• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

מאת ניל גיימן

הביקורת של שומר היערות

תמונה של שומר היערות
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

מאת ניל גיימן

הביקורת של שומר היערות

תמונה של שומר היערות
הוצאה לאור:אופוס
שנת הוצאה:2002
סדרה:פנטסיה
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
סימנטוב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“לפני כמה ימים ישבנו אצל אמא שלי ובאו כל המשפחה. ישבה על ידי ילדה אחת הבת של אחי הקטן הגיל שלה בקושי”

2/21
ביקורות על לעולם-לא-עולם
הבאה
Mira
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

ניל גיימן הוא סופר פנטזיה מוצלח למדי. את הספר הזה הוא כתב אי שם בשנות התשעים, בתור שכתוב של תסריט שכתב לסדרת טלוויזיה. גיבור הספר, ריצ'ארד מייהו, הוא פקיד לונדוני אפרורי שנוחל כשלונות כמעט בכל תחום - בעבודה, ובחיים הזוגיים עם חברתו השתלטנית. כאשר הוא ניגש לעזור לנערה מעולפת באמצע רחוב הומה אדם, שמשום מה איש לא מתייחס אליה מלבדו, הוא נסחף להרפתקה מטורפת ב"לונדון של מטה" - עיר דמיונית והזויה המתקיימת במנהרות הרכבת התחתית, בתעלות הביוב ובמרתפים של לונדון, שם חיים קוסמים, מכשפים, פיות ויצורים שונים ומוזרים. במסע הזה הוא יגלה את אומץ ליבו ואת הדברים החשובים בחיים.
בסך הכול ספר חביב ומבדר. אין כאן הברקות יוצאות דופן שלא קיימות במקומות אחרים, מלבד ביקורת מקורית של הסופר כלפי האופן שבו אנו מתייחסים להומלסים.
עורכי המהדורה העברית יכלו להתאמץ קצת יותר בהגהה הלשונית.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
תמונה של גלית
גלית
תמונה של יעל
יעל
תמונה של Miaka
Miaka
תמונה של פרל
פרל
תמונה של בן אסתר
בן אסתר
תמונה של עולם
עולם
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
12קוראים|גיל ממוצע54|67%נשים

על המבקר

תמונה של שומר היערות

שומר היערות

חבר מזה 13 שנים
30 ביקורות•2 נבחרות•355 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של שומר היערות
שומר היערות
חבר באתר מזה 13 שנים
ביקורות30
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבל355
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה12ספרות מתורגמת10ספרות מקורית4

דיון על הביקורת

1 תגובה
חני
חני •לפני 13 שנים

לפעמים

ספר פנטזיה טוב הוא כדור טוב למצב רוח...לכן חייכתי כשקראתי את הביקורת..נושא כאוב אכן..
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של שומר היערות

טאו אפס

טאו אפס

פול אנדרסון

כמה שהחיים קשים, נכון? נכון שהחיים קשים? יש מישהו שלא יסכים איתי על זה שהחיים קשים?
אחד הדברים שאני אוהב בספרות מדע בדיוני היא היכולת שלה להמשיל את החיים שלנו כאן למעשיות בדיוניות שמאפשרות להסתכל על זה מאספקט שונה. והנה, הספר הזה הוא דוגמא מצוינת לכך.
"טאו אפס", שמו של הספר, לקוח מעולם הפיסיקה ומתייחס, אם מוחי המאוד לא מתמטי ופיסיקלי עד לכדי בורות הצליח להבין, למהירות האור ולמה שקורה לגוף שנע במהירות כזו או קרובה לכזו. וזה משמעותי, מכיוון שהספר הזה מבוסס באופן מאוד נרחב על תיאוריות פיסיקליות שונות, ולמעשה הן אלו שמניעות את עלילתו.
בעתיד הרחוק כדור הארץ יהיה מפוצץ באוכלוסין. המשאבים הטבעיים ילכו ויצטמצמו, אך במקביל לכך תתפתח משמעות גם טכנולוגיית המסע בחלל. מנוע הבוסארד, מנוע המבוסס על טכנולוגיה מתקדמת ומאפשר תנועה מהירה מאוד בחלל, כזו שמסוגלת להביא חלליות למהירויות שמתקרבות למהירות האור, כבר קיים ונמצא בשימוש נרחב. הדבר מאפשר יישוב פלנטות זרות ביקום. דבר נוסף שנוצר בעקבות המצב, הוא הפרדוקס של מסע בחלל למרחקים גדולים. בעוד שעבור טייסי החלל הנסיעות הללו לא ארוכות מאוד, שכן כאמור החלליות מהירות מאוד וגומעות מרחקים עצומים ובלתי נתפסים תוך דקות, הרי שבאותו זמן חולפות שנים על כדור הארץ, והטייסים הללו מתרגלים לחזרה לעולם שונה מזה שאותו עזבו, כשכל יקיריהם כבר נפטרו או שהם בגילאים מתקדמים בהרבה מאלו שהיו כאשר עזבו אותם.
בסיפור הנוכחי יוצאת משלחת גדולה של טייסי חלל, מדענים, רופאים ופסיכולוגים שבחרו לנטוש את כדור הארץ וכל אשר בו, אל עבר איוש פלנטה רחוקה וזרה. הם באים ממקומות שונים בעולם (גם מישראל) ולכל אחד סיבתו הוא לעזוב את העולם בו גדל ושאותו הוא מכיר - מי בגלל לב שבור, מי בגלל סקרנות מדעית, ומי בגלל שחש אכזבה מהעולם הנוכחי וחולם על הקמת חברה מוצלחת יותר. הם יוצאים אל עבר נתיב שתוכנן מראש ע"י אסטרונומים, לפיו לא צפויות בעיות מיוחדות לאורך מסעם, אבל... ברור שיש.
ערפילית קטנה של אבק כוכבים היא לפעמים כל מה שדרוש כדי לשבש לאנשי חלל את החיים. הערפילית מסיטה אותם ממסלולם, וגם דופקת להם את הברקסים, ולמעשה הם לא יכולים לעצור.
מרגע זה משנה הספר את כיוונו ובוחן את השאלה האנושית הקדומה ביותר - מה אמור לעשות אדם שכבר תכנן לעצמו את חייו, וברגע אחד מבין שכל התכנונים הללו הלכו פייפן?
העלילה מתמקדת במס' דמויות מרכזיות בקרב החברה האנושית הקטנה שמתפתחת בתוך החללית. כל אחת מהן מתמודדת עם הנושא בדרכה היא. הגיבור של הסיפור הוא רס"ר המשמעת של החללית, בחור קשוח בשם צ'ארלס ריימונט, שמחליט לאור הנסיבות לעשות את מה שרס"רי משמעת יודעים לעשות הכי טוב בעתות משבר וחוסר וודאות - לדבוק בשגרה על כל מרכיביה, החל מגילוח צחצוח בבוקר ועד לגינוני השולחן. השגרה הזו מעיקה על שאר אנשי הצוות מצד אחד, אך מצד שני היא גם ממשיכה להטעין אצלם את היצר לשרוד ולמצוא פתרון.
פול אנדרסון הוא סופר מדע בדיוני אמריקאי מוערך מאוד, בן למשפחת מהגרים סקנדינבית. הפרט הזה חשוב מכיוון שרבים מספריו עוסקים במיתולוגיות סקנדינביות. בספר הזה יש גם לא מעט אזכורים לסקנדינביה - בעת עזיבתם את כדור הארץ, המעצמה הגדולה שמנהיגה את העולם היא שוודיה, השפה הבין לאומית היא שוודית, ואנשי הצוות הבכירים בספינה הם שוודים.
עלילת הסיפור נעה בין תיאוריות פיסיקליות מסובכות מצד אחד, שמניעות את העלילה ועליהן מסתמכים המדענים בחללית על מנת לחשוב על מציאת הפתרון ההישרדותי עבורם, לבין היחסים הפנימיים בתוך החללית, המורכבויות האנושיות שנרקמות בין גברים ונשים שכלואים בחלל סגור ותחת מצוקה נפשית חזקה. כן, כמובן, המצב מוליד הרבה מאוד סקס וגם חילופי זוגות.
הקריאה בספר מהנה מאוד, למרות הפיסיקה הכבדה עליה הספר מתבסס הוא מצליח להישאר קריא והעלילה מצליחה להישאר ברורה גם עבור הקורא ההדיוט. מצד שני, הסיפור שמתחיל כסיפור מסעות הופך במהרה לסיפור הישרדות בתוך חלל סגור, והדבר יוצר אווירה קלסטרופובית.
אפשר בהחלט לומר שמדובר בספר מדע בדיוני טוב מאוד.

