• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גנבי הברבור

גנבי הברבור

מאת אליזבת קוסטובה

הביקורת של yuli

תמונה של yuli
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
גנבי הברבור

גנבי הברבור

מאת אליזבת קוסטובה

הביקורת של yuli

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של yuli
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אורי רעננה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 12 שנים

“אתחיל בבדיחה: במועצת מנהלים של חברה , התקיים דיון, האם להציג מאזן רווחי, או הפסדי. הדיון נמשך שעות,”

4/10
ביקורות על גנבי הברבור
הבאה
נוריקוסאן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

רומן מתח היסטורי זה משלב בין שתי תקופות שונות. שנות השבעים של המאה ה- 19 בה אנו מתוודעים לחייה של ציירת פריזאית שניתן לשייכה לזרם האימפרסיוניסטי באמצעות מכתביה לדודה האהוב, וחייו של פסיכיאטר שמקבל לידי את הטיפול בצייר מאוד מוכשר שבוחר לתקוף תמונה של ברבור במוזיאון האומנות. הפסיכאטר, אנדרו מארלו שגם הוא צייר חובב מנסה לתהות על קנקנו של מטופלו ויוצא למסע בעקבות תחנות חייו של הצייר שבוחר לשתוק. כך מגלה הקורא את עולמם של הציירים במאה ה- 19, למול חייהם של הציירים כיום.
העלילה של הספר מאוד זורמת ומאוד מעניינת, הקורא נחשף לפרטים רבים על ציור שרק מוסיפים לספר. אורכו הוא כ- 510 עמודים אך הוא נקרא בשקיקה.
מדובר בספרה השני של אליזבת קוסטובה. ספרה הראשון- ההיסטוריונית היה לרב מכר וקראתי אותו לפני מספר שנים. נראה כי הסופרת עשתה את הבלתי אפשרי וכתבה ספר שני מוצלח בהרבה יותר מהספר הראשון.
התרגום של הספר קולח ואינו לוקה בחסר. בנוסף, ראוי לציין כי העטיפה של הספר מאוד יפה אך לא מתאימה לתוכנו שכן מדובר בציור של רנואר, שהיה צייר מן הזרם האימרסיוניסטי אך הוא שנוא על דמותו של אנדרו מרלן.
מומלץ מאוד לאוהבי הרומן ההיסטורי בכלל, ולאוהבי הציור בפרט.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של marina_st
marina_st
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של A N N A
A N N A
תמונה של י. קליש
י. קליש
תמונה של yaelhar
yaelhar
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של נדיה
נדיה
8קוראים|גיל ממוצע49|88%נשים

על המבקרת

תמונה של yuli

yuli

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
305 ביקורות•11 נבחרות•1,168 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של yuli
yuli
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות305
ביקורות נבחרות11
לייקים שקיבלה1,168
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת163ספרות מקורית53מתח ריגול והרפתקאות20

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של yuli

ממלכת האחיות

ממלכת האחיות

קרטיס סיטנפלד

בספרה החדש של קרטיס סיטנפלד "ממלכת האחיות" היא סוקרת את אחת התופעות המשפחתיות הנפוצות ביותר, הבושה וחוסר ההבנה של בן משפחה על ידי האחר. מי מאיתנו לא מצא עצמו מתבייש בהתנהגות\מראה\מקצוע הוריו או אחיו בפני חברים או קולגות? בתור בת לאבא שהוא מהנדס מכונות דפוס ומומחה בדברים מוזרים בהחלט, אני מבינה מאוד את קייט.

קייט ווי הן תאומות שגדלו בסנט לואיס, ויש להן כישרון מיוחד- ניבוי העתיד. לא מדובר פה באיזה משהו גדריוזי, בסה"כ חלומות. והרי כולנו חולמים חלומות אך לא כולנו יודעים לקשר בין אותם חלומות לבין העתיד לקרות. המדע הרבה לעסוק בסוגיה זו לא אחת ומחקרים רבים מוכיחים כי האינטואיציה שלנו הרבה פעמים יכול לסייע בניבוי העתיד, רק צריך לסמוך עליה. אך גם צריך לזכור שלא מדובר במאה אחוזי הצלחה.

קרטיס סיטנפלד כותבת טוב. היא כותבת טוב למרות שהדמויות שלה אף פעם לא מאה אחוז עגולות ותמיד הן עושות איזה מעשה שגורם לקורא לא להזדהות איתן עד הסוף. שום דמות היא לא שנואה עד הסוף או אהובה עד הסוף. קצב הקריאה מוכתב על ידי קולה של סטינפלד והיא מחזיקה חזק את המושכות. העלילה של הרומן, שנמשכת מספר שבועות, תוך קפיצות קדימה ואחורה בזמן להשלמת הפערים בעלילה.

