“על פניו זה ספר מאד פשוט. על פניו הוא אפילו קצת מצחיק. קורישי מספר בגוף ראשון על שנות ההתבגרות של נער ממוצא מעורב, הודי אנגלי, שגדל בלונדון של שנות השישים והשבעים. הוא נע בין הפרברים הדרומיים ללב העיר ובעיקר מתבונן, תוך שהוא שומר על מרחק רגשי, בבני המשפחה שלו, ההודים והאנגלים, ובסביבה שהם חיים בה.
אנגליה שהוא מתאר עוברת שינוי תרבותי וחברתי כשהיא נעה מהעידן הפרולטרי לקראת התאצ'ריזם הקפיטליסטי והליברלי. אל הקפאון המעמדי והסולידריות החברתית משתרבבת הזדמנות ליצור שינוי, גם ברמה האישית, לשפר עמדות ולהגר בין המעמדות.
ההגירה, בין אם היא תרבותית ובין אם מעמדית, מצריכה שינויים ותובעת סוג של בחירה בין שימור הזהות הקיימת לבין יצירה של אחת חדשה. חלק מן הדמויות בסיפור הזה, הנשים בעיקר, מצליחות לחולל תהליך של עיבוד במובן של שימור הקיים תוך שינויו באופן שמאפשר להתאים את מה שיש לתנאים אחרים של זמן ומקום. זה בולט על רקע אלה שאין בכוחם לעבור תהליך כזה ולכן הם נשארים תלושים, חיים בתוך בועת העבר שמעליה מרחפת מעליה סכנת ההתנפצות שתותיר אותם תלושים בשל חוסר היכולת לטוות את החוטים שיקשרו אותם למציאות החדשה.
משום שהוא לא מכביד ושומר על נימה משועשעת ומרוחקת קל לקרוא אותו גם בלי להתייחס לנושאים שהוא מעלה כאן ופשוט להנות מהסיפור. ובכל זאת, אם מתעקשים, יש בו גם עיסוק רציני מאד ואף נוגע ללב במבנה המעמדי של אנגליה והשינויים שהוא עבר יחד עם שאלת הזהות של המהגרים שהתערבבו לתוך המציאות הזאת.”