לפני 8 שנים•שומר היערות
אל האינסוף

אל האינסוף

בריאן אולדיס

לאחרונה נקלעתי למצב רוח פסימי ואף דיכאוני. קורה לי מדי פעם.
בזמנים כאלה טוב לו לאדם לקרוא משהו שמרחיב את האופקים, שמראה שיש לעולם עוד תקווה.
הספר הקטן הזה הוא דוגמא לכך.
אפשר לבחון אותו ולתאר אותו מכמה נקודות השקפה, שכן ספרים, כמו כתמי רורשאך, ייראו שונה בעיני הקורא האינדיבידואלי. בעיניי, הספר טומן בחובו מוסר השכל חיובי ואופטימי עבור המין האנושי.
זהו ספר מדע בדיוני.
העלילה מתרחשת בתוך חללית עצומת ממדים, שנשלחה בעבר הרחוק למשימת חקר בחלל ומאז עברו הימים. דורות התחלפו והרבה מים זרמו מתחת לגשר. בחללית, צאצאיהם של צאצאיהם של צאצאיהם של החללאים הוותיקים, כבר אינם יודעים את מטרת המסע שלהם. הם נולדו לתוך עולם שכולו קירות מתכת, דלתות אוטומטיות, ברזים שכשפותחים אותם יש מים, תאורה מלאכותית שמתוכנתת לאשמורת יום ואשמורת לילה, ובטוחים שכך צריך להיראות העולם. הם אינם יודעים שהם בחללית ואינם יודעים דבר וחצי דבר על העולם האנושי ועל היקום.
החברה שמתפתחת ביניהם היא חברה שבטית, עם דת מוזרה. הם ניזונים מצאצאיהם של בעלי חיים וצמחים שנלקחו במקור בחללית ומאז התרבו בה.
מה שמניע את הסיפור הוא איש דת בעל חזון, שחושב שיש יותר לעולם ממה שנראה לעין. אף על פי שהוא נתפס כהוזה על ידי חלק מהאנשים, הוא מצליח לסחוף אחריו קבוצה שיוצאת יחד עמו לבחון את האמת.
במובן מסוים זהו ספר של מחפשים. הוא מהווה מטאפורה לאותם אנשים, כמוני, שסובלים מדי פעם מדכדוך הולך ובא, ומחפשים את משמעות החיים והאם מה שנגלה לעין הוא כל מה שיש ותו לא, או שישנם דברים נסתרים ועמוקים יותר.
הספר אינו ארוך והוא די ממוקד.
אני ממליץ.

לפני 8 שנים•שומר היערות
פרנהייט 451 (2013)

פרנהייט 451 (2013)

ריי ברדבורי

השנה היא 2004. אני מטייל עם חבר בסלובניה, שנינו צועדים עם התרמילים ברחובות ליובליאנה היפה, בדרך אל המצודה. על הגשר שחוצה את הנהר אנו חולפים על פני נגן רחוב. אני לא הייתי מבחין בו בכלל אילולא חבר שלי היה מסב את תשומת לבי. "עזוב", אני אומר, "שלא נפספס את הכניסה למצודה."
"לא נפספס," הוא עונה, ומתיישב מול הנגן. ככה הוא, החבר שלי, וככה הם למעשה רוב החברים שלי, יודעים ליהנות מהרגע.
ודווקא אני לא כזה.
אצלי הכול חייב להיות מתוכנן, מדויק, לפי לו"ז. החיים אצלי זה רצף של משימות, ואם אני לא עומד בהן אני מרגיש כעס וזעם ואכזבה מעצמי.
כל דבר הוא יעד שצריך לכבוש, או משימה שיש לעמוד בה.
להיות תמיד כבו נמלה עובדת, במקום לאפשר לעצמי להיות קצת כמו החגב העצלן.
לפעמים אני מרשה לעצמי להיות החגב. ואז, אני חש רוגע נורא גדול. אבל לא חולפות חמש שניות, והמחשבות הנוראות והחרדות והריק הקיומי נופלים עלי, כמו שק של לבנים. ואני ממהר לחזור אל רשימת המטלות, שאמנם משעבדת אותי, אבל גם מרגיעה ומסיטה את המחשבה ממשמעות החיים והריק ששולט בכול.
הספר "פרנהייט 451" מסווג כספר מדע בדיוני, אבל למעשה זו יצירה פילוסופית, אקזיסטנציאליסטית, שמתעסקת בעיקר בפחד שלנו, בני האדם, מהתייצבות אל מול התהום הגדולה. אל מול הריק.
ביצירה הזו האנושות מצאה פתרון לסבל האנושי. פשוט לא לחשוב. כמה קל וכמה פשוט. חיים בעיר גדולה, עמוסה ותוססת, נמנעים משיחות בטלות עם חברים, נמנעים מחיי קהילה, מסתגרים בבתים בהם כל קיר הוא מסך טלוויזיה ענק שמשדר ללא הפסקה תכניות ריאליטי ושעשועונים זולים, או שנהנים מהתענוגות שהעיר מספקת, או פשוט לוקחים את המכונית וטסים על הכביש ללא מטרה מיוחדת.
כולם נהנים.
כולם מאושרים.
לפעמים מישהו מתאבד אבל זה לא נורא.
וכל מחשבה עמוקה, שמטבעה היא גם מייסרת, פשוט לא מתקבלת על הדעת. אין מרפסות וכך נמנעות שיחות שכנים ונמנעת הקמת קהילה. אין טיולים בטבע, וכמובן – אין ספרים. אלו האחרונים הם האיסור החמור ביותר, איסור שבגינו בית שיתגלו בו ספרים יישרף עד היסוד. מי שאמון על שריפת הבתים הם לא אחרים מאשר... הכבאים. כן, בספר הזה לכבאים יש נפט בצינורות, וכשהם שומעים את האזעקה בתחנה הם יוצאים לשרוף בית ולא למגר את האש.
הם כלבי השמירה של ה"אוטופיה" הזו.
וכמובן, יש מי שמעז להטיל ספק במשטר הזה, ואבוי, הגיבור שמטיל ספק במשטר הוא דווקא כבאי, זה שאמור מתוקף תפקידו לשמור על המשטר.
הספר קצר, אך הסיפור עמוק מאוד, כבד, המלים נופלות עמוק אל תוך הנשמה ונשארות שם. במיוחד אצלי, שמרבית חיי אני מנסה לעטוף את עצמי במסכים שיסיטו את התודעה שלי מהדברים החשובים באמת, כי הדברים האלה גם כואבים נורא. אבל כנראה שאי אפשר באמת לחיות בלי לתת לכאב מקום של כבוד בתוך הנפש שלך.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•שומר היערות
שחקן מספר אחת