לסיכום, רומן טוב מפרי עטה של סטינפלד. מומלץ.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yuli
הכלה המתחזה

הכלה המתחזה

ננסי ריצ'לר

מדי שנה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה אני משתדלת לקרוא יצירה על מה שהיה שם, כי זה חלק מהלזכור, לנסות להבין. השנה בחרתי לקרוא את הכלה המתחזה, לא בגלל מה שהיה "שם" אלא בגלל איך חוזרים לחיים נורמליים אחרי מה שהיה "שם". איך אישה ששרדה ביערות, שהרגה וראתה הרג תוכל להיות אימא? זו שאלה נוראית וקשה.
לילי אזרוב מגיעה מפולין לקנדה. היא הייתה אמורה להתחתן עם סול קרמר, אך סול שמעולם לא התרחק מהסינר החמים של אימאל'ה רואה את הפליטה הזאת ונסוג מהחלטתו. לא אכפת לו מה לילי עברה ועל כך שהיא חצתה את האוקיינוס בשבילו, בלי להכירו כלל. אחיו הקטן של סול מחליט להינשא ללילי, למרות הכל. כמה שנים מאוחר יותר, לאחר שנולדה להם ילדה לילי בורחת. מדוע בורחת ולאן ומדוע ממשיכה היא לשלוח אבנים לבתה? על כל אלה, ועל עוד שאלות רבות אחרות עונה ריצ'לר ברומן החדש מבית ידיעות אחרונות. הרומן מעלה איתו סוגיות מוסריות לא פשוטות, מעלה על גבי הנייר דמויות שלא קל להתמודד איתן, על רקע קנדה של שנות השישים ואילך.
לסיכום, הכתיבה מעניינת, העלילה מתפתחת בקצב טוב וקשה לעזוב את הרומן הזה במחשבות, גם לאחר סיומו. מומלץ.

לפני 12 שנים•yuli
מכתבים מסקאי

מכתבים מסקאי

ג'סיקה ברוקמול

מתי פעם אחרונה קיבלתם הביתה מכתב שלא היה פרסומת ו\או חשבון לשלם? המידיום של הדואר כבר איבד ממשמעותו. מדינות רבות ברחבי העולם מצמצמות את שירותי הדואר, והסניפים נסגרים לטובת אשנבים בחנויות גדולות, כך למשל בהולנד. אנחנו חלק מתרבות המייד. אנחנו רגילים לשלוח אסמס\וואטסאפ\דוא"ל ולקבל תשובה מייד [והאם התשובה לא מגיע מיד- אבוי לעונה!]. בעבר זה לא היה ככה.

בראשית המאה העשרים, אלספת דאן שחיה באי סאי, שבסקוטלנד קיבלה מכתב מאמירקאי צעיר שקרא את ספר שיריה. מכאן, מתחילה התכתבות ארוכה בין אלספת לבין מעריצה הצעיר ובה הם מתוודעים אחד לשני ואל שני העולמות השונים בהם הם חיים. כאשר פורצת מלחמת העולם הראשונה מתגייס המעריץ לצבא ובכך תמה ההתכתבות.

עשרים וקצת שנים לאחר מכן, מרגרט בתה של אלספת מצטרפת אל המאמץ המלחמתי של האיים הבריטים וגם היא משתמשת במדיום של מכתבים להעברה ולקבלה של מידע.

כך מתקדם הרומן הזה, כולו מכתבים, צעד צעד. פעם מרגרט ופעם אלספת. לאט לאט נחשף הקורא אל החיים המורכבים והלא פשוטים של שתיהן במהלך מאה שחוותה שתי מלחמות עולם, שזרעו הרס בכל מקום. מתוך החורבן צומחת אופטימיות זעירה, עם כל מכתב שמגיע.

לסיכום, אחלה ספר לחורף.. ותחזרו לשלוח בדואר מכתבים לאנשים אהובים, ולא רק מוצרים שהזמנתם באינטרנט.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
גשרים של זכוכית

