצומצמת בתוך נקודה אחת קטנה,רחוקה,כגרעין ישותו -רוצה הייתה להניח ראשה בחיקו ולבכות חרש,לא מתוך מכאוב כי אם מתוך אושר מפרפר במסתרים:מפני שהיום יפה כל כך עד כדי להעתיר עליו נשיקות......."

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חני
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

כמו שציינו כולם לפני וכמו שמודגש היטב על כריכת הספר ובאחריות הדבר של העורכים, "רומן וינאי" הוא סיפור גנוז של דוד פוגל, סופר יהודי שנודע בעיקר בגלל שיריו והספר "חיי נישואים", כתבים שאף הם התגלו בארכיונו של פוגל, שנרצח באושוויץ ב-1944 לפני שרבים מכתביו התפרסמו. העובדה הזאת, מעבר לעניין המיידי שהיא יוצרת, מסקרנת לאור קורות חייו של פוגל והקשר ביניהן לבין עלילת הספר.

הספר עצמו הוא סיפור לא ארוך במיוחד על מיכאל רוסט, צעיר יהודי מזרח-אירופאי שמגיע לוינה במטרה לגלות את העולם. בגיל 18 וחופשי מכל אחריות, רוסט נוח להתפתות לכל הרפתקה חברתית או רומנטית ומוכן לאכול את כל תענוגות העולם שמוצע לו, ווינה מציעה הרבה כאלה. פרשיות אהבים, קטטות, כסף ממקורות מפוקפקים, טיולים בשדרות וישיבות מתמשכות בבית קפה, תוך דיונים פילוסופיים על מטרת החיים וגורל האדם. רוסט הוא רק דמות אחת בגלריה של דמויות וינאיות צבעוניות, שכמו שהסבירו העורכים, נועדו להציג את פניה הרבות של העיר התוססת והנרקבת. אחדות מהן, כמו הצעירים היהודים המרוששים שמדברים על גדולת האדם אבל תלויים בנדבות מחבריהם לארוחת ערב, נראות חסרות כל היגיון כיום. אחרות, כמו הנערה שרוסט משחק ברגשותיה או הנער העשיר וחסר הביטחון, היו יכולות להילקח מחיינו אנו. האבחנה הזו בעלת משמעות, כי למרות שמדובר בסך הכל בפער של 100 שנה, העולם הטרום-מלחמתי שפוגל מתאר שונה לחלוטין משלנו, בהלך המחשבה, בקצב האירועים, במנהגים החברתיים, ובעיקר בשפה.

פוגל כתב עברית, למרות שחי בארץ רק שנה אחת לפני שחזר לאירופה. העברית שלו, ספק בגלל חוסר בקיאות מספיק וספק בגלל התקופה, לא דומה לשום דבר אחר שקראתי. הארכאיות והפעלים המשונים, המילים שלא משתמשים בהן ("העשן הכחלחל-אמוץ" "הטראמים המתרוצצים" "הנערות המפויכות תחת הסוככים") הן לא בדיוק עגנוניות וגם לא סתם ישנות - יש להן ממש צבע משל עצמן. הקסם העיקרי של הספר טמון בשפה הזאת, בצורך להתעקש על קריאה דקדקנית של התיאורים, במאמץ להבין מה בדיוק הוא מתאר ומה היה יכול להיות המקור של המילה הזו. המאמץ לגמרי משתלם - מזמן לא נתקלתי בתיאורים חיים כל כך, והחייאת העיר הכה אירופית מול העיניים דווקא בשפה הזו יוצרת שילוב קסום של יהדות ואירופאיות, שמתגלם גם בדמויות עצמן.

בחזרה לסיפור - פוגל אמנם עוקב בעיקר אחרי רוסט, אבל מדי פעם מתעכב על דמות שוליים כביכול, ודווקא הרגעים האלו הם מוצלחים יותר, אולי בגלל שרוסט הוא כל כך אנוכי וילדותי בדרך שבה הוא משתעשע בעיר ובאהובותיו. יתכן גם שמהסיבה הזו אהבתי את הרגעים שרוסט נדחק מעמדת הצעיר שהכל פועל לטובתו ולנוחותו - בוויכוח חסר מוצא עם פמיניסטית זועמת (ומוצדקת להפליא, שלא תבינו אותי לא נכון) ובזיכרונות החלומיים של שטעטל ילדותו. ברגעים האלו מתחזק עוד יותר קולו של הסופר, שרוב הפרטים בסיפור נלקחו מחוויותיו האישיות.
אין לדעת מה פוגל היה עושה עם כתב היד אם היה יכול לשפר אותו ולהוסיף עליו, ובהחלט מורגש צורך בעריכה ובחידוד של חלקים ממנו. אבל יותר מכל הספר עושה חושק לטייל בשדרה מוצלת, להביט בעוברים ושבים ולשבת באיזה בית קפה עם תזמורת דוהרת ורעש האורחים. נהדר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מירב
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

ספר חדש/ישן של פוגל הוא חגיגה ספרותית בשבילי - סיבה טובה לכתוב עליו מספר משפטים.

פוגל הוא מהסופרים האהובים עלי בזכות הרומן הכביר שכתב "חיי נישואים". אם עדיין לא קראתם, עשו טובה לעצמכם ושימו ידכם על הספר, אני משוכנע שלא תתצטערו.

