#
פעם שמעתי איזה מערכון שהצחיק אותי. מישהו מנסה להסביר למישהו איך להגיע לאנשהו. זה הולך ככה (לא תיאור מדוייק כמובן): אתה מכיר את החנות מכולת? אז אל תפנה שם, תמשיך ישר. את הפניה לבית הספר? אל תפנה... וכו'. <mark>אמה סטונקס</mark> פותחת את הספר בפיסקה המספרת סיפור (אמיתי) על שלושה שומרי מגדלור שנעלמו בשנת 1900 כאילו בלעה אותם האדמה (או הים). ואז מוסיפה שהסיפור הנוכחי אינו מספר את הסיפור ההוא, וכולו פרי הדמיון.

שומרי המגדלורים הוא ספר פילוסופי ייחודי ולא שגרתי כי לא צריך יותר מתעלומה מרתקת ,
דרמה שנוגעת ללב ואקשן של ים מסוכן כדי שפיתרון לחידה אמיתית תהפוך למעין יציאה להפלגה מהנה מעט מענה אבל כל כך מרתקת ....
אודה שבהתחלה היה לי קשה להתחבר אליו כי ההתחלה אפופת המיסתורין "נמרחה" לי מדי ולא היתה לי ברורה אך ככל שהיה איטי בתחילתו
וצלחתי בקריאתו כך היה מעניין יותר ויותר בהמשכו כי הטריגר שריתק או

את חג החנוכה של 2024 שהסתיים בקול ענות חלושה ללא אור וללא נס אני מסיימת בסקירה על ספר שעוסק באור בלב האפלה, בתקווה ובאנשים שאמונים לשמור על האור הזה מאיר, שומרי המגדלורים. "למה אנחנו עושים את זה. למה אנחנו מדליקים גפרור. למה אנחנו בונים מגדלורים מלכתחילה וכל דבר אחר, שביום טוב אנחנו חושבים שיוכלו להציל חיים. לא אנחנו אלא שמחליטים אבל לא היינו אנושיים אילו לא עשינו את הניסיונות האלה, אילו לא הדלקנו

אתחיל בכך שלא ראיתי בספר הזה מותחן סוחף, אלא יותר מלל לא ברור
בו כל אחת מהדמויות משקפת את עולמה שלא ריתק אותי.
בשנת 1900 נעלמו שלושה שומרי מגדלור ואף אחד לא ידע מה עלה בגורלם.
ההיעלמות הזאת גבתה מחיר מהנשים שנשארו מאחור שלא הבינו כיצד החיים התחדשו שוב ושוב בלי לגלות אהדה.
כולם יוצאים ובאים, כאילו לא קרה דבר.

גם ככה החיים עם בעלים שנעדרים תקופות ארוכות היו מורכבים,
כי בעל שמגיע הביתה בתו