אוי. כמה קשה לשמור על ערכו של הספר, על המוטיבים הטובים בו, במשך טרילוגיה. כמה קל להרוס ספר שיכל ליהיות מושלם.
סוזן קולינס, לצערי, לא הצליחה לשמור על הייחוד שבספרים האחרים בטרילוגיה, ודי פיקששה בספר השלישי.
טוב, לפניי שאנחנו ממשיכים בעניננו, תנו לי להזהיר אותכם מספויילרים נוראים בביקורת. ספויילרים שכנראה יכולים לשאוב לכם את כל ההנאה הממש מעטה שיש בספר הזה.
טוב, עכשיו אפשר להתחיל.
אז סיימתי את הספר השני, התלקחות, במשפט הכי מותח ומורט עצבים שקולינס יכלה לגמור בו את הספר:
"קטניס, אין יותר מחוז שתים- עשרה".
ואחרי תחנונים רבים, קיבלתי את הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה, והופתעתי לגלות ש-
קולינס אכזבה.
כל המוטיבים החוזרים בשני הספרים הראשונים, נעלמו בספר השלישי כלא היו מעולם; קטניס המרדנית, האמיצה, שלקחה פיקוד על משפחתה לאחר שאבא שלה התפוצץ ואמא שלה נכנסה לדכאון, שמנעה ממשפחתה למות- נעלמה, ובמקומה הופיעה קטניס "מבולבלת נפשית", אדישה, וממש לא קטניס שאהבתי. וזו רק דוגמה אחת.
הדמויות האהובות שלי בספר התרחקו והפכו ליהיות דמויות פחות חשובות בעלילה- פיטה כלוא ומענים אותו בקפיטול, גייל מרוחק ופיניק, מת!
הספר כולו מדבר על המלחמה בין מחוז 13 לקפיטול, ויצא שאני מדפדפת בין כל העמודים המשעממים האלו על תוכניות המלחמה... אבל זה כבר עניין אישי- אני פשוט לא אוהבת מלחמות.
הסופרת הרגה דמויות וקרעה באכזריות את ליבנו העדין כשהרגה יותר מדי דמויות. אתם בטח חושבים, 'לא התרגלת כבר לזה בספר הראשון? הרי כל העלילה מדברת על משחק מחריד בו מתים 23 מיועדים כל שנה!' ואתם צודקים. התרגלתי כבר. אבל היא הרגה דמויות מרכזיות בספר השלישי בדרך כזאת מחרידה, שנראה כיאילו לא אכפת לה מה תהיה התגובה של הקוראים, שכנראה הכי רגישים לכל זה. וכן, גם בסדרת הארי פוטר רולינג הרגה לא מעט דמויות מרכזיות (שאני יעשה רשימה?), וכן, בטח הזלתי ליטרים של דמעות ( כנראה יותר מכמות המים בכנרת), אבל איכשהו, עקב כישרונה העצום של רולינג, אמנית המילים, מספרת הסיפורים, ההרג נראה ונתפש כמעודן יותר, והדמויות לא נעלמו מהחיים של אוהביהם; הם עדין השאירו מין חותם בעלילה, משהו תמידי ונצחי שישאר, אני פשוט לא יכולה להסביר את זה במילים...מי שקרא, מבין. ומי שבכל זאת לא הבין: למשל, כשדמבלדור מת, הוא נעלם לחלוטין מהעלילה? כמובן שלא! אני לא שכחתי לרגע ממנו! אבל בואו לא נשכח שאנחנו מדברים פה על רולינג, והיא אגדית.
וקולינס? (אזהרה: ספויילר ענק למי שהתעלם מהאזהרה ולא קרא את הספר השלישי בעוד 10,9,8,7,6) הרגה את (5,4,3,2,1...) פרים!!! כן, פרימרוז אוורדין, האחות הקטנה והחמודה של קטניס! הסיבה שהחיים של קטניס הסתבכו מלכתחילה!
המוות של פרים השפיע כל כך על הספר...
הכתיבה נחמדה, אבל אני לא הזדהתי יותר עם הדמויות, וכבר לא הייתה לי צמרמורת... העלילה לא שומרת על קצב ודי משעממת, והסוף? גרוע. סוף מאכזב לספר שהיה יכול ליהיות ספר 'סגירת מעגל' אדיר. באסה, מה אני אגיד לכם. התאכזבתי.
מי שמטורף על הטרילוגיה חייב לקורא את זה, כי יש הרבה אלמנטים יחסים בספר. כן, אני מביאה לספר 2 כוכבים ולא יותר. מציעה שתנסו לעשות סוף משלכם לטרילוגיה; אולי תצליחו בכך יותר מאיך שהסופרת הצליחה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