גשרים של זכוכית

טלי אסנין-בראל

ביום שישי האחרון היו לי כמה שעות פנויות בבוקר. התיישבתי עם גשרים של זכוכית על המרפסת, יחד עם שמיכה וכוס תה. שלוש שעות מאוחר יותר (וחצי חבילת טישו מחוסלת) סיימתי את אחד הספרים היפים ביותר שקראתי. בעודי יושבת על המרפסת עקבתי אחר מסעה של הלנה, החל מימי משפחתה באוסטריה של לפני מלחמ"ע השנייה, דרך ההתמודדות של אימה ושלה בתקופת השואה בעודן מתגלגלות בדרכים ועד לתקופה שאחרי המלחמה- בעודן עושות עלייה ומתמודדות עם חיי היום יום במדינה חדשה שנאבקת על חייה.
את הלנה, המספרת אנחנו פוגשים כדמות מבוגרת שמשקיפה על חייה בשנות התשעים של המאה העשרים ומנסה לבנות אותם מחדש. יחסי אם- בת עומדים במרכז הרומן הכה מרגש וכה עצוב. החיים שלנו מורכבים בעצם מהרבה מאוד גשרים, מסוגים שונים, הגשר הראשון שנבנה אצל כל אדם, הוא הגשר בינו לבין אימו ונדמה כי אצל בנות הגשר הזה הרבה יותר מורכב והרבה יותר מגוון.
הרבה תחושות ומחשבות עלו בי לאורך 400 עמודים של היצירה המיוחדת הזאת. בעיקר, עלה בי הצורך להרים את הטלפון ולהתקשר לאימא.
בסופ"ש חורפי וקריר, בעודי יושבת על כורסא במרפסת מכוסה בשמיכה ותה מתקרר נבלעתי לתוך הסיפור של הלנה, סיפור על גשרים. חלק מהם נבנו, חלק מהם התפוררו וחלק מהם עוד אפשר לשמר. רומן כ"כ ישראלי שמתאר את סיפורם של אנשים ששרדו את התופת של שם ונשאו אותה איתם גם אחרי סיומה, רבים מהם כבר לא איתנו, אבל הטראומה של הדור השני והדור השלישי עדיין ממשיכה לפעום בליבה של החברה הישראלית.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
התופת

התופת

דן בראון

איטליה..רוברט לנגדון..שילוב בין היסטוריה לעתיד ושמיכה.. זה כל מה שצריך בסופ"ש הקרוב בשביל לעבור את החורף האירופאי שנחת עלינו פתאום. המשטרה מבקשת לא לנסוע בכבישים, אין בעיה- ניסע ונרוץ עם רוברט לנגדון בכל רחבי איטליה בעקבותיו של דנטה, המשורר המפורסם.
רבים כבר כתבו ביקורות מהללות יותר ופחות על הספר הזה. אין לי מה להוסיף על העלילה. אני רק יכולה לומר כי בסופ"ש קפוא לצאת למסע הרפתקאות באיטליה עם המון טוויסטים בעלילה, שינויים והתפתחויות זה נפלא :)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
כלה מעבר לים

כלה מעבר לים

ג'ואנה הרשון

"כלה מעבר לים" הוא ספרה השלישי של ג'ואנה הרשון. בניגוד לכותרת שהספר קיבל באתר של סימניה "מהשואה", אין בספר שום דבר שקרוב אפילו לשואה. העלילה מתרכזת באווה פרנק, בתו הצעירה של בנקאי ברלינאי ב- 1865.
כמו בכל משפחה יהודית בעלת ממון באותה תקופה גם בנות משפחת פרנק מתיישבות מול צייר גוי על מנת שהוא יצייר אותן. אווה הצעירה מתאהבת בצייר ונגררת להרפתקאה מסוכנת לא רק עבורה אישית אלא עבור כל משפחתה. בניסיון לסיים את ההרפתקאה במינימום נזקים בוחרת אווה להינשא ולעבור לסנטה פה, ניו מקסיקו בארצות הברית של אמריקה. מדובר במקום מסוכן, מערב פרוע במלוא מובן המילה. מקום בו מקרקפים אנשים בלילות והתושבים החדשים עדיין גרים בבקתות בוץ. אווה בוחרת בדרך הקשה של לנסוע רחוק ממכל מנעמי חייה אל עבר אמריקה, כפתרון, ככפרה ונאלצת להתמודד עם הבחירות שבוצעה.

אווה צריכה להתמודד עם השילוב בין התרבות והמנהגים הגרמניים שהיא גדלה עליהם לבין התרבויות החדשות שמקיפות אותה- הילידים המקסיקנים, מהגרים חדשים וישנים ואמריקאים.

בעוד החלק הברלינאי של הספר כתוב היטב ונקרא תוך עניין, החלק שמתאר את חייהם של אווה ובעלה בסנטה פה נקרא מתוך שעמום. אם להשוות את הספר ליצירה מוזיקלית אזי מדובר ביצירה שמתחילה בצורה מעניינת אך לאט-לאט הופכת למשעממת, חסרת כיוון ועלילה. הדמויות שמקיפות את אווה חד ממדיות, העלילה לא מתקדמת לשום מקום והכתיבה מאוד שטחית.

