זמן רב רציתי לקרוא את הספר הזה. שאלתי אותו מהשכנה החביבה שהכרתי במקלט ודמיינתי בראשי איך כאשר אחזיר לה את הספר אוכל לומר "וואו איזה ספר מדהים, תודה רבה שהשאלת לי אותו". עכשיו אני אצטרך להוריד את האווירה ולהגיד שלא אהבתי. טוב נו, או שפשוט אשקר בנחמדות.
סיפור הבסיס מלא בפוטנציאל. פרופסור זקן מגלה כי הוא חולה בניוון שרירים וימיו ספורים. סטודנט לשעבר שלו, נתקל במקרה בראיון שלו בטלוויזיה מדבר על מחלתו ובכך נזכר בתקופת לימודיו ובהשפעתו הרבה שהייתה לפרופסור עליו. הוא מחליט לבקר אותו בביתו. מכאן מתפתחות רצף של פגישות בין השניים.
איזה מדהים היה יכול להיות אם היחסים המתוארים בסיפור באמת היו בעלי עומק ומשמעות? אבל סלחו לי, מדובר בקשקוש מוחלט! זהו ספר שמתיימר להיות עלילתי אך בעצם רובו מורכב מציטוטים רוחניים של הסופר שנאמרים מתוך דמותו של הפרופסור. לרוב, אין באמת בסיס מוצק לכל מיני משפטים שהוא זורק לאוויר ולא רק זה יש תחושה מתנשאת ודידקטית באופן בו זה נכתב.
אני מחשיבה עצמי אדם שמחובר מאוד לרוח אבל בשום אופן לא אצליח לקנות שטויות כאלה שנאמרות באופן פשטני למדי. בחיי שמצאתי את עצמי מגלגלת עיניים בחלק מהעמודים.
בקיצור, ספר מוטיבציה רוחני במסווה של סיפור שיכול היה להיות מדהים ומרגש אבל הביא לי את העצבים ובזבז לי את הזמן.
