על פניו זה ספר מאד פשוט. על פניו הוא אפילו קצת מצחיק. קורישי מספר בגוף ראשון על שנות ההתבגרות של נער ממוצא מעורב, הודי אנגלי, שגדל בלונדון של שנות השישים והשבעים. הוא נע בין הפרברים הדרומיים ללב העיר ובעיקר מתבונן, תוך שהוא שומר על מרחק רגשי, בבני המשפחה שלו, ההודים והאנגלים, ובסביבה שהם חיים בה.

אנגליה שהוא מתאר עוברת שינוי תרבותי וחברתי כשהיא נעה מהעידן הפרולטרי לקראת התאצ'ריזם הקפיטליסטי והליברלי. אל הקפאון המעמדי והסולידריות החברתית משתרבבת הזדמנות ליצור שינוי, גם ברמה האישית, לשפר עמדות ולהגר בין המעמדות.

ההגירה, בין אם היא תרבותית ובין אם מעמדית, מצריכה שינויים ותובעת סוג של בחירה בין שימור הזהות הקיימת לבין יצירה של אחת חדשה. חלק מן הדמויות בסיפור הזה, הנשים בעיקר, מצליחות לחולל תהליך של עיבוד במובן של שימור הקיים תוך שינויו באופן שמאפשר להתאים את מה שיש לתנאים אחרים של זמן ומקום. זה בולט על רקע אלה שאין בכוחם לעבור תהליך כזה ולכן הם נשארים תלושים, חיים בתוך בועת העבר שמעליה מרחפת מעליה סכנת ההתנפצות שתותיר אותם תלושים בשל חוסר היכולת לטוות את החוטים שיקשרו אותם למציאות החדשה.

משום שהוא לא מכביד ושומר על נימה משועשעת ומרוחקת קל לקרוא אותו גם בלי להתייחס לנושאים שהוא מעלה כאן ופשוט להנות מהסיפור. ובכל זאת, אם מתעקשים, יש בו גם עיסוק רציני מאד ואף נוגע ללב במבנה המעמדי של אנגליה והשינויים שהוא עבר יחד עם שאלת הזהות של המהגרים שהתערבבו לתוך המציאות הזאת.

מתי מהגר יפסיק להיות מהגר, ויהפוך לסתם אזרח? התשובה היא כנראה לעולם לא. הוא ימשיך להיות מהגר לעולם, וילדיו - סביר להניח - ימשיכו להיות בני מהגרים כל חייהם, למרות ששפת המקום - וגם מפת הרחובות - שגורה על פיהם ומוחם, והם מכירים את הכללים ויודעים מתי אסור להתלונן.

קוריישי כתב בספר הביכורים שלו סיפור בעל מאפיינים אוטוביוגרפיים על האנשים התלושים שמחליפים תרבותם בתרבות אחרת ומה זה עושה להם. כרים אמיר בן ה - 17 הוא בן של אב מהגר הודי ואם אנגליה, שחי עם משפחתו בפרברים של דרום לונדון חיים של מעמד בינוני נמוך, בו האב הגיע ממעמד גבוה בהודו בעוד האם שייכת למעמד נמוך בלונדון. האב, שחי בלונדון חיים די משמימים כפקיד מחפש מוצא לצורך שלו בהרפתקאות ועניין, והבן, מספר הסיפור, מוסיף על הבלבול של גיל 17 גם את הבלבול של מוצאו הבלתי ברור, שמו הלא אנגלי וזהותו המינית המבולבלת.

הספר נוגע ללב וכתוב בהומור גם על נושאים שניכר שאינם מצחיקים את הסופר. התוצאה ספר שלפעמים כשאתה צוחק מתאוריו המשעשעים אתה מתמלא רגשי אשם על הצחוק הלא הולם...
כדאי לקרוא אותו ולנסות להבין את העולם המסוכסך של מהגרים - בלונדון של שנות השבעים של המאה הקודמת. במיוחד לנו, שעולמנו גדוש מהגרים מארצות שונות, שלמרות שאנחנו קוראים להם "עולים" אנחנו רואים אותם כ"יורדים" (בהערכה העצמית, בהתייחסות אליהם וברמת החיים) ולא מבינים על מה יש להם להתלונן...

קראתי את הספר לפני עשר שנים, ועכשיו קריאה מחודשת. הוא בהחלט עמד בכבוד במבחן הזמן, תרתי משמע: התיאור של פרברים לונדונים מסוף שנות השבעים ועד תחילת השמונים, חילופי הזוגות, עלית הפאנק,הוא מרתק, ו, לפחות לדידי, מרגיש מאוד אמין. ספר מצחיק, רגיש, שמתאר דמויות מורכבות, בהמון אמפתיה והומור.

מצחיק, כתוב מעניין, מתאר מקסים את סיפור התבגרותו של קרים החצי פקיסטני-חצי אנגלי על רקע שנות ה-70 התוססות באנגליה.
דמויות שהיה לי בא לפגוש לקפה.
נהנתי לקרוא אותו, פעמיים.

למה תירגמו את זה?
למה יש לי את זה?