החפת הלווייתנים

הלוויתן ידוע כיונק אינטליגנטי ענק הקשור לאוקיינוסים, ולכן שם הספר, לווייתנים שרים בעמק, של <mark>רונה שפריר</mark>, המספר על עמק יזרעאל, נושא בקרבו אבסורד, המבקש להתפענח, מה לוווייתן בבריכת הקיבוץ?

כמובן שמדובר במטפורה, הגיתי בליבי, ונזכרתי בנאום שנשא חייים רמון, לפני שנים רבות, אז אחד מצעירי מפלגת העבודה המבטחים, שהטיח לעבר מפלגתו בוועידתה, "כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים ע

ספר מעניין ויצירתי. יש תחושה של עבודה קשה ורצינית בכתיבה ולכן מגיע שאפו

ספר שהותיר אותי בתחושה מעורבת. מצד אחד למחברת כישרון סיפורי, שפת עשירה, ונושא טעון - פשיטת הרגל של קיבוצים שאותו הסופרת בוחנת מתוך נקודת מבט מקורית. החלק הראשון של הסיפור טוב, וכך גם תודעת האישה שמצויה במצב של צמח. מאידך, המעבר מהרובד האלגורי למציאות לא מוצלח.
הדבר בולט במיוחד בחלק האחרון , שמתאפיין באיזו פזיזות שקושר את העלילה את הדמויות באופן לא מוצלח, מאולץ ומאכזב. הרוח המסתורית שליוותה את ה

ספר מיוחד עם עלילה מרתקת, תוהה אם יש טיפת אמת בסיפור.
אני כל כך אוהבת ספרים שכתובים מנקודת מבט של יותר מאחד הגיבורים, במיוחד שיש הפרדה ברורה ושפה ברורה (ומקסימה אם אפשר להוסיף) לכל אחד מהם.