קראתם את הספר הזה, על ההיא שמוצאת עבודה אינטנסיבית ודורשנית, שלא באמת קשורה למה שהיא רוצה לעשות בחיים? נו, ואז העבודה הזאת גורמת לה לנתק קשרים מהחברים ומהמשפחה שלה, להסתבך עם הגבר הלא נכון וכך גם להתרחק מהגבר הכן נכון? מה, והיא מפציצה בעבודה הזאת ונהיית אפילו יותר טובה מהקולגה שלה שמקנאת, והמצב נהיה חמור יותר ויותר עד שהכול מתפוצץ והיא מבינה כמה העבודה הזאת עלתה לה אז היא מתפטרת, מיישרת את ההדורים

אודה כבר עכשיו- קראתי את הספר אחרי רקע של לפחות עשרים צפיות בסרט יחד עם אימא שלי, חלקן באותו השבוע, ודקלום של חלק ממנו בעל-פה (כן, דיאלוגים שלמים שחרוטים בזיכרוני השחוק וגורמים לי להישמע כמו תסריט מהלך).
ואודה בחטא הגדול והלא יאמן- העדפתי את הסרט.
אולי זה בגלל שכבר נקשרתי אליו רגשית, ואולי זה פשוט בגלל שמריל סטריפ היא שחקנית מעולה, אבל אני פשוט לא יכולתי לתת לו חמישה כוכבים שלמים.

סך הכול הספ

לכבוד יום הולדתי ה- 31 נתנו לי את הספר במתנה, אולי להזכיר לעצמי נשכחות שהייתי חובבת בגדים מעצבים
ולא טרודה מהחיים.
"השטן לובשת לולולמון" הוא ספר מאת <mark>לורן וייסברגר</mark>, מחברת הספר הפופולרי והסרט בה' הידיעה "השטן לובשת פראדה". בשונה מהספר הראשון שמתמקד בתככים של עולם האופנה, הספר השני מתמקד בחייהן של שלוש נשים החיות בפרוור של קונטיקט, ועוסק בדרך בה הן מתמודדות עם קשיים אישיים, מקצועיים וחברתיים בעידן

#
הוא עלה לי 5 שקלים (+ עוד כמה שקלים למשלוח) יקר מדי לחצי ספר. נטשתי אותו לפני התפתחות המעניינת של הבחור השווה והלא סלבריטאי נכנס לחיי הגיבורה כדי להישאר. חציו של הספר מיצה את סבלנותי וגם את התעניינותי באנתרופולוגיה.

הגיבורה הצעירה של הספר מתארת בגוף ראשון את עבודתה, חייה, מה הכי חשוב בעיניה ובעיני מכריה, והדרך בה אפשר, לדעתה, להשיג את זה. היא חיה היום במנהטן, בחדר-ארונות הנקרא בנימוס דירה. ב

את הסרט ראיתי לפני שקראתי את הספר ולכן היה קושי מסויים בליהוק הדמויות בעת הקריאה. מריל סטריפ (שחקנית נתעבת בעיני) אינה מתאימה לחלוטין לדמותה של העורכת המרושעת ולכן הוחלפה מיד בג'ואן קולינס. הכל הסתדר מיד. עוד טעות בליהוק היא העוזרת שלה, מחברת הספר, שלוהקה בסרט בדמות אן האת'וויי העכברית. ביג מיסטייק. הוחלפה אחר כבוד בג'יין פונדה הצעירה. יופי.
עכשיו להתנצלויות ולתירוצים. מה לי בכלל ולספר הזה? הספר

אין שום סיכוי בעולם שהייתי קוראת את הספר הזה אלמלא חברת מועדון קריאה קטן שאני חברה בו הייתה מתעקשת. נו... בסדר.. האמת שלי זה דווקא די התאים, כי אני בתקופה עמוסה מאוד שמלווה במחסום קריאה קל ועל כן, לא הייתי מצליחה להתרכז בספר שהוא לא נטו בידור וקלילות.

אין הרבה מה לומר בחיי שאין הרבה מה לומר. הספר הזה הוא כנראה בדיוק מה שאתם חושבים שהוא. שלוש חברות אמריקאיות יוצאות לסוג של מסע רוחני, כל אחת בדרכה

שלשום מצאתי את עצמי תקועה בשדה תעופה ויגו, ספרד, המון זמן משם מה כל הטיסות למדריד בוטלו
בתקופה היחידה בשנה שיש אנשים בויגו, בערך אחרי חמש שעות מורטות עצבים חיפשתי ספר קליל להעביר את הזמן.

התחלתי ללכת אחורה באפליקציה של הספרים דיגיטלים ומצאתי עצמי עוצרת "בכל מי שנחשב" מאת <mark>לורן</mark> וייסברג. האפליקצייה הראתה לי שהפעם האחרונה שקראתי את הספר הייתה במאי 2013, מספיק זמן עבר לקרוא אותו שוב.

ספרה של לור

בניגוד לכל הביקורות , לא אהבתי את הספר ,
תסלחו לי ספר כזה דביל ושטחי מזמן לא נתכלתי
בקיצר בזבוז של זמן.