לסיכום, התאכזבתי מאוד שקראתי את הספר. ג'ואנה הרשון כתבה שני רומנים מצליחים (שלא תורגמו לעברית) והיא מלמדת באוני' קולומביה שבניו יורק. שלקחתי את הספר לידי בחנות הספרים הייתי בטוחה שמצפה לי קריאה מעניינת על תקופה מרתקת, אך לא כך היה. לא ברור לי גם מדוע בחרה ההוצאה הישראלית לתרגם את שם הספר ל"כלה מעבר לים", כאשר השם המקורי הוא "הכלה הגרמנית" ויש לשם קשר ברור ומובהק לעלילה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
הגולם והג'יני

הגולם והג'יני

הלן וקר

ספר ביכורים מקסים ושובה לב, אשר מפגיש בין שני יצורים מיוחדים, לראשונה בתולדת הספרות. חווה, היא גולם שנוצרה על ידי רב קבליסט מתוך האדמה לבקשתו של יהודי עשיר שביקש למצוא לעצמו אישה לפני נסיעתו הקרובה אל ניו יורק. אחמד, הוא ג'ני שנלכד בתוך קנקן ושוחרר על ידי נפח סורי בסדנא שלו באמצע הלואר איסט סייד בניו יורק. חווה ואחמד נאצלים להתמודד לא רק עם השונות שלהם אלא גם עם מקום מחייתם- ניו יורק, 1899.

ניו יורק של 1899 היא עיר מרתקת, עיר שכולה מהגרים, עיר שבה הכל נע מהר ומשתנה בלי הרף. עיר שבה יום אחד אדם עני יכול להפוך לעשיר, והכל בהרף עין. ברחובות שומעים בליל של שפות, לצד כרכרות מהירות, מכוניות וחנויות ענק מרהיבות. הגולם והג'ני בהחלט מצאו אחלה עיר להיות בה שונים.

כתיבתה של הלן ווקר זורמת, העלילה דוהרת במהירות בין סיפורם של אחמד, חווה וכל הסובבים אותם. הקורא נחשף אל חייהם של המהגרים היהודים והערבים, עוד לפני שהמחלוקת שאנו מכירים היום עוד נוצרה. מהמהגרים מהעולם הישן שמגיעים לעולם חדש וזר מרותקים מהשינויים השונים שהם חווים. מופלא לראות זאת על חווה ואחמד, שאומנם לא חוו את העולם הישן של סוריה או פולין אך גם הם נסחפים במערבולת החושים הניו יורקית.

הלן ווקר יוצרת דמויות מיוחדות, שהאנושיות שבהן זועקת על פני ניו יורק הקפואה בחורף וממלאת אותה באור ושמש. כל האנשים שמקיפים את חווה ואחמד, מתמודדים איש-איש עם הבעיות שנובעות הן מההגירה והן מהחיים עצמם. כתיבתה מלווה בחן רב, עדינות והרבה מאוד קסם. היא משלבת בין אלמנטים יהודיים מסורתיים ולבין אלמנטים ערבים מסורתיים ובוחנת אותם בראי של ניו יורק של תחילת המאה העשרים.

אורכו של הרומן הפנטסטי עומד על 500 עמודים ובלתי אפשר לעזוב אותו מהיד. החל מהעמוד הראשון הקורא נסחף אל תוך העלילה ובסיומו של הספר עולה רצון אחד ויחיד- לנסוע לניו יורק. וחבל שאי אפשר לניו יורק של 1899, נראה שאז היא הייתה מדהימה אפילו יותר מהניו יורק של היום.

ברומן מעלה ווקר לא רק שאלות אודות מהגרים והקשיים עימם הם מתמודדים אלא גם שאלות פילוסופיות בעלות חשיבות רבה בדבר שילוב בין תרבויות, יחסים בין אנשים וקבלת השונה אל תוך החברה. נכון להיום (נובמבר 2013) הספר מועמד לקבלת פרס של רומן ביכורים המצליח של השנה מאתר GOODREADS, ואני חושבת שאין ספק שהפרס הולם את הספר.

לסיכום, רומן ביכורים שמשלב בין היסטוריה לבין פנטזיה, הבוחן את ההשתלבות של שני יצורים קסומים מעולמות שונים בניו יורק בשיא פריחתה. מומלץ מאוד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
השיניים התותבות של ג'ורג' וושינגטון

השיניים התותבות של ג'ורג' וושינגטון

רוברט דארנטון

תמיד רציתי לדעת איך נראו החיים במאה ה- 18. זה נראה לי תמיד מקום מופלא לבקר בו. היות ועדיין לא המציאו מכונת זמן שתאפשר למטייל הסביר לקפוץ לטיול במאות האהובות עליו נאלצתי להסתפק בספרו של דארנטון רוברט "השיניים התותבות של ג'ורג' וושינגטון- מדריך לא שגרתי למאה השמונה עשרה". רוברט, נשיא האגודה הבינלאומית ללימודי המאה השמונה עשרה (איזה תפקיד מגניב!), בהחלט יודע על מה הוא כותב.