ב"רומן וינאי" הוא כותב על משולש רומנטי, שבו מעורבים בחור צעיר, אם ובתה וכן על דמויות נוספות שתורמות את חלקן לרומן עשיר וצבעוני. השפה הארכאית, מסימני ההכר שלו פשוט נהדרת ואם נתקלים במילה לא ברורה תמיד אפשר להעזר במילון. יש בספר אלמנטים ביוגרפים ואולי זו אחת מהסיבות שפוגל החליט בזמנו לא לפרסמו משום שלא הרגיש כנראה שלם עם מה שכתב.

לספר מצורפת אחרית דבר המשתרעת על פני 30 עמודים בקרוב אשר שופכת אור על גילויו המפתיע של הרומן ועל עריכתו מחדש בידי לילך נתנאל, ובה בן היתר נודע דבר מותו של פוגל. עד כה סברו שהוא מת משבץ או מירי של חייל גרמני בעוד הוא למעשה מת באושוויץ ב 1944.

לסיום המלצה: אם לא קראתם עדיין מפוגל, מוטב שתקראו ראשית את "רומן וינאי" זו יכולה להיות הכנה מצויינת ל"חיי נישואים".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

מה כל כך יפה ומיוחד בספריו של דוד פוגל?
בראש וראשונה השפה העברית היפהפייה שאין לה אך ורע באותה תקופה מחוץ לפלשתינה א"י.
בשנית, החושניות הרבה והתפרצות היצרים שאין להם גבול.
שלישית, מוטיב האפלה/הלילה/הצבעים הכהים למיניהם שמכניסים את הקורא לתוך ענן חלומי ומכושף.
הייתכן כי פוגל היה דכאוני??
מה שבטוח הוא שסופר/משורר זה כובש את הקורא העברי ולא מרפה ממנו לעד.

רומן וינאי הוא רומן נעורים המתאר את סיפורו של מיכאל רוסט, צעיר פולני/רוסי שמגיע לוינה בראשית המאה העשרים. צעיר מלא חיים ומלא תשוקה לחיי הלילה ובעיקר לבנות המין הנשי. הוא מנהל מערכת אהבים עם אם ובתה ממש בדומה לניסיונו של פוגל עצמו שעה שהגיע לוינה והוא בן 19 שנים.
חיי הלילה של וינה מתוארים בפירוט רב, על סמטואותיה האפלוליות, על הזונות שלה, המסבאות שלה, ערב רב הטיפוסים משלל עמים ומכל מני מעמדות ודעות. פוגל פורס את העיר לפני הקורא שמבקר עמו ברחוב הרינג, בגן העם, ככר קרל וכמובן בית האופרה וגם מסבאת "אחדות" שבבעלות יהודים שומרי מצוות שזה קרוב הגיעו ממזרח אירופה. רוסט הצעיר נע בין יצרים והתאהבות לבין אהבה תמימה.
שלל הדמויות המלוות את מיכאל הצעיר מהוות פסיפס אנושי מגוון שאולי מבטא את פסיפס הטיפוסים שפוגל עצמו פגש בוינה ובכלל או אולי מביאים את פניו השונים של פוגל עצמו.
מדהים עד כמה הרומן רלוונטי, אנושי, ללא שום פוזה מיוחדת או אידיאולוגיה פוליטית או דתית. פשוט רומן שיכול להתרחש בכל מקום שבו קיימים גברים, נשים וחיים.
אני פשוט מוקסמת מהסופר הזה, ובדומה לרבים אחרים הולכת שבי אחרי אישיותו במיוחדת וכתביו כמו מן דיבוק שדבק בי מבלי שאוכל להינתק ממנו והוא מהלך עלי קסם ומושך אותי בחוטיו האפלים, החושניים והמקסימים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גוטי
רומן וינאי

רומן וינאי

דוד פוגל

עוד ספר מעולה מהז'אנר שמביא את ניחוחות אירופה של תחילת המאה העשרים. למרות שנטען שזהו ספר לא בשל שנמצא בעזבונו של דוד פוגל, אני מצאתי אותו שלם מאד עבורי. הכתיבה של פוגל מצליחה להעביר את הקולות, הניחוחות והמראות של וינה הנהנתנית של אותה תקופה, וכמובן שזו כתיבה ממקור ראשון, ממי שחי במקומות האלה בתקופה הזאת. למרות שסיפור הליבה די נדוש, זה לא פוגם בהנאה כיוון שעושר התיאורים וסך כל האוירה מחפה על כל חולשה שניתן למצוא בספר הזה. אותי גם מרתק תמיד ללמוד עד כמה החיים לפני מאה שנה היו דומים לחיינו היום, למעט הבדלים טכנולוגיים זניחים.
השימוש של דוד פוגל בשפה העברית שעדיין לא היתה בשלה להיות שפה מודרנית, ועל כן נראה שהמציא לא מעט מלים וביטויים, כמו השימוש במלים שכבר פסו מן העולם רק מוסיף עוד נדבך לחוויית הקריאה של הספר. מומלץ!

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אחד
דירוג
4.0
לפני 11 שנים

“זהו ספר לא קל לקריאה בגלל השפה שבה הוא כתוב. עברית של לפני מאה שנה, עברית שמנסה בכל כוחה למצוא את המ”