שחקן מספר אחת

ארנסט קליין

אף על פי שזכיתי לחיות את שנות השמונים, הייתי אז עדיין ילד רך בשנים ולא הערכתי את העידן הזה, שהיום מסתכלים עליו אחורנית בערגה. את שנות ההתבגרות שלי העברתי בשנות התשעים, שנים של ציניות ודיכאון קליני (סדרה כמו "סיינפלד" לא הייתה זוכה להצלחה בתקופה אחרת).
"שחקן מספר אחת", או בשמו המקורי והמוצלח הרבה יותר, "READY Player ONE", עושה כבוד ענקי לשנות השמונים, אך יותר מכך, הוא מכניס אל תוך עולם הספרות את תרבות הגיימינג, וחוזר אל השורשים שלה - משחקי הוינטג' של ה"אטארי" וה"קומודור" הישנים.
הספר משתייך לסוגת הסייברפאנק, תת ז'אנר במדע בדיוני שמתעסק בעולמות טכנולוגיים מאוד, שעל אף הטכנולוגיה המפותחת שלהם, האנושות שרויה בהם במצוקה גדולה, אנשים חיים בעוני, עם ניכור וציניות וחוסר אמון זה בזה, כל אחד חי למען עצמו, והטכנולוגיה שולטת בכולם ומונעת את החופש האישי.
העלילה פשוטה למדי, וכביכול לא מחדשת הרבה על סיפורים שאנו מכירים - העידן הוא עידן טכנולוגי מאוד, אך כיאה לז'אנר, הסבל האנושי הנו גדול. הנחמה היחידה של בני האדם היא רשת חברתית מקוונת ומאוד מפותחת בשם אואזיס, שהתחילה בתור משחק מחשב בסגנון של מציאות מדומה אך הפכה בהמשך לתחליף לחיים עצמם. לכל אחד, גם לעניים ביותר, יש משקפיים ממוחשבות וכפפות חישה, וכולם בורחים מהעולם האפרורי והמנוכר של המציאות האמיתית אל עבר העולם הירוק והפורה של הרשת המקוונת, שם כולנו יפים, בריאים, שריריים וחטובים.
האירוע המחולל של הסיפור הוא מותו של ענק המחשבים שיצר את הרשת הזו. מיד לאחר מותו משתחרר סרטון ובו הזמנה למצוא אוצר חבוי ברשת, שמי שימצא אותו צפוי לרשת את הונו האדיר של הענק, ולזכות בתהילת עולם. הסיפור מצטמצם ומתמקד בגיבור אחד, נער אשפתות שחי עם משפחתו העלובה במחנה פליטים עתידני, שמקדיש את חייו למציאת האוצר. המסע הזה ייקח אותו דרך תחנות שהטמין יוצר הרשת, שכוללות בין השאר שחזורים למשחקי ווידאו ישנים וסרטי קאלט.
חלקו העיקרי של הסיפור עוסק בהתנהלות סביב משחקי הווידאו והערצה לכל המוטיבים הקשורים אליהם ולתרבות הגיקים בפרט.
הסיפור זורם, ומתואר באופן גרפי מאוד, דבר אשר מעיד על כוונותיו של המחבר להפוך את הספר לסרט (ולאחר שהספר הפך לרב מכר אכן מסתבר כי נעשה סרט בצלמו ודמותו) ולהערכתי צפויים גם משחקים על פי הספר והסרט.
הספר משתדל מאוד להיצמד לז'אנר הסייברפאנק ולפעול לפי הכללים של הז'אנר, ובדרך גם חולק כבוד ליצירות סייברפאנק קדומות יותר. ההתמקדות בגיבור הנערי ובכלל בדמויות נוספות שמחפשות את האוצר, ורובן הנן ילדים ונערים, היא תמוהה, שכן אם אכן העולם המתואר הוא עלוב כל כך, והגישה לטכנולוגיה זמינה מאוד ואינה רק נחלתם של ילדים ונערים, הרי שהיינו מצפים גם ממבוגרים שנאבקים בעוני לצאת למסע אחר האוצר. לכן ההתמקדות בגיל הצעיר משקפת ככל הנראה את קהל היעד שבו מתמקד המחבר.
הספר אינו יצירת מופת, אבל הוא זורם ומהנה מאוד. לטעמי דווקא החלקים בהם הגיבור מתנתק מאואזיס ומתנהל בעולם האמיתי והדיכאוני, דווקא הם הטובים ביותר בספר.
יש לי גם הסתייגות קלה בנוגע לתרגום - בסיפור המקורי האוצר מבכונה "ביצת פסחא" וכולל משחקי מלים סביב העניין הזה. כאן הוחלט בתרגום להנגיש את הסיפור לקהל הישראלי והיהודי, ולכן האוצר מכונה "אפיקומן". עבורי זה פגם מעט באמינות של סיפור עתידני שמתרחש בעיקר באמריקה המנוכרת והגוססת. גם תרגום הספר לכשעצמו פוגם בעיקר. השם המקורי - READY Player ONE, הוא הכיתוב שמופיע בתחילת כל משחקי הווידאו הישנים. "שחקן מספר אחת" קצת מאבד מהקסם שטמון בשם המקורי. ובכלל, תרגומים של ספרי סייברפאנק ישנים יותר נהגו שלא לתרגם את שם היצירה - כך ב"נוירומנסר" ו"סנואוקראש" למשל.
בכל אופן, "שחקן מספר אחת" הוא ספר טוב, מהנה, גם לא לגיקים ולחובבי גיימינג.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•שומר היערות
עדן