כל פרק בספר מסופר מזוית ראייה של גיבור אחרים. וכידוע, לא היו חסרים גיבורים במאה השמונה עשרה. כך נחשף הקורא אל חייהם של ג'ורג וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית של אמריקה; וולטר, ג'פרסון (עוד נשיא), רוסו, קונדרוסה ואחרים. הקורא נחשף אל כל גווני הקשת של תנועת ההשכלה, על שלל החידושים שבה (כמו למשל מערכת העיתונות) וכן על שלל העוולות.

חשוב להדגיש, לא מדובר בספר פרוזה רגיל עם עלילה ודמויות מובנות, אלא ספר עיון המשלב בתוכו הרבה מאוד מידע המתבסס על נבירה בארכיונים ודיאלוגים מתוך מכתבים שהתשמרו. המחבר מתרכז בעיקר בפריז שהייתה המאור הגדול בעידן של נאורות.

לסיכום, שפע של מידע על המאה השמונה עשרה, ארוזים עם ניסוח קליל והרבה הומור. אחלה בחירה של ספר לכל מי שמתעניין בהיסטוריה או בתקופה. לפחות, כל עוד לא ניתן לקפוץ לביקור ולראות בעיניים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
נערת המשי המלאכותי

נערת המשי המלאכותי

אירמגרד קוֹין

"נערת המשי המלאכותי", פורסם לראשונה ב- 1930 בברלין ונגנז מיד על ידי הנאצים. כיום, עם פרסומו לראשונה בעברית נחשף הקורא הישראלי אל אחת היצירות המורכבות והמיוחדות שנכתבו, על ידי אישה ומתארים, בשפה קלילה כיצד השילוב בין בורות, אדישות לנעשה בעולם הפוליטי וחוסר מודעות הביאו למלחמה הזוועתית ביותר על אדמת אירופה.

במרכז העלילה של "נערת המשי המלאכותי" נמצאת דוריס, עלמה צעירה וחוצפנית אשר בורחת מביתה לברלין על מנת להתפרסם בברלין ככוכבת. כישורה של דוריס: הקלדה, נפנופי עיניים והבנה של גברים. דוריס אינה חלקת לשון ואינה רהוטה במיוחד. את מחשבותיה בבליל מטורף ולעיתים חסר פשר היא רושמת בתוך יומן שחור שהוא הספר אותו מחזיק הקורא בידו. השכיל המתרגם לעברית, חנן אלשטיין , לקרב את דוריס לקוראים ותירגם את שפתה לשפה עברית חדשנית, עדכנית וקלילה.

הרומן נקרא בשטף אך לעיתים כולל חלקים בלתי מובנים, שכן דוריס בהיותה בורה נוטה לשבש שמות ויצירות מפורסמות וכן השפה שבפיה אינה ברורה תמיד. כך היא יוצרת לה מעין שפה משלה. עולמה של דוריס מצחיק וקליל, אך לא ניתן לקרוא יצירה זו במנותק מהאווירה הפוליטית בה נכתבה. הסופרת מתייחסת אל המפלגה הנאצית בעקיפין פעם אחת בלבד. אך התיאורים הרבים של חוסר העבודה, הייאוש ואנשים שמדרדרים לזונות בעקבות חוסר כלכלי, הובילו את הנאצים לקבוע כי מדובר ביצירה אנטי גרמנית, ולכן אסורה בפרסום. רק במחצית השנייה של שנות השבעים מתגלה היצירה מחדש והיא זוכה מאז למעמד של קלאסיקה בספרות הגרמנית.

אורכו של הרומן 203 עמודים בלבד. לכאורה, העלילה מתרכזת בנסיונות של דוריס לצבור מעמד של כוכבת, אך אם חושבים לעומק אזי דוריס היא בעצם בורה ואדישה, הנמצאת במרדף מתמיד אחרי המותג\ההנאה\הגבר הבא והיא לא עוצרת לשנייה. בקריאה מעמיקה יותר מתגלה יצירה נשית יוצאת דופן, נכון למועד תקופתה ובה מעמידה הסופרת בפני הקוראים מראה המשקפת את אובדן השליטה ואובססיית צריכת היתר של החברה המודרנית.

דוריס, הדמות הראשית, מתגלה כדמות בעלת כפילות מנוגדת לעיתים, היא תמימה אך מיתממת, מלאת חמלה כלפי האחר אך צינית, היא נדיבה אבל אנוכית. היא לא פוסלת בשום דרך אך עוצרת לעיתים. החוק אינו מהווה מחסום וגם אהבה אינה מהווה מטרה.

