סיפור אהבה יפהפה בין שני בני נוער ביפן.
מתפתח לאט לאט ונוגע בהמון שאלות ברומו של עולם.
סיפור האהבה ממשיך גם בעת מחלתה של אקי ואז נוגעים השניים בשאלת המוות, החיים אחריו והמצאות גן העדן.
פילוסופי משהו, עדין מאוד ומרגש.

סיפור אהבה קטן ומרגש המסתיים באופן טראגי. יופיו באמינותו ופשטותו ובכך שהוא מזכיר לנו את התום והעוצמה של האהבה בגיל הנעורים. אותה תחושה מדהימה בראשוניותה שהאהבה היא חובקת כל היא מרכז העולם וסיבת קיומו, כאן, ביפן ובכל מקום. מבחינה זו מותה של הנערה למעשה שימר את האהבה והנציח אותה, בדומה לסיפור אהבה קלאסי ממקום ועידן אחר, "רומיאו ויוליה". ואם תרשו לי, ברוח פוסט מודרניסטית, לבצע קפיצה לוליינית משייקספיר לאביב גפן ולצטט את האחרון שאמר "רומיאו ויוליה היו נפרדים, אם הם לא היו מתים." כמה פשוט, כמה נכון.

שני גיבורים בנובלה המיותרת הזו: אקי, הנערה החולה, וסקוטארו הלומד אתה בבית הספר והופך לחברה.
בתחילה נרקם קשר עדין בין השניים בעוד הם בחטיבת הביניים. הקשר הופך לחברות כשהם בתיכון. אז מתברר שלאקי אנמיה חמורה, עד שזה הופך לשם הרשמי – לוקמיה.
אין מה להרבות בדברים בנוגע לנובלה הזו. הדרמה אינה קורעת לב, הכתיבה אינה מכה בקורא וכל הסיפור, תרתי משמע, אהבה צעירה ואמיצה, הנגדעת בשל מחלה אכזרית. בדיוק מסוג הספרים הגורמים להרמת גבה כשהם הופכים לרבי מכר.
תעלומה של ממש. להמנע.

הספר הזה מעורר בכי ואפילו משמו "אהבה זועקת בלב העולם" אפשר לבכות. הבכי הזה איננו בכי שטחי אלא עמוק ורצוף. לכל הבכיינים שביננו שאוהבים לבכות ולכל הרגשנים שביננו שאוהבים להרגיש. ראה ערך "סיפור אהבה" של סגל.
אולם אני חייבת לציין שאדם אחד שמבין בספרות אמר לי פעם שספר טוב באמת צריך לרגש אבל לא להיות רגשני.

ספר טוב עצוב.. אבל מושך בקריאה על נערה שלקתה במחלה ממארת... ועל אהוב ליבה... שננטש לאחר מותה...הספר סוחף מענין ויחד עם זאת יש בו עצבות...

סאקוטארו ואקי הם שני תיכוניסטים חצי טיפוסיים ביפן (לאורך הספר מופיעות הערות המפרשות מושגים יפניים בלתי מוכרים) המתאהבים וחיים את חייהם באושר, עד שאקי חולה בלוקמיה, ממנה היא אינה מבריאה. זאת אנו מגלים בתחילת הספר העוסק, כפי שכתוב בכריכה האחורית, בעיקר בשאלות על אהבה ומוות, או: האם האהבה ממשיכה להתקיים גם אחרי המוות.
התחלתי את הספר הזה וציפיתי למשהו נוסח 'חיים על דלת המקרר' - לא מספיק ארוך כדי להיות משמעותי ומרגש, אך קצר מספיק כדי לא לשעמם. כמו ספרים רבים אחרים אליהם ניגשתי עם חוות דעת מוקדמת (מוקדמת מדי) - התבדיתי.
למרות שנראה שעולמם של תלמידי תיכון לנצח יהיה רחוק, שונה, דביק ויפה מעולם המבוגרים, סיפורם של אקי וסאקו מצליח לרגש, להעציב ובעיקר להזכיר לנו תמונות מחיינו שלנו, גם אלו הבוגרים, ומהאהבות שלנו. זהו לא רומן קליל לבני הנעורים וגם לא טרגדיה חסרת מעוף. מדובר בספר הבוחן את הדברים כפי שהם מתחת לפני השטח, ולא מסתפק בריגוש הזול הצומח מעלילה שהיא לכאורה מובנת מאליה.
מומלץ ביותר בגלל הרגעים האמיתיים ומכאיבים עד דמעות שמתוארים בו פה ושם, למרות התרחשותם בארץ רחוקה, גיאוגרפית ומנטלית.

ספר פשוט נפלא...
ממש התחברתי לכל תיאורי האהבה של הנער וממש הזדהיתי איתו.
ריחמתי עליו בגלל מה שהוא עובר (כמובן שריחמתי גם על אקי) והרבה פעמים הרגשתי שאני הייתי מגיב בדיוק אותו הדבר...
בקיצור, ספר מומלץ לכל אוהבי הרומנטיקה. בהחלט ענה על הציפיות שלי

ספר מקסים. עצוב מאוד.
קצת נראה כמו גירסה יפנית ל"סיפור אהבה" של אריך סגל. בשניהם יש סיפור אהבה יפה. בשניהם האישה מתה. בשניהם ידוע על כך מההתחלה. בשניהם מקווים שאולי היא כן תחייה. ובשניהם בוכים בסוף.
אך סיפור האהבה באמצע שונה מאוד. כאן מדובר על אהבה תמימה של נער ונערה צעירים ביפן הרחוקה. בניגוד לספרים על יפן המסורתית מרגישים כאן כבר את המודרניזציה שהגיעה ליפן, אך יחד עם זאת אני למדתי עוד צדדים שלה שטרם הכרתי.

ספר שהיה לרב מכר מחוץ לגבולות יפן ובתוכה, ואפשר להבין למה.
זה סיפור יפה על נער ונערה שזכו לאהבת אמת בגיל צעיר, ולפרידה קשה בגיל צעיר, כשאקי, אהובתו של סאקוטארו - נפטרת עקב מחלה והיא בת 16.

היו בספר המון רגעים יפים, ואפשר לשלוף ממנו הרבה ציטטות מקסימות מהשיחות בין גיבורי העלילה,
והנושא הוא נושא נוגע ללב.

עם זאת, הספר היה קצת קיטשי בעייני, ואני אישית אהבתי את הרעיון שלו יותר מאשר את אופן הכתיבה.
אבל אולי האשמה בתרגום.

בכל זאת סיפור מקסים.