יש כמה דרכים להביא שלום עולמי (קרי, שלום במזרח התיכון): 1. להיבחר למלכת יופי 2. להיות ג'ון קרי 3. לברוא את הגולם (היהודיה) והג'יני (הערבי) ולקשור ביניהם ידידות עזה.
מכיוון ששתי האופציות הראשונות חסומות בפניכם, מוטב שתלמדו מ<mark>הלן וקר</mark> ומן הסיפור הפנטסטי שלה.
אני יודעת שחלק מהקוראים טולטלו טלטלה עזה והסיפור, שמשך אותם בכבלי קסם, המשיך ללכוד אותם גם בתום הקריאה. אני, לבושתי, קראתי בשובה ונחת, בהפסקות

****
בס"ד




חשבתם פעם על המילה "השם"? אנחנו אומרים, ברוך השם, השם ירחם, קידוש השם, אם ירצה השם, השם אמר, השם נתן, השם לקח, יהי שם השם (!) מבורך. (תנוח, זשל"ב). אני פוחד לומר שיש בזה משהו קצת אידיוטי, לפחות באזניו של חילוני מערבי. "השם". פחחח.

תכל'ס, מדובר כאן על השם המפורש של ההוא, נו, שאין להזכיר את שמו אלא בסיכול אותיות, שמתוך החינוך הדוסי למחצה שלי עדיין מתעוררת בי אי נוחות לא קטנה כ

מכירים את ג'יני?
לא זה מהספר, ג'יני התוכנה, Geni.

יום השואה תמיד מוביל אותי לחיטוט בשורשי המשפחתיים.
הפעם, שאלה תמימה הובילה אותי לבת דודה של אבא שלי, שמסתבר שמחקר גניאולוגי הוא התחביב שלה מאז יצאה לפנסיה, ועץ משפחתי מסועף ועמוק שורשים הולך וצומח ב - Geni.
גם לבעלי במשפחה, מסתבר, יש משוגע לדבר ועץ משפחתי פורח, אבל אף אחד לא טרח לעדכן את Geni בכפילות: בעלי, אני והילדים מופיעים פעם בעץ הזה ופע

כמי שקורא יותר מספר אחד לשבוע, אני יכול להעיד שלא הרבה מחברים הצליחו למשוך אותי - בלי מתח ובלי ריגושים - ולהחזיק את סקרנותי במשך 500 עמודים, ומאז כבר עוד כמה שעות. ואני עדיין, סקרן. ממשש חידה.
כשאני מנסה לברר אצל עצמי, מה בעצם יש בספר הזה, התשובה הקצרה והמדויקת, תנוסח בשתי מילים: לא יודע. ובכל זאת אנסה.

א. הבחירה 1

רמב"ם'נו החכם המתנסח, הגדיר פעם את גבולות הדמיון האנושי. הנוסחה שלו טוענת, ש

מהתחלה הייתה לי הרגשה שזה הולך להיות ספר טוב. לא יכול להיות שרעיון כל כך מקורי ומגרה יתבזבז על איזו חובבנית חסרת כישרון וכתיבה גרועה.
תודה לאל על אינסטינקטים טובים.
לקרוא, לקרוא, לקרוא.
כתיבה אינטליגנטית, סיפורים ודמויות שנשזרים אחד בתוך השני, עבר והווה בערבוביה, ובמרכז - ניו יורק, עיר חלומותיי, על שכונותיה, סמטאותיה, פארקיה וקסמה הניו יורקי.
אני לא יודעת מאיפה <mark>הלן וקר</mark> הגאונה [היא יהודייה? היה

אגדה מופלאה למבוגרים.
<mark>הלן וקר</mark> טוותה סיפור סוחף. פנטזיה המשלבת מתח, מסתורין ומפגש תרבויות.
הגולם היא יציר כפיו של יהודי. היא מתגוררת ברובע היהודי של ניו יורק.
הג'יני, לעומת זאת, מקורו במדבריות ערב. הוא מתגלגל אל הרובע הקרוי "סוריה הקטנה".
בכל זאת, דרכיהם של השניים מצטלבות. שיתוף הפעולה בין השניים והידידות הנרקמת ביניהם, למרות ההבדלים התרבותיים והרקעים השונים, הם משהו מיוחד.
כתיבה יוצאת מן

אילו לא הייתי צריכה לקרוא את הספר במסגרת מועדון הספר, קרוב לוודאי שהייתי מתרחקת ממנו כמו מאש. מגלמים, ג'ינים, מכשפים, לוחשי לחשים, מחלקי קמיעות וקוראים בקפה אני משתדלת להתרחק כמיטב יכולתי, אם כי כמה גלמים מתעקשים לרדוף אותי גם במבצרי.
צריך גם לדעת להודות בטעות, אז טעיתי, טועים, טל"ח. הספר רחוק מלהיות ספר פנטזיה כמרחק גולם מהג'יני, כמרחק המדבר הסורי לישוב היהודי בפולין, כמרחק גבר ואישה. זאת אומרת

כשהייתי קטנה, נהגתי לשבת בדשא, על יד העץ האהוב עליי, ולהושיט את ידי, עם אצבע מופנית החוצה. הייתי מדמיינת שציפור קטנה נוחתת עליה, עם פלומה רכה ורגליים זעירות. דימיתי לעצמי שהאצבעות שלי הן ענפים, ושהציפורים המשוטטות מעליי ומחפשות מנוחה לא מפחדות ממני. כשהתבגרתי, אצבעותיי אמנם התארכו, אבל הדמיון התקצר. התמימות הזו, האמונה שהציפור תיגש אליי אם רק אדמיין שזה אפשרי, כבר לא חלק ממני, אבל היא סיפקה לי כמה

בפולקלור הערבי הג'יני הוא שד בעל כוחות עצומים. למרות כוחותיו אלה אדם שהוא קוסם, או החכם באדם כמו סלומון (כן, ההוא...) יכול לשלוט בהם ולשעבד אותם. הג'ינים מתחלקים לדרגות אבל אם הצלחת לשעבד ג'יני מהרמה הגבוהה, כל שאיפותיך יתמלאו וגם (כמעט) חיי נצח. ג'יני משועבד אפשר לכלוא בקומקום, ושם הוא יישאר עד שישתחרר. הפולקלור היהודי לעומת זאת, יצר את הגולם: זה יצור בעל כוח פיזי רב, שנוצר לציית ולשרת. הוא כפות