לסיכום, יצירה מורכבת בעלת מספר רבדים, אשר בקריאה ראשונה נראה כאילו מדובר ברומן קליל אך בעצם מדובר במבט מאשים וזועם על החברה המודרנית וכשליה. תרגום יוצא דופן בדיוק ובמשמעות שלו. קל אך גם קשה, מורכב אך גם פשוט. במילה אחת- קלאסיקה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli

ביקורות נוספות על "גנבי הברבור"

גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

כשהגעתי לעמוד 256 והבנתי שיש לי עוד מאתיים וחמישים עמודים נוספים לקרוא, סגרתי את הספר באנחת דכדוך והשלמה. כשל כוחי, פקעה סבלנותי.
אבל בכל זאת, היו כמה תעלומות בספר, לא תעלומות מתח, אלא חידות שהוטלו כמו פיתיונות עלילתיים, החשובים לקשירת הקצוות הפרומים.
אז קראתי כמה עשרות עמודים מהסוף, וחזרתי באופן רטרואקטיבי עד עמוד 350. הווי אומר, דילגתי כמאה עמודים ללא נקיפות מצפון ובלי חורים בעלילה.
אליזבת קוסטובה היא סופרת מצויינת. העלילה טובה, אינטליגנטית, כתובה היטב, נטולת קלישאות, הסיפור משובץ בתיאורים יפים ביותר, השחזור ההיסטורי יפהפה, העיסוק בציור הופך את הכתיבה למצויירת, אומנותית.
אבל הספר משעמם.
סליחה.
משעמם.
מישהו היה צריך לנער אותו, להשאיר במסננת סיפור מהודק, לזרוק את כל התיאורים שחוזרים על עצמם, למחוק בלי רחמים כמו צנזור היפראקטיבי, ולהגיש לקורא ספר בן 300 עמודים לכל היותר. קוסטובה הייתה אולי מוחה, מתקוממת, נעלבת, כמו כל אמן שיצירי רוחו הם ילדיו. אומנים מלקטים מילים זרוקות מרצפת חדר העריכה וצופנים אותם במגירת העלבונות התופחת. אבל כך הייתה יוצאת נשכרת. אם אתם רוצים להבין עד כמה קוסטובה מוגזמת, עליכם רק לקרוא את רשימת התודות שבסוף הספר. ריבונו של עולם, כולם היו בניה וחבריה! שני מיליון איש (ורק אני, שנותנת את עצת הזהב, לאחר מעשה, לא אוזכר שם לעולם).
אני אוהבת אומנות. מאוד. ובגללה אני אוהבת לקרוא אפילו יצירות קלישאתיות ורדודות כאלה של דן בראון. אבל השעמום הפיל אותי לקרשים.
אנדרו מרלו הוא פסיכיאטר בוושינגטון, רווק בן 52, המצייר בשעות הפנאי. אל מרפאתו הפרטית נשלח צייר בשם רוברט אוליבר, שנתפס בגלריה הלאומית כשהוא מנסה לדקור בסכין ציור אימפרסיוניסטי בשם לדה והברבור. אוליבר השתקן אינו משתף פעולה עם רופאו. הוא קורא באובססיביות חבילת מכתבים בצרפתית משנת 1879, מצייר שוב ושוב אותו דיוקן וסודו עמו.
מרלו מצלם את חבילת המכתבים ומוסר אותה לתרגום. חלופת המכתבים היא בין ציירת אימפרסיוניסטית ובין דודה, צייר גם הוא. מרלו מקבל את רשותו של החולה לדבר עם האנשים הקרובים אליו, וכך הוא פוגש את קיית, גרושתו, ואת מרי, אהובתו לשעבר.
מסיפוריהן נחשף סיפורו של צייר גאוני, אובססיבי ונטול יכולת לקשור קשרים נורמליים ויציבים של בית ומשפחה. במקביל, נחשפים גם המכתבים של הציירת הנשכחת ומערכת יחסיה עם דודה.
הסיפורים משתלבים זה בזה עד שכל הסוגיות באות על פתרונן.
מי שלא מתעניין באומנות, לא יצליח ככל הנראה לעמוד במטלה הבלתי אפשרית של צליחת חמש מאות ועשרה עמודים, שרובם ככולם מדיפים ריח של צבע ותיאורים של טבע.
מספרי גמור ומסור.
----------------------------------
בדקתי את הפופולאריות של ספרה הראשון של קוסטובה, "ההיסטוריונית".
ובכן, שם הייתה חשיפה טובה יותר והרבה יותר קוראים ומדרגים. בסה"כ 180 מדרגים. 39 נתנו ציון מעולה, 35 ספר טוב ו-40 ספר בסדר. לספר הנוכחי הייתה חשיפה מינימלית. 9 מדרגים בסך הכל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אפרתי
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

לקח לי שבועיים לסיים את הספר, ספר שייש בו מעל 500 עמודים
על אומן וצייר שתוקף איזה תמונה של אישה עם סכין באיזה מוזיאון,
ואז מאשפזים אותו,הפסכיאטר שלו מחליט לתחקר מה המניע לתקיפת התמונה.
בהתחלה אחרי איזה מאה עמודים כמעט התייאשתי וסגרתי את ספר,אבל החלטתי להמשיך,
זה סוג הספרים שכל פעם שאתה מרגיש שזהו התעלומה נפטרת צץ עוד דמויות.
לקראת הסוף הרגשתי שהספר נמתח כמו מסטיק לכן אני מדרגת אותו ספר לא משהו.

