אני מתרגשת לכתוב על הספר הזה כי הוא יצירת-מופת, ואני חוששת שהדברים שיש לי לומר עלולים להחטיא את העיקר. לכן אתחיל בעיקר: ספר מעולה. כדאי מאוד לקרוא.
הלאה.
תוכן - הספר מכיל שתי נובלות: "מותה של בל" - על שמה הוא קרוי, ו"מכת ירח".
הנובלה "מותה של בל" אינה עוסקת דווקא במותה של בל - אלא בחשוד העיקרי בגרימת המוות. גיבור הספר נחשד ברציחתה על לא עוול בכפו, אך כל הסימנים מובילים אליו. אשתו, שכניו, תלמידיו, חבריו לעבודה וכמובן המשטרה בוחנים יחד איתו, שלב אחר שלב, את האירועים בערב בו נרצחה בל. הסוף של הנובלה מפתיע, ולא אקלקל. רק אומר שאין כאן סיפור-מתח בלשי, ושעיקר הסיפור הוא בהיווצרות הדמויות, ולא בתפניות העלילה.
הנובלה "מכת ירח" מביאה את סיפורו של צעיר צרפתי מבית טוב אשר נשלח לעבוד בגאבון - אז קולוניה של צרפת - ומופתע מכך שהמסע שהוא עורך הוא בעצם אל עצמו. הוא מתאכסן במלון המנוהל על ידי בעלת בית בושת לשעבר ובעלה, ונוכח שם בעת שמתרחש במקום רצח אשר מתפענח לאיטו לאורך הסיפור. מצעיר נרפה הוא מנסה להפוך לאיש-מעשה, אך נרפותו וכל הנסיבות נגדו. מעשיו, הדורשים ממנו כוחות נפש רבים, מתסברים לו כשוליים בהתפתחות העלילה שהוא חלק ממנה. הסיפור מזכיר מאוד, גם בסגנון וגם בתוכן, שתי יצירות של אלבר קאמי - "הזר", ו"האבן הצומחת". אך הנובלה הזו עוקצנית פחות מסגנונו הקודר של קאמי, ולמרות הנימה הפסימית שעולה מן הסיפור, נראה שסימנון האמין יותר בנפש האדם מאשר קאמי.
ז'ורז' סימנון ידוע כמחבר ספרי בלש, ואני קיבלתי המלצה לקרוא מספריו כיוון שלאחרונה התחלתי לחבב בלשים, בתנאי שהם כתובים טוב. אסור לטעות: הספרים הללו אינם ספרי בלש, למרות שלכאורה במרכז העלילה עומדים רצח וחשודים. הרצח, המניעים והאשמים הם ממש לא עיקר הסיפור. בשתי הנובלות יש גיבור שהוא מרכזי לתעלומת-הרצח אך באופן מעניין גם חיצוני לה: הוא מובל בתוך זרם העלילה ובחיים שמתווים לו אנשים אחרים, והוא משתנה מכורח הנסיבות יותר משהוא משתנה בשל עמדתו הפנימית כלפי האירועים.
הקריטריון שלי בהערכת ספרים (ואני קוראת בשמחה גם ספרים שאני לא מעריכה) הוא איכות הכתיבה, והיא בלבד. אני יכולה לשאת כל תוכן, ובתנאי שהספר כתוב טוב; ואני מסוגלת לוותר גם על הרעיון המבריק ביותר והנושא המרתק ביותר, אם הם מובאים בכתיבה עלובה.
הספר הזה, למרבה העליצות, משלב עלילה מעניינת וכתיבה מופתית. שני סיפורים לא ארוכים, עדינים, שפורשים דמויות כל כך אנושיות, על כל הניואנסים הדקים של האנושיות הזו, עד שאני כקוראת מתגלגלת יחד אתם והופכת מנאשמת לנרצחת, משוטר לחשוד, מבהירה למטושטשת.
ואם טרחנתי מדי או התפייטתי מדי - אסכם שוב: ממליצה. מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
