"קלאסיקה זה משהו שכולם רוצים להגיד שקראו אבל אף אחד לא רוצה לקרוא."
מארק טווין כתב ואני חושבת שכולם די מסכימים איתו.
כשמסתכלים על מלחמה ושלום ויודעים שלפנינו מאות דפים זה מאיים עוד לפני שמתחילים לקרוא,
אבל קלאסיקות הן קלאסיקות מסיבה, הן תמיד יהיו שם ואנחנו נרצה לחקור אותן לפחות פעם אחת.
אני דווקא די מחבבת קלאסיקות,
הכריכה בדרך כלל נראית מאוד יפה על המדף ואם קוראים במקומות ציבוריים זה תמיד נראה מאוד אינטלקטואלי.
פרנהייט 451 מכיל את אחד מהפחדים הגדולים ביותר של אוהבי ספרים, עולם עתידני בו קריאת ספרים היא מחוץ לחוק, אוכפי החוק הם הכבאים (firemen מה שבאנגלית נשמע הרבה יותר הגיוני)
הסיבה לכך היא בעיקר כי בספרים יש רגשות, שלילים וחיוביים שגורמים לאדם לחשוב, רגשות שגרמים לסכסוכים בין שכנים, למריבות בין בני זוג, למלחמות.
מה שבני האדם לא יודעים- לא יכול להזיק להם.
הספר מתאר בצורה מדהימה עד כבר נבובים החיים יכולים להיות בלי הידע הנצור בספרים, מבני הנוער הפוחזים למבוגרים המבלים ימיהם בחוסר מעש,
“There must be something in books, something we can’t imagine, to make a woman stay
in a burning house; there must be something there. You don’t stay for nothing"
בעולם כזה מתעורר כבאי אחד ומנסה להבין מה יש בדפים הכרוכים יחד שגורם לאנשים לסכן את חייהם ואף להישרף עבורם, מה שהוא מוצא לא קל לעכל.
לאורך הספר כולו יש מאות ציטוטים ששווה לצטט אבל מתוכם בחרתי לסיים עם זה:
“The books are to remind us what asses and fool we are..."
Most of us can't rush around, talking to everyone, know all the cities of the world, we haven't time, money or that many friends. The things you're looking for, Montag, are in the world, but the only way the average chap will ever see ninety-nine per cent of them is in a book.
לפעמים קלאסיקות הן קלאסיקות מסיבה טובה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
