ביקורת ספרותית על נמסיס - המפקח הארי הולה #4 מאת יו נסבו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 2 בספטמבר, 2011
ע"י אלון דה אלפרט


****


לא מזמן כל כך, הייתי מעורב איכשהו ביצירה של סרט קולנוע באורך מלא. אני זוכר שבמהלך הדיונים על התסריט ומהלך העלילה עלתה התיאוריה הפשטנית משהו (אבל בפועל מדוייקת למדי) שסרט טוב הוא כזה שאתה יכול לתאר אותו בחצי דקה בשיחה טלפונית לחבר. הצלחת? יופי, אפשר להמשיך. לא הצלחת? מורכב מדי? לא טוב. צריך לחזור ולעבוד על התסריט, לפשט אותו, לזקק אותו. משהו לא עובד. בתכל'ס, זה עובד עם כל סרט טוב שראיתי.
גם בספרים, המבחן הקטן הזה אמור לעבוד. כשחושבים על זה, רוב הסיפורים די פשוטים, גם אם מדובר ברומנים מורכבים או בעלילות רצח סבוכות. בתוך הספר יש עוד מורכבויות, כמובן, ושפה ומבנה וסיפור ומסתורין וכל הדברים האחרים שהופכים צירוף של מילים ומשפטים ליצירה ספרותית מדהימה, אבל בסופו של דבר - רצוי שהספר יוכל להסתכם בתוך מין סינופסיס קצר, פסקה קצרה או שתיים. בדרך כלל, השורות האלה כתובות על הכריכה האחורית של הספר, ומסכמות בקצרה את העלילה, למי שצריך את זה.
התיאוריה הנחמדה הזו קרסה ארצה ברעש גדול ב"נמסיס".
אם מישהו היה מבקש ממני בסוף קריאת הספר הזה לסכם בכמה משפטים את העלילה עבורו, הייתי מסוגל - אולי - להגיד משהו כזה: יש שוד בנק והכספרית נרצחת. קשה למצוא חשודים. אחר כך קורים מיליון דברים ובסוף מתברר מה קרה. אבל איך הגענו לשם? רק אלוהים ויו נסבו יכולים להסביר. אולי רק יו נסבו. כי הסיפור הזה כל כך סבוך, ומורכב, ומעניין, וקושר את כל גיבוריו באופן כל כך אינטיליגנטי ולא מתבקש, שזה מרגיש כמו המופעים האלה בקרקס, שמישהו מצליח לאזן שלושים צלחות על עשרה מוטות דקים שמונחים זה על זה, וכל העסק חייב להיות מדוייק על המילימטר, אחרת הכול יתמוטט בשניות.

אחרי "אדום החזה", חיכיתי בקוצר רוח שייצא הספר הבא בסדרה. היו שם כמה קצוות לא פתורים, והשם "נמסיס" סיקרן אותי ורמז שהקצוות האלה ייפתרו, כך שבשנייה שראיתי אותו בחנות, קניתי אותו והתחלתי לקרוא. "אדום החזה" היה ספר בהחלט לא רע, ולמרות שהוא סקנדינבי ומקומי מאוד, הוא מרגיש הרבה יותר תכליתי מהספרים של סטיג לארסון, ויש בו משהו הרבה פחות נקי, הן מבחינת העלילה והן מבחינת הדמויות והשפה.
ובכל זאת, אני חייב לומר, ובאופן מפתיע - "נמסיס" עולה על "אדום החזה" אולי בכל פרמטר. הוא בעיניי ספר מבריק. סיפור בלשי שקשה מאוד לנחש את פיתוליו, אבל כשהם באים אתה חייב להודות שהם מעניינים, לא מתבקשים ויחד עם זאת מאוד לא סתמיים. הדמויות עגולות ואמינות, הן לא אומרות כמעט אף פעם את הדברים ה"נכונים" שהיית מצפה שיגידו, דמותו של מפקח המשטרה הארי הולה היא כמעט ההיפך ממה שהיית מצפה מגיבור ספרותי, ואפילו מאנטי-גיבור. הוא שתיין, הוא לא חכם במיוחד, אופיו פגום, הוא חלש פיסית, ממורמר לעתים, אין לו חוש הומור מושחז ויציאות שנונות - ברוב המקרים ממש להיפך - והוא מתפקד כמעט כמו מריונטה תחת שליטתם של נבלים כאלה או אחרים, ולא מבין דברים שהם כמעט מובנים מאליהם. התחשק לי לאחוז בכתפיים שלו ולצרוח: הלו! תסתכל לשם, טמבל! זה הוא! זה כל כך ברור, איך אתה לא רואה?!
נסבו מיטיב לתאר מצד אחד סיטואציות מורכבות עמוסות בפרטים כמו שוד בנק, ומצד שני רגעים שקטים וליריים כמעט, כמו מחשבותיו הנודדות של המפקח כשהוא מעשן סיגריה. הכתיבה שלו יכולה להיות כמעט משעשעת לעתים, בייחוד כשהוא מתאר מצבים טעונים אבל מצליח להשחיל בהם בדייקנות כירורגית רמזים קומיים דקים. מצד שני - כשהוא מותח, קשה לנשום.