עדן

יעל הדיה

כשאני חושב על תרבות השוליים של השמאל, שני מערכונים של החמישייה הקאמרית עולים לי בראש – באחד, קרן מור הצעירה עד מאוד מגלמת סטודנטית תל אביבית, ישובה על הדשא של האוניברסיטה, ומסבירה שהנשק היחידי שנותר בידי השמאל בארץ הוא כוסיות. בשני – קרן מור מגלמת סהרורית מוזנחת בתחנת אוטובוס, ופורשת את משנתה הפילוסופית לפיה כל העולם רוצה לזיין אותה. אפילו הפלסטינאים. יום אחרי הסכם השלום היא תשמע דפיקה בדלת ואז "שלום. אנחנו הפלסטינאים ובאנו לזיין אותך".
אם שני המערכונים הללו יתייחדו ויביאו ילד לעולם, זה יהיה הספר "עדן".
הספר הזה לא רק מקדש את תרבות השוליים השמאלנית, אלא גם צוחק עליה. דרך עדשת הספר אנו רואים מהו השמאל בארץ – חבורת בורגנים יפי נפש שנזהרים שלא לומר משהו פוגעני כלפי ערבים, וכשגונבים להם את האוטו הם מסבירים לכולם שאין מצב שזה ערבי גנב, וכשמסתבר שאכן ערבים גנבו את האוטו הם מחפשים את ההסבר ההומניסטי שיסביר להם מדוע הפך אותו גנב לגנב.
תל אביב מתוארת באור מעוות, כאיזו פלנטת סייברפאנק, שבה אנדרואידים שמדברים כולם באותו הטון מפחדים פחד מוות מלגמור בפרוורים, ובמקום זאת צורכים סמים ומתמכרים לסקס מזדמן.
הגברים הם קורבן של הנשים, עמוסי תאוות וליבידו מנופח עד כדי כך שכל בחורה שמשדרת להם מיניות מפילה אותם בפח, והנשים הופכות בתורן לקורבן של הגברים כי ברגע שהן משחררות את הזאב הגברי וחסר העכבות הזה מהרצועה, אין להן יותר שליטה על מעשיו, ובספר הזה הזאבים כולם נושכים.
הגבר היחידי בספר שאיננו כה עמוס ביצרים אפלים שדוחפים אותו להחריב את הגוף הנשי הוא מרק, אביה של הגיבורה הראשית, והוא מתואר כגבר נקבי, חלש, רמוס על ידי החיים והנשים שפוגשות אותו – אשתו הראשונה, אשתו השנייה, ובתו.
העולם הבורגני מתואר כאן כג'ונגל מיני – כדי לשרוד אתה חייב להחריב, להשפיל, לעסוק בסקס תמידי ולהיות אלים ווולגרי. וגם אז לא תזכה למנוחה ולנחלה כי הנשים ירדפו אותך עם הרצון התמידי שלהן בבית, בביטחון, אך כאשר הן מגיעות אל הביטחון הן מואסות בו ומחפשות שוב את הגבר המגודל והגס שירסק אותן תחת גבריותו הפרועה, וחוזר חלילה.
הגיבורה הראשית היא אחת הדמויות המרתקות והמדהימות בספרות הישראלית לדורותיה – רוני, נערה בסיכון, בת שש עשרה, יפהפייה עם מוח חריף וחד, פתיינית חסרת תקנה ובעלת כישרון להסתבך בכל צרה אפשרית. היא תצליח להפיל כל גבר ברשתה, אבל היא גם צעירה מדי מכדי לדעת על המלכודות שהגברים טומנים באמתחתם, והיא תיפול לכולן, לכל אחת ואחת מהן. והיא מדהימה ומופלאה וגם מגעילה ודוחה. היא עליסה מארץ הפלאות והמכשפה מארץ עוץ. כמו שאמרתי – הדמות הספרותית הכי מדהימה שתפגשו. ההוכחה שהספרות לא מתה, שיש לה את היכולת שאין לאמנויות אחרות ופופולאריות יותר כמו הקולנוע למשל, לקחת דמות שהיא כל כולה בעצם מלים ודיו על הנייר, ולהפוך אותה למשהו תלת ממדי, עד שלפתע תחוו את מה שאני חוויתי – את ידה הדקיקה פורצת מתוך הדפים ונשלחת אליכם בזעקה כאובה – שתצילו אותה, שתלמדו אותה, שתסבירו לה איך לעזאזל חיים את החיים האלה, איך צולחים אותם.
את יעל הדיה גיליתי בספר "רביעי בערב", שרבים טוענים שהוא הטוב בספריה. דווקא "עדן" נחשב כפחות מומלץ, פחות מוצלח, ומעניין שדווקא ביצירה הזו הצליחה הסופרת הכישרונית וחסרת הרחמים הזו לשבות אותי כמו שמזמן לא נשביתי.
והיא אכן חסרת רחמים – הסבל האנושי שחוות הדמויות הוא עמוק ובלתי מתפשר, והמין שפושה וכובש כל חלקה טובה הוא כואב, דוקר, פוצע.
הספר מאוד מיני. נפתח עם סיטואציות משפחתיות בנאליות ומהר מאוד נשפך אל תוך עולם של עירום וחטא ונוזלי גוף דביקים, ומכאן ואילך הישראליות בכללותה תתואר לפניכם מנקודת הגובה של האיברים המוצנעים. ולפעמים ההרגשה היא של יותר מדי מציצנות, יותר מדי משחקים אפלים, כאילו מוגש לנו דו"ח אודות משהו שאסור לנו לראות, משהו אפל שישנה את חיינו לנצח, ולא לטובה. וגם זה בסדר. וגם לשחק במעשיות סביב פי הטבעת זה בסדר. כי בספר הזה, הכול יוצא כמו יצירת מופת, גם הרקטום.
הכריכה מציגה תמונה פסטורלית של גינות ירק וילדים מלאכיים משחקים משחקים תמימים, וגם השם, "עדן", מעלה אסוציאציות של קדושה וטוהרה. ורק כשפותחים את הספר וצוללים פנימה, מבינים כמה הכול הפוך ממה שמתואר בחוץ, כמו עטיפה מעוררת תיאבון של איזה מאכל רקוב שרימות פושות בו. וכך גם עיצוב הספר עצמו הופך למעין מיצג חזותי, גן העדן שהנו למעשה גיהינום.
והשמאלניות התל אביבית, הבורגנית, זו שאוהבת מוסיקה של זמרים בריטיים משנות השבעים, ספרים של פראוסט וסרטים אקספרימנטליים, מקודשת כאן ובאותה הנימה מושפלת עד עפר. הגברים התל אביביים הם אמנים מיוסרים אבל עמוק בפנים הם ילדי שמנת מפונקים. והנשיות השמאלנית היא נערה יפהפייה בת שש עשרה שמסתובבת ברחובות תל אביב בגשם, ללא מטרייה, עם מחברת מלאה הגיגים, ומחפשת אחר הזאב הבא שיסתער עליה מעבר לגדר.
יצירת מופת.

