ספר לא קל לעיכול. כן בדיוק כך. גם אחרי שסיימתי אותו אני עדייו במלחמה עם עצמי, מי היא בעצם רוז הזו, מי היא חושבת לעצמה שתגרום לי לחפור ולתהות על קנקנה כל כך הרבה זמן. אין כל ספק, לטעמי אליס מונרו סופרת דגולה. היא לוקחת אנשים פשוטים מהסביבה ומגדילה בזכוכית מגדלת את מערכת היחסית ביניהם ומעצימה את הרגשות.
הספר בנוי פרקים מסיפורים קצרים הקשורים ברוז ואנשים מהסביבה לעתים נבנה בסדר כרונולוגי. היופי שאנו למדים את העלילה ומי היא בעצם רוז דרך הסיפורים הקצרים הללו, כשבכל סיפור כזה לעתים קיים אירוע מקומם או איזשהו משפט המהדהד ומשאיר את רשמיו לאורך זמן.
אליס מונרו יורה חיצים בכיוונים שונים, השכלה, עוני, אלימות, שקרים וגם אהבה וחיי הנישואין.
המסר הברור שיצאתי מהספר, כי החיים לעתים סוחפים אותנו למקומות שלא תמיד בחרנו להיות שם. מאוד אהבתי את יחסה של רוז לאמה החורגת פלו, אינה נוקמת ואינה שומרת טינה. לא פשוט.
ספר מטלטל, מומלץ.

הערה: האזנתי לספר, בהנאה רבה.