לפני 12 שנים•ג'יהאן
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

אתחיל בבדיחה: במועצת מנהלים של חברה , התקיים דיון, האם להציג מאזן רווחי, או הפסדי. הדיון נמשך שעות, עד שמישהו קם ואמר "אולי נציג מאזן אמיתי?".
כך הרגשתי בקריאת ספר זה.
עיקר הסיפור הוא פשוט: למוסד פסיכיאטרי מובא אומן שתקף את ציור שמצוי במוזיאון סמיסטוניאן שבוושינגטון בשם " לדה והברבור".
הפסיכולוג נרתם למסע ( אמיתי ומטפורי) לגילוי הנסיבות לתקיפה.משקיע את כספו, זמנו, מירצו ותשומת לבו, לחקר התופעה המשונה.
תחשבו בוודאי: הצייר בעל אישיות קורנת? לא ולא. הוא מסתגר ואטום כלפי הסביבה , מקרין מעט מידע כמעט כמו חור שחור.
אולי הפסיכיאטר מזדהה עם זאוס המחופש לברבור? מה פתאום.
אולי הוא מרגיש את לדה ומזהה כי בעצם יש כאן אונס? לא כל כך. המוטיב האומנותי הוא שולי בעלילת הספר.
ובכן יש כאן ספר רב עמודים שהוא בלש נחמד עם מוסר הסכל,(רציתי לכתוב השכל ותת ההכרה עבדה), כלשהו.
פניתי לאינטרנט כדי למצוא את הציור והצייר ו..לא מצאתי. נאמר שם כי אין צייר כזה.
אבוי , נכזבה תוחלתי.
מאידך הספר עורר בי סקרנות ומחשבות על הקורבנות של התעלולים של זאוס וכל מני אלים במיתולוגיות. איך הרגישה לדה כשהברבור חושף ציפורניים ואונס אותה?
הנושא הזה הוא משני בעלילת גיבורנו הפסיכיאטר ובספר בכלל.
אם הסיפור היה מזקק את העלילה לחלק האמנותי, תוך הבאת המרכיבים הפסיכיאטריים של הצייר.הייתי נשכר יותר.
הספר חף מתובנות, לא השכלתי ל"ראות" בו עומק בציור, ולא עומק בפסיכולוגיה. אין בו אפילו תמונה של המוסד הפסיכיאטרי והחיים בו, כך שאם הנושא הוא הפסיכיאטר, היינו רואים את ההקשר למקום עבודתו.
הוא פשוט מין עלילה משתלבבת ומשתרגת על מאות עמודים.
מין " הסתרה על הסתרה"( לא אגלה יותר כי לא תהיה לקורא הבא כל הנאה), תפורה, לדעתי, בחוטים לא עדינים.
זאת במקום לאמץ את הכלל הפשוט "אם הנך רוצה לחדור לעיר, פשוט עבור בכניסה הראשית".
עדיין הספר קריא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

מי שלא מרגיש שיש בו כישרון אמנותי גאוני יוכל אולי לחוות משהו מהחוויה שחשים אלה שיש להם בקריאת הספר הזה. כישרון הציור הוא מרכז הספר - כמעט כל הדמויות המוזכרות בו, הן אלה שבהווה והן אלה שבעבר, עוסקות בציור בדרך זו או אחרת.
בספר מתרחשות שתי עלילות. האחת מתרחשת בארה"ב של ימינו - פסיכיאטר ששקל בנעוריו קריירה של צייר מקבל לטיפולו חולה נפש שהוא צייר בעל כישרון גאוני, שאושפז לאחר שניסה "להתנקש" בציור אימפרסיוניסטי התלוי במוזיאון. החולה אינו מדבר וכדי להבין את עולמו הפסיכיאטר יוצר קשר עם גרושתו של הצייר ועם אישה אחרת שהייתה בקשר איתו. בין פרק לפרק של ההווה שזורים מכתבים המהווים את העלילה השנייה, המתרחשת במאה ה-19 בצרפת. מכתבים אלה הם בעיקר מכתביה של ציירת צרפתייה לקרוב משפחתה, אף הוא צייר, ובהם תיאור הקשר המתפתח ביניהם.
שתי העלילות האלה מתחברות זו לזו, ואנו מבינים את מצוקתו של הצייר, ואת הסיבה להתנהגותו במוזיאון.