לפני 11 שנים•שומר היערות
המקווה האחרון בסיביר

המקווה האחרון בסיביר

אשכול נבו

מתוך איזו ערגה לספרות ישראלית הגעתי אל הספר הזה, לאחר תקופה ארוכה של ספרי מדע בדיוני זרים.
ספרות ישראלית, על אף היותה מאוד גשמית ויומיומית, מכילה גם אלמנטים מיסטיים ופנטסיונריים רבים, בתוך כל המציאות המורכבת והבלתי אפשרית של המדינה הזו.
בספר הזה, החמישי או השישי במספר של אשכול נבו, נוצקים כמה מהיסודות המרכזיים של התרבות הישראלית - דת ומסורת, חיי קיבוץ, צבא וביטחון, עולים חדשים, ויחסים לא ברורים עם הקהילה היהודית באמריקה, אל תוך זירת התרחשות צרה למדי בעיר הצדיקים צפת. כור ההיתוך הבלתי אפשרי הזה מזוקק אל תוך מקווה חדש שמוקם בשכונת עולים בעיר.
משה בן צוק, ילד חוץ קיבוצניק בעברו וחוזר בתשובה העובד בעיריית צפת כיום, מתמודד עם היצר הרע הגועש בקרבו.
התמודדות עם יצרים הנה מוטיב מרכזי בספריו של אשכול נבו, שמהראשון ועד האחרון שבהם מכילים גיבורים מאופקים ורגישים, הנקרעים אל מול תשוקה נוקבת כלפי איזה אובייקט אסור. הפעם גם הדת נכנסת לתמונה ומוסיפה למתח המיני, שמגיע לכדי פיצוץ דווקא במקום הכי צח ונקי מחטא שיש.
הספר מהנה למדי, אף על פי שהדמויות בחלקן סטריאוטיפיות מדי, ורקיחת העלילה על ידי שילוב מגזרים שונים מהחברה הישראלית נראית לעתים מאולצת. ואף על פי כן זהו ספר טוב למדי.
לדעתי אשכול נבו לא התעלה הפעם על הרומן הקודם שלו, "נוילנד", שהנו לדעתי הטוב בספריו עד כה ואולי אחד מהטובים בספרות הישראלית האחרונה.

לפני 11 שנים•שומר היערות
מעבר

מעבר

קוני ויליס

לפני קצת יותר משנתיים נפטרה אחייניתי האהובה. ישבנו לצדה וצפינו בבעתה איך היא הולכת וקמלה תחת הסרטן האכזרי וחסר המעצורים שהחריב אותה עד תום. עד היום איני מאמין ואיני מעכל את זה לעומק.
מאז אני מוצא את עצמי מתעניין בדרכי התמודדות עם שכול. והאמת שמאז ומתמיד ליוותה אותי חרדת מוות והנושא הזה תמיד ריתק אותי.
המוות, או יותר נכון, החוויה החוץ גופית ודמוית החלום שמהווה את תחילתו, הנו המוקד בספר זה. ג'ואנה לאנדר היא פסיכולוגית קוגניטיבית החוקרת את אותה תחושה מסתורית של ריחוף ויציאה אל מחוץ לגוף ומעבר לעולמות אחרים, תחושה אשר כאלו שחוו מוות קליני וניצלו יכולים לתאר. היא מראיינת מאושפזים בבית חולים גדול ועמוס, וחוברת לנוירולוג חתיך אך וורקוהולי ויחד הם עורכים ניסויים אשר מדמים את התחושה בקרב נחקרים, ומשלא מוצאים נחקרים נוספים ג'ואנה מתנדבת לעבור את ההדמיה בעצמה. היא מגלה משהו שעתיד להיות משמעותי ביותר עבורה ועבור המדע.
קוני וויליס היא סופרת מד"ב נחשבת, שאוהבת לכתוב ספרים ארוכים. הספר עב הכרס הזה לא שונה מקודמיו. העלילה איטית מאוד, לעתים פוסעת במקום, ולחלק מהפרקים אין ממש ערך בפיתוח העלילה. יחד עם זאת וויליס טווה סיפור עמוק ובעל רבדים רבים, הדמויות עמוקות וברובן נעימות ומושכות אמפתיה מצד הקורא.
אורכו של הספר פוגם במתח העלילתי. סיפור המסגרת נמתח עוד ועוד עד שתחושת המתח מתפוגגת.
לעומת זאת יש כאן חיטוט נעים וכפייתי בנושא המוות והשכול שמושך את הקורא. הכתיבה נוגעת בתקוות הכמוסות של כולנו בכל הנוגע למה שמסתתר שם, בצד השני, ובאיחוד המחודש עם אהובינו שעזבו אותנו.
העלילה הפתלתלה מתרחשת ברובה בין כתלי בית החולים, וכל מי שאולץ לבקר פעם במוסד הבלתי נעים הזה יזדהה בוודאי עם מבוך המסדרונות והביורוקרטיה.
לא הייתי ממהר לקטלג את הספר כמדע בדיוני, על אף נטייתה הטבעית של הסופרת ולמרות שיצא לאור בידי "אופוס". יש כאן פלירטוטי מדע בדיוני אבל מרכז וכובד העלילה הנם מאוד ארציים וגשמיים.

לפני 11 שנים•שומר היערות
מסע לאפלה

מסע לאפלה

רוג'ר זילאזני

התיאוריה המדעית לפיה יתכנו מספר יקומים מקבילים באותו מרחב מסעירה את עולם המדע הבדיוני כבר תקופה ארוכה. הספר הקצר הזה עוסק אף הוא בעניין הנ"ל.
גיבור הספר הנו ילד עם נטייה זאבית, שגדל בבית גדול בדרום ארצות הברית יחד עם משפחתו המשונה ורבת הכישרונות העל טבעיים. הבית מהווה צומת בין יקומים שונים, והמשפחה משמשת כיחידה אחראית / מפקחת על היקומים הללו והנעשה בהם.
העלילה עוקבת אחר גיבור הסיפור, אחותו למחצה וחבר שמנסים לאתר את אבי המשפחה שנעלם.
הספר משלב בין מדע בדיוני לבין פנטסיה, וכמו רבים מספריו של רוג'ר זילאזני המנוח מתאר עולם פנטסיונרי ומטריד המתקיים בתוך מציאות אורבנית יומיומית.
הסיבה לכך שזהו אינו ספר טוב נעוצה בעובדת היותו קצר מאוד. זילאזני מתאר כאן עלילה רבת פרטים טכניים, שמתבססת על עולם מורכב למדי, ומנסה לדחוס אותה לתוך 150 עמודים בערך - והתוצאה הנה סיפור הדוק מאוד שדורש מהקורא רמה גבוהה של ריכוז.