אני בהחלט מוריד את הכובע. את הבא אני הולך לחפש גם באנגלית - התרגום של הספרים בעברית קצת נוקשה בעיניי וגם כאן המעבר בין תתי פרקים היה צריך להיות מובחן וברור יותר, כי אין שום אינדיקציה לעתים שעברנו סיטואציה בתוך הפרק, לפעמים תוך כדי שיחה שלא ברור אם הסתיימה.

דבר אחרון - רספקט ל"סטודיו דרום" על עיצוב כריכת הספרים (גם של "אדום החזה"). ממש מתחשק לחטוף את הספרים האלה, ופתאום המחיר המלא שלהם (קרוב למאה שקל למרות ששילמתי בפועל 70) נשמע שווה בהחלט.


****

32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
טופי, אני חושש שאת מתבלבלת בין תקציר לסקירה
טופי (לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
כתבת תקציר לא קצר :)
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
בכל זאת, לא כתבתי תקציר
טופי (לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מצוינת!! בעיקר התאוריה של תקציר קצר מאוד...
שלא עמדת בו
:)
אפרתי (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
זה אגב, אופייני כל כך לסרטים, עד שלפעמים אני רוצה להעניש את מי שכותב תקצירים לחזות בסרט משעמם בלופ או לקרוא ספר משעמם בן 700 עמודים.

לא ברור לי מאיפה מגיעות ההמצאות האלה, ממוחם הקודח? מסרן שמועתי? לפעמים אפילו שמות השחקנים בתקציר אינם נכונים. זוהי רשלנות מעצבנת.
ולגבי המסקנה שלך, ככל שיותר קל לתמצת יצירה, ככה היא יותר שטחית, לטעמי.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
תודה. ותוספת קטנה צריך להכריח את מי שכותב תקצירים על גב הספר לקרוא את הספר קודם, ולא להסתפק במה שכתוב בגירסה המקורית. פה הצליחו לכתוב כמה שורות כל כך לא נכונות, שזה מדהים.
חמדת (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
לאלון כרגיל -שאפו .ולמיליו התפרסם עוד ספר שלו שיועד לילדים למרות שהסופר לא התכוון לכך ,שמו :"פטנט הפוקים של דוקטור פרוקטור"
מיליו (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
יו, איזה איזה כיף לא ידעתי שתרגמו עוד ספר שלו, והביקורת מעוררת תיאבון שמקרקרת לי כבר הבטן
yaelhar (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אוי, כל כך חכיתי לספרו הבא שכמעט אני מתפתה לקנות אותו בחנות...
ציפי (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
צודק, אפשרי, והמחיר הוא הרבה פעמים רדידות. אבל אין ברירה
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
נכון באמת יש ספרים או סרטים, אולי כולם אפילו - שצריך פשוט לראות או לקרוא בשביל באמת לחוות כמו "שצריך". מצד שני, כשמיליוני אנשים מתמצתים את החוויות שלהם ב-140 תווים, צריך להיות מסוגלים להצביע על קו עלילה אחד, שמספר, פחות או יותר, על מה מדובר. גם ספרים של דן בראון, להבדיל, הם מורכבים, שלא לדבר על החטא ועונשו, אבל אפשר לספר אותם בחצי דקה. אפשר. בגדול. אפילו אם מדובר ב"עוד ספר פעולה עם מסדרי-אבירים עתיקים וסוד נורא שעומד להיחשף אם גיבורנו לא יצליח".
ציפי (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
התיאוריה שלך לגבי תמצות ספר/סרט בפיסקה או שתיים אכן נחמדה אבל קשה ליישם אותה על יצירות מורכבות, כפי שנוכחת בספר הזה.
זוכר את אפקט בבל? בחיים לא הייתי מסוגלת לתארו בכמה מילים,וגם מה שכתוב על הכריכה האחורית לא נוגע בקרסולי התוכן המגוון שאתה עומד להחשף אליו. כשדיברתי עליו עם חברים לא הצליחו לסתום לי את הפה במשך חצי שעה...
ביקורת מקסימה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