"תארו לכם עולם שבו לכול אדם יש גישה חופשית למכלול הידע האנושי ..."

זהו חזונה של האנציקלופדיה ויקפדיה, החוגגת כעת 14 שנים לפעילותה, ומייצגת את התממשות מהפכת הידע האנושי שהפכך לנחלת הכלל, המאפשרת לכול אחד להגדיר ערכים בצורה דמוקרטית, פריבילגיה שהייתה שמורה בעבר הלא רחוק לאליטות האוניברסיטאית, או בעבר הרחוק יותר לכנסיה, תקופה בה הגישה לידע הייתה נחלת מעטים בלבד.

עלילת הספר הפילוסופית של <mark>פטר</mark>

לא מזמן הכנסתי ספריה לחדר השינה שלי. בספריה הזו אני שמה את הספרים הקלילים שאני רוצה לקרוא. כאלה שאינם ייצוגיים דיים לספריה המהודרת שבסלון, מצד שני אין לי כוח להתחיל לחפש בכל פעם בספרים שבשורה השניה, אלה הנמצאים מאחורי ה"ייצוגיים". מאז שהספרים האלה נמצאים בחדר שלי אני מוצאת את עצמי מתקשה יותר להחליט מה יהיה הספר הבא שלי. פרדוקס מוזר כזה של שפע. באחת מהתחבטויות הנפש הצפוניות האלה החלטתי על הפרינצ'יפ

רומן היסטורי על רומא השנה היא 1630.
אני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים,אבל בספר הזה,משהו באופן הכתיבה
לא זרם,אבל בכל זואת המשכתי לקרוא?!

יש לי רגשות מעורבים לגבי הספר. נתחיל בכך שאני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים, ולכן מראש יש לי פינה חמה בלב עבור סופרים שעושים זאת, שכן זה ממש לא פשוט, ולרוב מצריך מחקר עמוק על הנושא.

עיקרו של הספר, מרתק. מרכז העלילה הינו סביב פרויקט האנציקלופדיה, שמספר על חבורת מלומדים (בניהם שמות מוכרים מאוד כמו רוסו, למשל) שבפעם הראשונה קיים נסיון לאגד את כל הידע האנושי, החל מעולם החי, דרך מושגים נשגבים כמו אמו

ספר שווה קריאה ומרתק מאד הכולל פרטים על רומא בתקופת הבארוק.
הסופר מביא לנו בכשרון רב את קורות חייהם של ברניני ובורומיני בשלוב עולם הנצרות וכח האפיפיורים של אותה תקופה.

עלילה ארוכה שבמרכזה עומד הרעיון שבכל מחיר האומנות חשובה ועומדת מעל האומן ואפילו במחיר חייו.

הזכיר לי סיפור על אומן סיני שייצר פעמון אבל צלצולו לא היה צלול ונעים על פי בקשת הקיסר מזמין הפעמון.רק כאשר קפצה בתו של האומן לתנור

סיימתי את הספר השבת, לא יודעת למה לא כל-כך אהבתי את הספר. וממש אהבתי את הספר הקודם הפילוסופית.דחיתי את הקריאה של הספר ברגע שקיבלתי אותו. התחלה מעניינת הסיפור מגולל את סיפורה של קלריסה המכונה הפרינצ'פסה אנגליה שמגיעה לרומא, היא מגיעה לרומא בעקבות החלטת הוריה אחרי לחימה באיזור אנגליה. היא משתכנת אצל דודתה דונה אולימפיה, היא אמורה להעמיד פנים שהיא איטלקיה אבל מגלים שהיא ממוצא אנגלי. ובכל זאת היא דוב

רומא לא נבנתה ביום אחד. כך אמר מיגל דה סרוונטס. הספר מספר על רומא במאה ה-17, התקופה של ברניני ובורומיני, שני אמנים ענקיים שישבו פחות או יותר על אותה משבצת בתקופה בה לא היו יותר מדי מעסיקים פוטנציאלים. התוצאה הבלתי נמנעת היא התנגשויות ושנאה תהומית. הספר מומלץ במיוחד לאוהבי האומנות ולמי שקצת מכיר את רומא. הספר בהחלט עושה חשק לנסוע לשם שוב, לשבת באחד מבתי הקפה של פיאצה נאבונה מול מזרקת 4 הנהרות ולשוב