לפני 11 שנים•שומר היערות
היפריון

היפריון

דן סימונס

חג הפסח הבא עלינו לטובה הנו אחד משלושת הרגלים, ובו על פי המסורת נערכה עלייה לרגל לירושלים. וזוהי דרכי המתוחכמת לפתוח את הביקורת אודות הספר "היפריון".
מדע בדיוני מתעסק בדרך כלל בהתפתחות טכנולוגית מעניינת, כזו שמשנה את המציאות האנושית ואף גורמת לשאלות מוסריות חדשות שעד להיווצרותה לא נדרשו בני אדם לעסוק בהן. אך בנוסף, ישנם גם ספרי מד"ב אשר בוחרים להתמקד בדת ובתיאולוגיה, ולחקור כיצד שינויים והתפתחויות בתחום הדתי, בשילוב עם טכנולוגיה עתידנית, ישפיעו על האנושות.
כזה הוא הספר הזה. העלילה, המורכבת מאוד, מתרחשת בתוך עולם בדיוני שבו האנושות נטשה את כדור הארץ, והיא מתפרשת על פני עשרות פלנטות. חלקן עובדו בידי האנושות כך שיתאימו לצרכיה וייעשו דומים, פחות או יותר, לתנאים בכדור הארץ, בעוד שאחרים העדיפו להותיר את העולמות כפי שהם ולהתאים את גופם ואת הטכנולוגיה שלהם לתנאים החדשים. בני האדם נחלקים לשני מחנות - אלו שמנסים לשמר את התנאים הארציים, לעומת אלה שמוכנים להשתנות (מכונים בספר "מנושלים") ומלחמה ניטשת בין השניים.
אחד העולמות שהותאמו ועובדו לתנאים אנושיים וארציים הנו פלנטה בשם היפריון, שולית למדי, בה התיישבה קומונה גדולה של אמנים, מונהגת בידי מלך הזוי. בהיפריון מתרחשת תופעה מוזרה מאוד - יצור אימתני ומוזר, בעל צורה אנושית אך עשוי מתכת וסבך קוצני, מופיע בפתאומיות במקומות שונים ברחבי העולם הזה וקוטל את קורבנותיו. הוא נוהג לשפד אותם על עץ דוקרני ועל כן זוכה לכינוי "שרייק" (ציפור שניזונה מחרקים ומשפדת אותם על זרדי עץ לפני שהיא ניזונה מהם). היצור האימתני והמוזר זוכה לפולחן שלם מצד בני האדם אשר רואים בו אל וסוגדים לו, מקימים לכבודו כנסייה שחורגת מתחום היפריון ומקימה שלוחות בכל רחבי היקום, ואף פותחים במנהג של עלייה לרגל אליו - בכל שנה עולים אליו שישה אנשים, ולפי המסורת, הוא קוטל באכזריות חמישה מהם ומגשים את משאלתו של השישי.
הציר עליו נע הסיפור הנו עלייה לרגל שכזו, שישה גיבורים, כל אחד מרקע אחר, סיפור חיים שונה ואף דת ולאום שונים, ומסעם אל עבר השרייק. הם מגוללים זה בפני זה את סיפורי חייהם וכך בנוי הספר, על שש נובלות שכל אחת יכולה להתקיים בזכות עצמה.
קסמו של הספר הוא במורכבות שלו - עולם בדיוני אינסופי ומפורט לפרטי פרטים, עם התייחסות נרחבת לנושאים דתיים ותיאולוגיים.
ששת הסיפורים חולקים אמנם מכנה משותף ברור - כולם מובילים אל העלייה לרגל אל השרייק וכולם כוללים אלמנטים רבים של מדע בדיוני ופנטסיה, אבל כל אחד מהם מייצג תת ז'אנר בתוך הספרות המד"בית - מדע בדיוני מלחמתי, פנטסיה, סייברפאנק, פנטסיה רומנטית ועוד.
הספר הנו הראשון מתוך סדרה של ארבעה.
מומלץ בעיקר לחובבי מד"ב, כמו גם לקוראים המחפשים חוויה ספרותית לא שגרתית.

עוד 3 ספרי מדע בדיוני העוסקים בשאלות דתיות ותיאולוגיות:
חולית - פרנק הרברט
אקסלרנדו - צ'רלס סטרוס
העמדה - סטיבן קינג

לפני 11 שנים•שומר היערות

ביקורות נוספות על "לעולם-לא-עולם"

לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

תמיד הרגשתי קצת שונה ומחפש את המקום שלי בעולם. הספר הזה מדבר בדיוק על זה – על אנשים שמרגישים לא שייכים בעולם הרגיל ומוצאים את מקומם בעולם אחר, מיוחד ומרתק. זה נתן לי תחושת חיבור עמוקה.

הסיפור פשוט מקורי ומרתק. זה כאילו גיימן לוקח אותנו למסע בעיר תת קרקעית בלונדון שאף אחד לא יודע על קיומה.
הדמויות כל כך צבעוניות ומלאות חיים. מהרגע הראשון התאהבתי בריצ'רד מייהיו ובמרקיז דה קאראבס. העולם שגיימן יוצר פשוט מדהים. הוא משלב מציאות ופנטזיה בצורה כל כך חלקה שאתה מרגיש כאילו אתה ממש שם. אמנם, לפעמים יש קצת חלקים איטיים בעלילה. אבל ברגע שאתה עובר אותם, זה שווה את זה.
הדמויות המשניות לפעמים מרגישות שטחיות ולא מפותחות מספיק.
אני תמיד מחפש ספרים שמאתגרים את הדמיון שלי ומושכים אותי לעולמות חדשים. ניל גיימן הוא שם מוכר בתחום הפנטזיה, ובפעם הראשונה ששמעתי עליו החלטתי שאני חייב לנסות. הספר הזה באמת הצליח להכניס אותי לעולם אחר, ואני פשוט חייב לשתף אתכם בחוויה הזו. אם אתם אוהבים סיפורי פנטזיה, אם אתם מחפשים משהו שונה ומרתק, זה הספר בשבילכם. פשוט תתנו לו צ'אנס ותצאו למסע בלונדון שתמיד רציתם להכיר.

לפני שנתיים•ג'יפיטפוט
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

לפני כמה ימים ישבנו אצל אמא שלי ובאו כל המשפחה. ישבה על ידי ילדה אחת הבת של אחי הקטן הגיל שלה בקושי שש. בגלל שראיתי שהיא מרוכזת בכלום שאלתי אותה איך היה היום שלה בבית ספר. אמרה לי כיף. פתאום אני קולט שבאותו היום בכלל לא היה בית ספר יעני הם כבר יש להם חופש של החג שעוד לא חשב להתחיל. אני קולט שהילדה הזאת מתי ששואלים אותה איך היה בבית ספר היא כבר עונה באוטומט בכלל לא עובר דרך המוח שלה לא השאלה ולא התשובה.