והערה אחת על העטיפה: הציור על העטיפה הוא ציור של רנואר. אמנם ציור יפה, אך מי שקרא את הספר הבחין בוודאי באמירה של אחד הגיבורים שהוא מתעב את רנואר. כמעט כל ציור אחר מן התקופה היה מתאים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

גנבי הברבור -ספרה השני של אליזבת קוסטובה, אינו דומה כלל להיסטוריונית ששבה את לב הקוראים ואשר נתן לערפד הנודע דרקולה,סיפור חיים שונה לחלוטין.
הפעם כתבה א.ק רומן המבוסס על וציור שנותן יופי של מידע על הז'אנר הזה באמנות אבל מתנהל בעצלתיים וללא התקדמות בעלילה לפחות עד עמוד 400 !
כן זה בהחלט מפתיע אבל הרגשתי ש 400 העמודים הראשונים היו המבוא ו 100 העמודים האחרונים היוו את העלילה בסיפור.
מי שחובב ציור ובעיקר ציור היסטורי מימי האימפרסיוניסטים הצרפתים, יכול בהחלט להנות מהספר הזה. אבל מי שציפה לסגנון הדומה להיסטוריונית עומד להתאכזב.
קריאה נעימה !

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ירון
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

לפעמים ישנם ספרים שתופסים את מוחך ודמיונך, ולעת סיום הספר יש בלב איזו צביטה מוכרת, של פרידה מדמויות אהובות לאחר שחווית איתן פרק זמן מסויים ושלל חוויות. כך חשתי כלפי הספר הזה, שנבחר ממדף הספרים בלי מחשבה יתרה ורק מכיוון שהוא עוסק באמנות שזה תחום אהוב עליי.
הספר קולח, מסקרן ועדין, הדמויות מקסימות ושובות לב, והתעלומה הגדלה שנפתרת בסוף בקצוות כרוכים היטב מוסיפה להנאה מן הספר.
ממליצה בחום, בעיקר לחובבי אמנות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•א. ליין
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

אין לי מושג איך הגעתי לספר הזה, נדמה לי שמהשם של הסופרת שנשמע לי מאוד מוכר. בכול אופן זה רומן היסטורי אז אני מייד התעניינתי בו ולקחתי אותו במהירות. הספר עצמו מתיש מאוד, קשה נורא להחבר אליו כי הוא כתוב בעיקר על ציור ואמנות עם תיאורים ארוכים מידי של דברים לא מעניינים.
הדמויות היום דומות מידי אחד לשני, כולם ציירים כולם עניים קצת. כולן קמצנים, כאילו היא ניסתה שלכולם יהיו חיים כמה שיותר פשוטים אבל זה לא ממש הצליח לה כי בשבילי כולם היו אותו דבר.
לא הייתי אומרת שהספר הזה הוא וואו, הוא ממש לא צדיק את הזמן שהשקעתי בו ובכול ה512 עמודים מתוכו כי העלילה לא הייתה כולכך מעניינת. זה לא מדבר על אהבה סוחפת ויוצאת דופן, על סיפור חיים קשה, על מתח, אין פה משהו מיוחד.. הספר הזה דיי מוזר.
בכול מקרה כן אהבתי אותו וכן הייתי חייבת לסיים לקרוא אותו ולא התייאשתי. והיו פעמים שקראתי יותר ממאה עמודים ביום כי כן רציתי לדעת מה קטרה עם רוברט ועל החיים שלא הוא מספר אלא שאנחנו מגלים מאנשים אחרים. זה גם דיי מוזר, רוברט הוא הדמות הראשית בסיפור ויש לו הכי פחות נוכחות בו.
לסופו של עניין, הספר הוא כדבר רשות בלבד. מי שלא יקרא את זה לא יפסיד שום דבר כי הוא סתמי מידי ויחסים לרומנים היסטוריים אחרים שקראתי הוא ממש לא סוחף.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Yuli
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

ספר מצוין, סיום מקורי ומפתיע. הכתיבה והשילוב בין העבר להווה מיוחדים ונותן נופך נוסף

לפני 15 שנים•חיה
גנבי הברבור

גנבי הברבור

אליזבת קוסטובה

ספר מרתק כתוב היטב

לפני 13 שנים•של
דירוג
4.0
לפני 15 שנים

“מי שלא מרגיש שיש בו כישרון אמנותי גאוני יוכל אולי לחוות משהו מהחוויה שחשים אלה שיש להם בקריאת הספר ה”