שלוש הצלעות של סיפור מתח הן: קורבן, תעלומה ובלש. חלק מן הבלשים הם אנשי משטרה וחלקם הם אנשים מן היישוב שנקלעו שלא בטובתם למערבולת של תעלומת פשע.
בסיפור שלנו הבלש מהווה מיזוג של שני הטיפוסים שלעיל. טום ואל הוא עיתונאי חוקר, לכאורה אדם מן הישוב, אבל בכל זאת מי שמקצועו הוא תחיבת החוטם לכל פרשייה שריח רע נודף ממנה.
אבל... הבעייה היא שגם טום ואל נושא על גבו קופת שרצים רצינית למדי. הכל התחיל כשטום, עיתונאי זוטר בעיתון ניו יורקי נחשב, איחר לקום בבוקר. איחור אצל עיתונאי לא נחשב אסון גדול, ממילא לא מדובר במי שדופק כרטיס מתשע עד חמש. אבל טום איחר לטיסה שעמדה לקחת אותו למדינה אחרת כדי לראיין את משפחתו של חלל אמריקני שנפל באפגניסטן.
לטום יש דימיון פורה וטום גם יודע לשקר היטב. כמי שגדל בבית בעייתי עם אם אלכוהוליסטית לא מתפקדת, אב נוטש ואח שמת בתאונה-לא תאונה, התרגל טום לשקר לרשויות הרווחה ולכל העולם. לכן טום התחפר במיטתו ורקם בדימיונו את הריאיון עם בני משפחת החיל-חלל כדי לכתוב כתבה מרגשת ורבת עוצמה.
מכאן התחילו העניינים להתגלגל וטום ידידנו כתב 56 כתבות מוצלחות, גורפות מחמאות ובדויות עד הפרט האחרון, עד שספג בעיטה כואבת, שהטילה אותו הרחק מההמון הסואן אל עיירה נשכחת במדבר הקליפורני, שם עליו לסקר אירועים חשובים כמו פתיחת חנויות למען מגזין מקומי דל-תפוצה.
ולמה כל הדיון הזה בכישרון הבדיות של טום? מפני שאם אתם שקרנים מקצועיים, ששמכם הרע יצא בקרב חוגי העיתונאים, ששום עיתון נורמלי לא יתן לכם אפילו לנקות את חדרי השירותים שלו מחשש שתגרמו איזה נזק, ועמדתם למשפט על הנזק שגרמתם, קחו בחשבון שאם תקלעו לאיזו צרה או לאיזו תעלומת רצח אף אחד בעולם לא יאמין לכם.
וזה מה שקורה לטום. הוא בצרה צרורה וכולם מפנים גב וחושדים בו שהוא הבעייה בעצמה.
לעיירה הזאת, יש לציין, הייתה עיירה תאומה במרחק 37 קילומטרים, שנמחקה מעל פני האדמה 50 שנה קודם לכן, כשסכר התמוטט והיא הוצפה במי הנהר. פרט זה אינו פרט אזוטרי, כפי שאפשר לשער ועוצמתו מהפכת הקרביים תשפיע לא רק על טום, אלא גם עליכם.
ואז, מתרחשת תאונת דרכים מוזרה בעיירה הקליפורנית המנומנמת והעניינים מתחילים להתגלגל.
מותח? מאוד.
כתוב טוב? מעולה.
ג'יימס סיגל סופר טוב? משובח.
הספר מרתק? אי אפשר להרפות ממנו.
האם הסופר גם חכם כנדרש? סיגל שנון, מבריק, בעל חוש הומור יוצא מן הכלל.
כדאי? אתם עוד שואלים? רוצו וקנו, במיוחד שהוא משתתף במבצע של צומת ארבע במאה.
סיגל כתב את הספר התינוקת. לא קראתי, אבל קשה לי להאמין שהוא פחות ממצויין. בנוסף לכך, הוא ייעץ להילרי קלינטון במסע הבחירות שלה (מעניין לשם מה נדרשו כישורי הבלש שלו בקמפיין הבחירות...).
סיגל הוא סופר שאינו מורח מילים. הוא מתומצת, לפעמים אפילו קליפי, עד כדי כך שאתם נזרקים מן העבר אל ההווה באמצע משפט. ואין לו משפטים מיותרים, יש לציין.
ועוד מוזרות: רשימת התודות שלו קצרה להפליא.
מסתבר שאין צורך בשפים רבים כדי לבשל תבשיל מעולה.

