עכשיו למה אני אומר את זה בגלל שהכי בא לי להגיד שהספר הזה מתי שקראתי אותו היה לי כיף. אני אבל מפחד שתחשבו שזה כיף כמו שאומרים הילדים על הבית ספר אז אני מתכוון לכיף אחר. אני חושב כל בן אדם מתי שעושה משהו שהוא אוהב לעשות אותו אתה מרגיש את השמחה שלו גם מבחוץ ככה מתי שאתה רק מסתכל עליו אתה יכול להיות שמח. לפי דעתי הניל גיימן כתב את הספר הזה מתוך השמחה שלו ככה שאני הרגשתי את זה על עצמי והיה לי כיף.

זה ספר פנטזיה ואני על פי רוב לא קורא דברים כאלה אבל עכשיו אני זורם עם כל מה שעובר על ידי אז לקחתי אותו. זה סיפור שקורה בלונדון אבל לא של עכשיו. זה לונדון שכל הזמנים שלה מעורבבים טוב טוב ויש שמה הרפתקאה שחבל על הזמן עם כל האלה שטובים וכל האלה שרעים ואתה לא יודע על ההתחלה מי בדיוק יושב על איזה ספסל ככה שיש לך גם הפתעות על הדרך. בגלל שכל הבלאגן הזה בא לי יחד עם הבחירות אז הרבה חשבתי אם יש הבדל בין מה שיש בספר לאיך שהעולם שלנו עובד יעני בגלל שבספר יש הרבה קסמים ודברים לא הגיוניים אתה חושב שזה לא אמיתי אבל אני חושב שגם אצלנו הרבה אנשים לא תמיד עובדים לפי השכל והולכים לפי הפנטזיות שלהם גם שאי אפשר בכלל לעשות מה שעובר להם בראש.

ויש עוד דבר אחד שחשבתי עליו. יש בספר קטע שאתה שואל את עצמך מה עדיף לבן אדם להשאר בעולם הזה של הפנטזיה שיש בו הרבה סכנות וכל רגע יכול לקרות לך משהו רע או לחזור לחיות רגיל בעולם שלנו עם העבודה שאתה הולך אליה וחוזר יום יום והתוכניות שיש לך בטלויזיה וכל הדברים שאתה רגיל עליהם ומתי שאתה קורא אני חושב שכל אחד אומר שעם כל הבלאגן של הפנטזיה ככה אתה מרגיש כל רגע שאתה חי וזה שווה את כל הפחד וכל הסכנה. ופתאום חשבתי שגם מתי שקורים בחיים שלי דברים שמבחוץ אנשים חושבים שזה לא טוב וזה קשה אני דוקא מרגיש שזה מעיר אותי יעני כאילו ישנתי קצת ועכשיו דוקא נגיד מתי שאני מסתכל על הירח הוא נהיה יותר יפה ואפילו שזה לא הגיוני להגיד את זה אני חושב שנהייתי יותר מבסוט.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

וואו איזה ספר.
נכון שלוקח לי הרבה זמן לקרוא בגלל הלימודים והמשמרות ולא תמיד בהסעות יש לי אורות קריאה אבל בסוף אני מסיימת את הספרים.
אמרו לי שהספר הזה כבר הוסרט, לא יודעת לא ראיתי, אולי בעתיד.

הספר הוא סוג של ספר פנטזיה, תניחו שכל מה שאנחנו מכירים יש לו עוד פאן.... ז"א נניח לעיר הרגילה שלנו ובמקרה זה זו לונדון, הנקראת לונדון של מעלה יש עיר נוספת שאנחנו לא רואים ולא מכירים שנקראת לונדון של מטה. היתרון של לונדון שאין בארץ הוא כמובן רשת קווי הרכבת תחתית ומנהרות הביוב שקיימות מאות שנים.

העיר של מטה חיה במקביל עם אנשים שחיים מחפצים שאנחנו בני האדם זורקים/מאבדים/מניחים בצד. העיר הזו יש לה כמובן סוג של מעמדות כמו שיש באנגליה.

הסיפור בעצם מתחיל ומסופר ע"י ריצארד, ריצארד מייהו שגר בלונדון של מעלה, ויום אחד בערב לפני פגישה חשובה של ארוסתו עם הבוס שלה במסעדה, רואה בחורה/ילדה פצועה (דלת שמה), ברחוב שנראית כמו איזו קבצנית, ובמקום להמשיך ללכת הלאה הוא מחליט לקחת אותה הבייתה ולעזור לה קצת. ארוסתו כועסת עליו ומבטלת את האירוסין, אז החיים שלו משתבשים.....

מתברר שהוא נהפך לאיש של מטה, איש לא מכיר אותו בעיר של מעלה ורואה אותו, הוא כאילו לא היה קיים, החוקים שם שונים הוא לא יודע איך להסתדר, איך לשרוד. הוא מחפש את דלת שצריכה......

איך העלילה מסתבכת ואיך החיים שלו ממשיכים צריך לקרוא.
יש בספר גם כמה תובנות שאפשר לקחת לחיינו אנו. נכון שיש את סיפור העלילה שזה סיפור הרקע, אבל ביניהם יש כמה משימות שאם נוציא את ערפל הסיפור ונשליך לחיינו נוכל ללמוד מעט על עצמנו. לצערי לא אוכל לתת דוגמאות כי זה יתן ספויילרים ענקיים... אז תקראו ותהנו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Mira
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

אחד הספרים הטובים שקראתי. ספר מוזר, מעניין והזוי לחלוטין. ניל גיימן שואב אותנו לתוך עולם חסר זמן, שמתקיים במקביל לעולם שלנו- אולם משפיע עליו בדרכים נסתרות, ללא ספק.
הספר מציג אדם שבלי להתכוון, מתוך רצון בסיסי טוב- מגיע בטעות לעולם האחר, ללונדון התחתית- כך שמחווה של רצון טוב למעשה הובילה אותו לרצף של סכנות, מהן חזרה לחיים שהיו לו קודם אינה פשוטה בכלל...
ממליצה! קראתי את הספר מספר פעמים, כל פעם מספקת תובנות חדשות, מחדדת פרטים, מצמררת מחדש ושואבת אותך פנימה לתוך העולם המקורי והייחודי שגיימן יצר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ספיר
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

לפני שאחווה את דעתי על הספר כמה מילים על הקשר שביני לבין ספרי פנטסיה . ובכן מאז שאני זוכרת את עצמי מעולם לא חיבבתי ספרי פנטסיה. יותר מזה, השתדלתי לתפוס מרחק בטוח מספרים שלוקחים אותך להוויה מעורפלת אפופת מסתורין על כל תהפוכותיה , שאינה קיימת במציאות הממשית כי לא מצאתי בספרים אלה שום טעם אם אינם מעוגנים במציאות ואינם מתארים את החיים כמות שהן בעולמנו המוכר , על הטוב והרע שבו.
לאחרונה הזדמנו לי שני ספרים שהרהבתי עוז להציץ לתוכם מתוך סקרנות מהולה במחשבה המעודדת שניתן ואפשר להניח את הספרים בכל עת שאחוש צורך בכך ולא אהיה חייבת להסביר ולתרץ את מעשיי. הספר האחד הוא: " הסיפור שאינו נגמר" והאחר שעליו ארחיב מעט יותר הוא: " לעולם לא עולם " של ניל גיימן. אין ספק ,שמדובר בספר מיוחד במינו שריתק אותי איליו כבר מהעמוד הראשון. הסופר מיטיב לתאר חיים אחרים , שונים ומשונים שמתקיימים אי שם בלונדון התחתית הבנויים על כללים הזויים, שהטוב והרע ,היפה והמכוער משמשים שם בעירבוביה , חיים אכזריים ,אפלים ומפחידים מצד אחד ,ובאותה עת מאתגרים ,מפתיעים ומופלאים . דמויות רבגוניות שלכאורה מתנהגות כבני אנוש ,מופיעות ונעלמות לסירוגין נענות לקריאתו של הסופר כדי לשרת את העלילה שאינה נחה לרגע. חיים מלאי עניין ומשמעות שאינם מאפשרים לשיעמום לחלחל לתוכם ולעצור את שטף האירועים . הם כה מעניינים עד שריצ'ארד העדיף אותם על פני חייו המשעממים ונטולי המשמעות הממתינים לו בלונדון העילית. זהו אם אם כן ספר שגרם לי למהפך ושינה במידה רבה את הסתכלותי וגישתי לספרי פנטסיה בכלל. זהו ספר שגרם לי להיפתח אל הספרות הבדיונית ואף ליהנות ממנה. אני ממליצה לכולם לקרא את הספר גם לאותם קוראים המסתייגים מז'אנר זה. הספר פשוט נפלא והאמת שקשה היה לי לעבור לספר הבא . הייתי זקוקה לתקופת צינון מסוימת כדי להפנים ולהירגע וכדי להיות פנויה לספר החדש לפחות כך אני חשתי בסיום קריאתו.

לפני 17 שנים•שקדנית
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

גאון הבן אדם הזה.
קשה לתאר את הספר... זה סיפור מוזר ומצחיק ומעניין והזוי ויצירתי וסוחף והכל בבת אחת.
אזהרה - מי שלא יכול לפתוח את הראש - לא יאהב את הספר.
אז תהיו פתוחים...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•גלושקה
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

מאד לא לטעמי. בשבילי ספר פנטזיה טוב, הוא ספר עם איזשהו מסר שמגיע מתוך מודעות.
מעבר לעלילה על מקום דמיוני, אני מקווה למצוא בו עולם עשיר, דמויות מעניינות ובעיקר ערך מוסף של מודעות ורוחניות.

אני רואה בספר פנטזיה הזדמנות להיכנס לדמיון הכי פרוע של המחבר ובספר זה הרגשתי כי הדמיון הוא מאופק ויש לו גבולות ברורים.

הסיפור נופל לדעתי לקטגוריה של ספר אימה אפל. שדונים ויצורים רצחניים, גיבורי על והתרחשות בתוך הרכבת התחתית של לונדון השלימו אוירה די צפויה בעיני.

דווקא בספרי פנטזיה הפוטנציאל להעביר מסר עמוק שמעבר למטריקס הוא אדיר! פה זה התפספס לי.

הסיפור נחמד אבל קיוויתי למשהו שבאמת יסחוף אותי לעולם אחר, שאצא עם איזושהי חוויה שתעורר את כל החושים ובעיקר שאצא עם איזשהו מוסר השכל, פיסת מודעות ושישאר לי טעם של עוד. זה לא ממש קרה.

הספר "כריש זיכרון" באותו הג'אנר הוא דוגמא למצויינות בעיני והספר הזה אכזבה גדולה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ליאת
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

"מצחיק מאוד, מפחיד מאוד, מוזר מאוד"
ככה מתחיל התקציר של הספר, ואני לא מאמינה עד כמה שזה נכון. עם יד על הלב, כול מי שקרא את הספר מודה שזה נכון, כן?.
אני התאהבתי בניל O_0. הוא כתב יצירת אומנות מושלמת שכול נער, נערה, איש ואישה צריכים לקרוא.
איך שניל מתאר את ריצ'ארד כאיש נורמלי לחלוטין שברגע שמצא את- 'הנערה בעלת העיניים המוזרות' השתנו כול חייו, מ- א' ועד- ת'. בדרך הקלה הוא הכיר את מר קרופ ומר וונדאמר שטענו כי דלת, שמה של הנערה שמצא, היא אחותם הנעדרת מביתה. כשריצ'ארד מצליח לסלק אותם מביתו דלת מציגה בפניו את רוב סיפור חייה ש... לא אחשוף אותו בפניכם כי זה ייחשב ספויילר (למרות שאני ספויילרית בדם ובנשמה).
אז... ככה: בדרך הם נפגשים עם המרקיז דה קראבס (או איך שלא כותבים את השם שלו XD) שאבא של דלת הורה לה לבטוח בו. באחד מהשוקים (תדעו למה התכוונתי אם תקראו את הספר) הם פוגשים את האנטר, שתהפוך לשומרת הראש של דלת, אבל בסוף... אממ... היא... אני לא אגיד.
טוב, אממ... להגיד לכם מי האיש הרע בסיפור? או יותר נכון הרעים? מר קרופ, מר וונדמאר והמלאך איסלינגטון (תתפלאו, הוא מלאך אבל הוא רע ושוויצר).
טוב. אז איך לסכם? זה לא הספר הטוב ביותר לשנת 97', זה הספר הטוב ביותר אי פעם.
עשיתי לייק ענק לספר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קלין מארץ הספרים 3=
לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

מסכימה עם הביקורת של ליאת - ספר מאכזב. אני לא אומרת שהוא רע, בהחלט יש גרועים ממנו, אבל הספר היה משעמם, צפוי ולא מספיק מותח. מאוד רציתי לאהוב את הספר ולהתרגש מהדמויות, אך הן נותרו שבלוניות וחסרות עומק. סיימתי אותו עם תחושת פספוס ובלי שום חשק לקרוא ספרים נוספים של גיימן (למרות שאני מתכוונת לתת לו הזדמנות שנייה עם אלים אמריקאים).

- - -
עדכון: את אלים אמריקאים זנחתי אחרי 60 עמודים.. לעומתו, הספר הזה ממש יצירת מופת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סתיו
דירוג
5.0
לפני 10 שנים

“וואו איזה ספר. נכון שלוקח לי הרבה זמן לקרוא בגלל הלימודים והמשמרות ולא תמיד בהסעות יש לי אורות קריא”